חז"ל פירשו את הפסוק, המדבר על עשיר בשר ודם, כמשל לעשיר הגדול ביותר - הקב"ה: " "ברבות הטובה - כשישראל מטיבין מעשיהם, רבו אוכליה - מתן שכר המצות, ומה כשרון לבעליה - להקב"ה בכל הטבת מעשיהם? - כי אם ראות עיניו - שרואה שהם כפופים לו, ונחת רוח לפניו, שאמר ונעשה רצונו."

"וכן לעניין הקרבנות: ברבות הטובה - שמביאים נדבות הרבה, רבו אוכליה - רבו הכהנים אוכליה, ומה כשרון" "לבעליה - לפני הקב"ה, כי אם ראות עיניו - שאמר ונעשה רצונו" " ( רש"י , תלמוד בבלי מנחות קי א ) .

1. פירשנו שבעל הרכוש נהנה מכך שאמר ונעשה רצונו, כמו שפירש רש"י למעלה, וכמו בפסוקים הרבים הכוללים את הביטויים "טוב בעיני-" או "ישר בעיני-" (למשל (דברים ו יח): "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה' לאבתיך").

2. ויש שפירשו שהכוונה לראיה ממש - בעל הרכוש נהנה לראות שיש לו הרבה רכוש, ולא יותר: " "ברבות הטובה - בעת שהטובה מתרבה בבן אדם, והצלחתו מרובה, הדרך הוא אשר רבים באים לאכול מן הטובה ההיא, ונשאר אם-כן חסר טובה כשהיה. ומה כשרון לבעליה - ומהו הטובה הבאה לבעל הטובה המוצלח - רק מראה עיניו , אשר ראה את הטובה, ולא עוד, הואיל ולא נשאר בידו" " ( מצודות ) .

3. ויש ששילבו בין הפירושים - בעל הרכוש נהנה לראות שיש הרבה אנשים שמבקשים ממנו לתת להם מרכושו: " "ברבות הטובה רבו אוכליה , ובכן הוא מרבה על עצמו מחשבות לפרנס את כולם, ואין לו תועלת בכל זה כי אם ראות עיניו - שהוא שמח בראותו רבים מחלים פניו וניזונים ממנו" " ( ספורנו ) ,

4. ובתרגום: " "ומה הנאה אית למרהא דיצברינה - אין לא יעביד ממנה טבותא, בגין די יחזי בעלמא דאתי יהבית אגרהא בעינוי" " - בעל הרכוש נהנה רק כאשר הוא עושה חסד ברכושו, ואז הוא זוכה לראות את השכר המגיע לו לעולם הבא; ודומה לזה בפירוש תעלומות חכמה.

כדי לעשות חסד דרוש כשרון , לתת לכל אחד את המתאים לו ביותר (ע"פ גליה) .

הביטוי "ראות עיני-" מופיע בתנ"ך, עד כמה שידוע לי, רק עוד פעם אחת, (ישעיהו מד יח): "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם".