קדושת לוי/שמות

<< · קדושת לוי · שמות · >>

פרשת שמות

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ואלה שמות בני ישראל כו' ראובן כו' (שמות א, א-ב). כי הנה שמות השבטים הקדושים כאשר תראה השם של כל אחד על מה נקרא בשם זה ראובן כי ראה ה', כי אתה יאהבני אישי (בראשית כט, לב) שמעון כי שמע ה' וכו' (שם לג) לוי הפעם ילוה אישי אלי (שם לד) הנה באמת חס ושלום אי אפשר לומר שהשבטים יהיו נקראים על שום תאוה גשמיות כגון ראובן כו', וכן שאר השבטים כגון יששכר ואשר. הנה באמת שמות השבטים מורים על העלאות כל התאוה לה' לבדו. בראובן העלה כל התאות שבין איש לאשתו להבורא יתברך שמו וכן שמעון וכן לוי מורה עליות כל התחברות להבורא יתברך לכך נקראים השבטים מטות מלשון מטהו מחלון לחלון, כלומר שהתאות הגשמיות העלהו להבורא יתברך. וזהו ואלה שמות בני ישראל, השמות בעצמם מורים על עליות כל הדברים להבורא יתברך ויתעלה זכרו:

או יבואר, ואלה שמות בני ישראל, כנזכר לעיל שנראה שהאמהות קראו השבטים על שם המאורעות שלהם דהיינו ראובן כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני כו' שמעון כי שמע ה'כו', לוי הפעם כו', וכן השבטים נקראים מטות. ולבאר זה, כי הוא לבטל דעת הרשעים האומרים הקדוש ברוך הוא רם על רמים ואינו משגיח במעשה התחתונים. אבל האמת אף על פי שהקדוש ברוך הוא רם על רמים הוא משגיח על מעשה התחתונים להתנהג הכל כחפצו ורצונו. וזהו שקראו האמהות השבטים כנ"ל, להורות שהקדוש ברוך הוא הוא המשגיח על כל הנעשה בעולם התחתון ואין דבר הנעשה בעולם התחתון בלי רצונו יתברך. ולזה נקראו השבטים מטות לשון מטהו מחלון וכו', להורות שאף על פי שהקדוש ברוך הוא רם על רמים משגיח כביכול למטה על כל הנעשה למטה והכל נעשה כרצונו וזהו מטות, לשון הטיה מלמעלה למטה. ולכך נקראו השבטים יב גבולי אלכסון, כי זה שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו ומשגיח במעשה עליונים זה נקרא קו הישר וזה שהקדוש ברוך הוא כביכו"ל מצמצם את עצמו להשגיח למטה להתנהג הכל כרצונו זה נקרא קו אלכסון מלמעלה למטה. וכן מה שישראל עושים רצון השם יתברך במעשה הנעשה למטה זה הוא גם כן קו אלכסון מלמטה למעלה והכל נעשה על ידי ישראל ולכך נקראים השבטים י"ב גבולי אלכסון:

ויוסף היה במצרים (שמות א, ה). יש לדקדק למה כתוב במצרים, הוי ליה לומר ויוסף היה שם. ונראה דהכי קאמר, ויוסף היה במצרים, כלומר שלא שינה שמו, כי אפילו פרעה שקרא שמו צפנת פענח (בראשית מא, מה) אף על פי כן לא קרא עצמו רק יוסף וגם פרעה עצמו אמר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו (בראשית מא, נה) כי בשביל שלשה דברים נגאלו בשביל שלא שינו שמם וזהו ויוסף היה במצרים:

וייטב אלהים למילדות ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים (שמות א כ-כא). פירוש שעשו בתים שדרו ביראת שמים כמו אדם שדר בבית אם כן יכול להטיב להם, ואי משום שנעשה על מנת לקבל פרס כיון שדרו ביראת שמים אין חשש בזה:

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (שמות ב, ב). פירוש שהולידו נשמות ממשפחת לוי, כי עד כאן הוליד את אהרן והיה נשמתו משפחת כהונה. וזהו ותרא אותו כי טוב וגם מן המים משיתיהו, שהוא גבורה שבחסד כאשר ביארנו על פסוק (תהלים קלב, ט) כהניך ילבשו:

ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו (שמות א, ד). ובו יבואר הפסוק מרחוק ה' נראה לי. הכלל, כשהעולמות הם דבוקים בגשמיות שלהם אז אינם יכולים להשיג עבודת הבורא ברוך הוא וכשהם מרחקים עצמם ומפשיטים מגשמיות שלהם אז הם יכולים להשיג עבודת הבורא ברוך הוא. וזהו הרמז בפסוק מרחוק, כשאדם הוא מרוחק מגשמיות שלו אז ה' נראה לו. וזהו הרמז ותתצב אחותו, כי אחותו לשון דביקות מלשון מאחה, מה שהוא דבוק בגשמיות שלו מרחוק להתרחק עצמו מגשמיות שבו. לדעה מה יעשה לו, לדעה, מלשון התחברות (בראשית ד, כה) וידע אדם. מה יעשה לו, שהאין הוא השופע עליו תמיד ותמיד הוא מקבל חיות מאת הבורא ברוך הוא כי האין נקרא מה:

ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו (שמות ב, י). הכלל הוא, כי יש אור ומים ואש וזה שנשמתו מאש יכול להעלות נשמתו עד מים וזה שנשמתו ממים יכול להעלות נשמתו עד אור ונשמת משה היה ממים. וזהו כי מן המים משיתהו, משיתהו הרמז להעלות עד אור. וזהו הרמז בפסוק (שמות לד, כט) ולא ידע משה כי קרן עור וכו', הרמז משה שנשמתו היה ממים עלה עד אור:

וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים (שמות ב, כג). כלומר שראה שיהיו בני ישראל שיקבלו התורה, הגם שבעת הללו עובדי עבודה זרה וידע הוא לשון התחברות. וזהו וידע אלהים, שהתחבר כביכול את עצמו במעשיהם הטובים שיעשו בני ישראל ובמעשיהם הרעים שיעשו לא יתחבר את עצמו חס ושלום:

או יבואר, וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. בו יבואר הפסוק (חבקוק ג, ב) ה' פעלך בקרוב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור, ויבואר על דרך משל, כי עני מבקש מעשיר למלאות שאלתו ובקשתו אשר היכולת ביד העשיר למלאות בקשתו והעשיר צריך לדבק מחשבתו בצער העני בכדי שירחם עליו, כי כאשר העשיר ידבק מחשבתו בצער העני אז בודאי ימלא בקשתו כאשר היכולת ביד העשיר לרחם על צער העני ולמלאות בקשתו. כן הדבר הזה כשישראל הם בצער צועקים להשם יתברך לרחם עליהם כאשר הקדוש ברוך הוא ממלא תמיד כל שאלות עמו בית ישראל אזי צריך האדם לדבק מחשבתו ותפלתו להקדוש ברוך הוא. וגם תפלה לשון התחברות מלשון נפתולי אלהים וגו' (בראשית ל, ח) ואז הקדוש ברוך הוא כביכול מחבר את עצמו להם כדי לרחם עליהם. וזהו וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, וידע הוא התחברות מלשון וידע אדם. וזהו וידע אלהים וזהו בקרב שנים תודיע, כי הצער הוא בהזמן כי למעלה מהזמן אין שם לא צער ולא יגון ואנחה כלל וזהו בקרב שנים, הצער אשר בא מהזמן תודיע, מלשון התחברות כנ"ל, ועל ידי התחברות זה מסיים הפסוק ברוגז רחם תזכור:

בפסוק ויבא אל הר האלהים חרבה. כי החכמה נקראת חרבה וכן כתוב בהקדמה בספר יצירה להראב"ד ז"ל עיין שם הרמז עד מקום החכמה, ועיקר החכמה היא היראה כדכתיב (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', וזהו כי ירא מהביט אל האלהים:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וכו' ויאמר משה אסורה נא וגו' מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות וגו' ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. בו יבואר הגמרא (פסחים נז.) מלכא ומלכתא הוי יתבי בסעודתא מלכא אמר גדיא יאה ומלכתא אמרה אמרא יאה. הרמז גדיא, הוא מזל עליון מלשון גד כו'. וזהו דאמרינן (שבת קנו.) אין מזל לישראל, הרמז האי"ן הוא מזל לישראל, כי מזל הוא מלשון יזל מים מדליו (במדבר כד, ז) וזהו מלכא אמר גדיא יאה, רמז למזל העליון. ומלכתא אמרה אמרא יאה, השפע אשר בא להאותיות וזהו אמרא, מלשון אמור השפע שכבר באה לאותיות ועל בחינה זו אנו אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. וזהו דאמרינן במדרש אל תקרב הלום, הלום זה מלכות שמשה רבינו עליו השלום ביקש המלוכה ולא ניתנה לו רק על הדור המדבר, כי בחינת המלך הוא להעלות נצוצות לדבקו בבורא יתברך שמו וזהו מלחמות של מלך וזה ניצוח מלחמה. ובבחינה זאת המלך לזה משפיל ולזה ירום מי שרצה לדבק עצמו בבורא יתברך שמו ובחינת הנביא הוא היפך המלך, כי הנביא צריך להתבודד עצמו תמיד. והנה כבר ביארנו שבהעלות הנצוצות הצדיק לפעמים מתלבש במחשבת הניצוץ כדי שיעלה אותו ועל בחינה זה אמרינן בגמרא (עבודה זרה ד:) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה. ובאמת משה רבינו עליו השלום היה תמיד ומשה עלה אל האלהים (שמות יט, ג) ומחשבתו היה דבוק תמיד למעלה לכך לא היה מלך רק על דור המדבר שהם אוכלי מן והוא הוריד להם המן וזהו הרמז שמשה בקש המלוכה ולא ניתנה לו הלא כל ישראל ראוי למלוכה ולמה לא ניתנה למשה. ובזה יבואר, כי משה היה מחשבתו תמיד למעלה ולא היה מחשבתו כלל על עולם התחתון להעלות אותם:

וזהו הרמז בפסוק אסורה נא ואראה את כו', מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות, מה זו לשון אסורה וגם סר, כי סנה הוא מן הקוצים בחינות סטרא אחרא ומורה על בחינות עליות, היינו על דבר הצריך לעליות וזהו אסורה נא, שרצה לסור מחשבתו אשר דבוק תמיד למעלה וזהו אסורה. וזהו כי סר לראות, בכדי להסתכל במחשבתו לעלות אותו. ויאמר כו' של נעליך מעל רגליך כו' אדמת קודש הוא. וזהו נעליך, מלשון נעילת דלת שאתה קשור ומחובר תמיד למעלה מעל רגליך שהוא רגיל תמיד להיות מחשבתו דבוק למעלה, כי המקום כו' אדמת קודש, קודש מורה על החכמה ועליות נצוצות הם למטה:

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כו' ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כו'. הנה לבאר, כי כשהאדם מבקש איזה טובה מהבורא יתברך אזי לא יהיה עיקר כוונתו מחמת דבר הנוגע לעצמותו רק עיקר כוונתו יהיה כדי שעל ידי זה יעבוד את הבורא יתברך שמו בטוב לב. והנה ישראל במצרים היו בקטנות השכל וצעקתם היה מחמת דבר הנוגע לאדם לעצמותו ולא צעקו שיושיע להם מצרתם בכדי שעל ידי זה יעבדו את הבורא ברוך הוא ויקראו עם ה', כי במצרים היו בקטנות השכל. והנה הקדוש ברוך הוא עשה להם שני טובות. אחד, מה שהושיע להם בצרתם מיד מצרים ועוד עשה להם טובה גדולה שקיבל צעקתם כאלו צעקו בשבילו, כלומר כאלו צעקו שיושע להם מצרתם שעל ידי זה יקראו עם ה'. וזהו רמז בפסוק ראה ראיתי את עני עמי, רמז ראיתי את עני עמי אשר רוצים להיות עמי. וזהו הרמז בפסוק ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, כלומר כאלו עיקר צעקתם אלי בשבילי אשר רוצים וצועקים שאושיע להם בשביל לעבוד אותי. ורמז בפסוק שלפניו ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, מה שצעקו בשביל עצמם מפני נוגשיו מפני שהיו במצרים בשיעבוד והיה להם שכל קטנות:

לכה ואשלחך אל פרעה כו'. יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (פסחים קיח:) על פסוק (תהלים קיז, א) הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה, אניסים ונפלאות דעביד בהדייהו כו'. ולכאורה דברי רבותינו ז"ל נעלמים מאתנו לומר שכוונתם היה שהאומות יודו אניסים ואנפלאות שעשה להם הלא מקרא כתיב (דברים ד, לד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, בזה עיקר הבטחותינו שהבורא ברוך הוא מראה גודל אהבתו ותשוקתו לעמו בית ישראל שבכל דור ודור עושה לנו ניסים ונפלאות ומשלם גמול לכל אויבי נפשנו וחלילה לומר שהשם יתברך עושה להם ניסים ונפלאות. ונבאר באמת בעזרת השם יתברך כוונת חכמינו ז"ל ונבאר מאמר הגדת ליל פסח והכתי כל בכור בארץ מצרים (שמות יב, יב) אני ולא מלאך אני ה' אני הוא ולא אחר, לכאורה קשה למה מכות בכורות היתה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו וכל תשעה מכות הקודמים היו על ידי שליח. אמנם נבאר, דבאמת מאתו יתברך לא תצא הרעה כידוע, רק כל הטובות וכאשר יפקחו עינינו לראות גודל התועלת המגיע לרשעים עצמם מחמת הכאה שמכה השם יתברך אותם נראה בחוש התועלת הגדולה, רק הרשעים האומות בעצמם אין להם לב להבין להתלהב ולהשתוקק ולכסוף באהבה עזה וחמדה לקבל ההכאה באהבה וברוב חיבה ותשוקה וחמדה לחסות בנועם השם על ידי ההכאה זו. דידוע דעל ידי הכאת מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש בעולם אשר לא נודע עדיין ונתגלה אמיתיות מציאתו והוא הבורא ברוך הוא המשגיח אמיתי ואז החל העם לדרוש בשמו הגדול וקרבו את ישראל לאביהם שבשמים בעזיזא רחימא מחמת שראו שהוא השליט ובידו לגדל ולחזק לכל, וכן בכל הכאות רשעים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש ככתוב בדברי הנביאים כמה פעמים, וכיון דעל ידי הכאתו נתגדל ונתקדש שמו הגדול כמה יש לו לכסוף ולהשתוקק לזכות זה שעל ידו יתגדל שמו הגדול ושאני גורם לזה מה נחמד ומה נעים ומה מתוק לחכי ומה ערב עלי כל ההכאות והיסורים שעל ידי יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם. אמנם האומות הם ערלי לב ועיניהם סתומות ולבם אטום להבין טובות שיוכל להגיע להם על ידי ההכאות הללו, לא כן אם דבר כזה היה אירע לנו אז מרוב שכלינו אשר ניתן לנו מאת אדון כל ואנחנו מבינים באמת תכלית כל דבר ופעולת כל דבר, היינו מקבלים ברוב תשוקה וחמדה כל המכות והיסורין כדי שעל ידי הכאות האלו יתגדל ויתקדש שמו של בוראנו בורא הכל ואנחנו עומדים ומצפים כל הימים לזה כמו שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות סא:) שאמרו תלמידיו של רבי עקיבא עד כאן, אמר להם בכל יום ויום הייתי מצפה מתי יבוא לידי כו'. כי זה עיקר מגמת לבבינו ותאות נפשנו וחמדת כליותינו למסור את נפשנו ורוחינו ונשמותינו בשביל אהבת בוראינו ומה ידידות וחביבות ועריבת כל היסורים וכל המכות עלינו הן לבא באש והן במים בשביל שעל ידי מכות יתגדל ויתקדש שמו הגדול כאשר אנו רואים וכל מכה ומכה ועינוי אשר עושים להם הוא להם למזור ולתרופה ויפרחו מהמכות הללו ומתענגים מהם ויגילו וישמחו לעשות רצון קונם ומצפים מתי יבוא עליהם עוד יסורים וזה חמדתם. אמנם האומות אשר בשר חמורים בשרם ולבם אטום ואינם מבינים הטובות שמגיע להם מהמכות הללו אמנם באמת ההכאות האלו כל מכה ומכה הוא טובה מכופלת שעל ידי הכאת מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש ולהכי מכת בכורות היה על ידי הבורא עצמו ברוך הוא, כי היא היתה עיקר הגורם יציאת בני ישראל ממצרים ומחמת יציאת מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול נמצא המדה הזאת היתה עיקר שגרמה קדושת שמו הגדול בעולם להודיע שאל אחד לכולנו והוא רב ושליט ולכך זאת המכה היתה טובה גדולה להאומות שעל ידי שהכה בזה המכה נודע קדושת שמו בעולם ולהכי היתה זאת על ידי השם יתברך בעצמו, כי זה המכה לא היתה רעה רק טובה וגם להאומות היתה טובה שהמצריים הם נעשים כלים שעל ידם נודע מציאות הבורא וכיון שהמצרים היו הגורמים והכלים שיתקדש שמו היא טובה להם ולכן מכת בכורות היתה על ידי הקדוש ברוך הוא כיון שהיתה טובה למצרים ומאתו לא תצא רעה רק טובה מה שאין כן מכות הקודמין היו על ידי שליח, כי הם לא היו גורמים קדושת שמו הגדול כל כך והיתה מכה אשר לא הגיע ממנה טובה למצרים ומאתו יתברך לא תצא הרעה להכי היתה על ידי שליח. וזה מאמרנו באגדה והכתי כל בכור בארץ מצרים , אני ולא מלאך. וכדי שלא תקשה על מה היה המכה הזאת על ידי השם יתברך בעצמו אשר מאתו לא תצא הרעה, להכי מסיים דבאמת מכה זו היתה טובה גדולה למצרים שעל ידי המכה נתגדל ונתקדש ונתגלה כי אני ה', אני הוא ולא אחר, ונמצא שעל ידי המכה נתגדל ונתקדש שמו בעולם והיו מצרים כלים לקדושת שמו יתברך היש טובה גדולה מזו ולהכי היתה על ידי השם יתברך בעצמו אדון כל. וזהו כוונת חכמינו ז"ל דלכאורה יש לדקדק בגמרא קאמר אניסים ואנפלאות דעביד בהדייהו ולא קאמר דעביד להו. ולפי הנ"ל מבואר שכוונת חכמינו ז"ל הוא כן, דבאמת כל הניסים והטובות עושה לעם קדושתו אשר בחר בהם רק להאומות הוא גם כן טובה מה שמכה אותם כנ"ל שעל ידי שמכה אותם השם יתברך וגואל את עמו ישראל מאתם נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש בזה המכה והאומות המה כלים לקדושת שמו יתעלה אך עתה אטום לבם להבין הטובות שמגיע להם אמנם לעתיד לבוא יפקח עיניהם הקדוש ברוך הוא ואת לבבם הערל שיבינו הטובה ואז יתנו שיר ושבח לשמו הגדול שעשה עמהם השם יתברך הטובה להכות אותם:

וזה כוונת חכמינו ז"ל הללו את ה' כל גוים (תהלים קיז, א), אניסים ונפלאות שעשה השם יתברך עם עמו ישראל ונפרע מהם מכל צריהם הוא בהדייהו, כלומר עמהם כלומר שאלו הניסים והטובות הוא מחמתם והם הגורמים לאלו הניסים והנפלאות שעמהם הוא עושה הניסים והנפלאות לישראל, פירוש שעל ידי הכאתם נעשה הניסים והנפלאות לישראל שיתגדל ויתקדש שמו הגדול על ידם ולהכי דייקו בלשונם מלת בהדייהו, כלומר עמהם עושה הניסים לישראל פירוש על ידם ולכך לא אמרו דעביד להם, כי להם משמע שעושה להם ניסים ונפלאות ובאמת חלילה לומר כן. וזה כוונת הכתוב הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, ומפרש הכתוב על איזה דבר ישבחו, כי גבר עלינו חסדו, כלומר שעשה עמנו חסדו ונפרע לנו מכל צרינו ופדה אותנו מכף כל העריצים ועשה בהם שפטים על זה ישבחו שבחסדו הגדול אשר הטה על עמו בית ישראל ועשה בהם שפטים על זה ישבחו אשר נתנו עלינו עבודה קשה בגלותינו המר על ההכאות בעצמם יודו וישבחו אותו על המכה שהכה אותם. ומפרש הכתוב, כי על ידי החסד שאהב אותנו ונפרע להם שכרם ואמת ה' לעולם, כלומר שנתגלה על ידם אמיתיות אלהותו והוא רב ושליט ולית אתר פנוי מיניה וכיון שגרמו בהכאות שלהם אמיתיות מציאותו ואחדותו זהו טובה גדולה להם ובעבור זה הללויה:

וזהו כוונת הכתוב, דידוע מה שכתוב בלקוטי תורה בשם האר"י ז"ל לכה ואשלחך אל פרעה, כי השליחות ששלח השם יתברך את משה רבינו עליו השלום היה בו טובה ורעה, טובה לישראל ורעה למצרים ומאת ה' לא תצא הרעה להכי נגד הרעה שמגיע מהשליחות אמר השם יתברך על זה ואשלחך, אני משלח אותך על כך עיין שם. ועל פי זה מבואר תשובת משה רבינו עליו השלום ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, כלומר וכי אני אהיה גורם לרעה למה לי זה להיותי גורם לרעה כאדם שמדבר אתה אינך רוצה לעשות רעה ואותי אתה שולח לעשות רעה מי אנכי להיותי גורם לרעה וגם לי אינו נאה ויאה לעשות רעה. והשיב לו השם יתברך ואמר באמת לא כן יהיה כאשר אתה מחשב, רק באמת כי אהיה עמך, אני בעצמי אהיה עמך על כל השליחות, כי אין בהכאות הללו שום רעה אדרבה טובה גדולה הוא למצריים ההכאות שאכה אותם, ומפרש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, על השליחות ולא תלך בעצמך. כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, ונמצא שגורם על ידי מכות הללו קדושת השם יתברך שיקבלו ישראל את עול מלכותו והם יגרמו לזה וזה טובתם:

וזה כוונת הכתוב (תהלים צד, י) היוסר גוים הלא יוכיח, כלומר כשמייסר האומות ומכה אותם לא תקשה לך הלא מאתו לא תצא הרעה, כי באמת המכות הללו הם טובה גדולה להאומות, רק שבעת ההוא הם מכות ורעות למצריים, אבל אחר כך יהיה אלו המכות טובות אפילו למצרים שהם יהיו כלים שעל ידם יתגדל ויתקדש שמו הגדול ברבים, רק שכעת הוא רעה ואחר כך יהיה טובה. וכבר רמזתי הרבה פעמים שכל דבר שהוא אחר זמן נקרא אהי"ה ודבר שהוא עכשיו נקרא הוי"ה ברוך הוא. וזה כי אהיה עמך, שאחר כך יהיה טובה אפילו למצרים שהם כלים שיתגדל ויתקדש שמו הגדול ברבים שתנתן התורה על ידי הנס. וזהו פירוש וזה לך האות תעבדון את האלהים, כלומר שיהיה קידוש העולם והללו גורמים שמלמד לבני אדם דעת ויודעין שיש בורא אחד והוא השליט וזה טובה גדולה שהם גורמים אמיתות מציאותו:

ועתה נבאר מאמר חכמינו ז"ל דשאלו לאליעזר עבד אברהם כד הוי אתי מלכי מזרח ומערב במאי הוה קטלי להו, והשיב להם שקל עפרא והוי גיריה. ולכאורה יפלא מאוד למה זרק עליהם עפר דוקא ולא שאר דברים. אמנם יבואר בעזרת השם, ונשים לבבינו להבין במאי כיבש דוד המלך עליו השלום כל האומות ונקרב אל השכל, כי בעת עמדו במלחמה עם אויביו והוצרך לנצח אותם ודוד היה דבוק במדת האי"ן וידע שכל חיותו ותנועתו הוא חלק אלהות שבו וזה חיותו וכד אנת תסתלק וכו', ולית אתר פנוי מיניה והדבר שאין דבוק בו חלק אלהות אין בו חיות כמו שאמרנו על הפסוק (דברים לב, לט) ראו כי אני אני הוא, כלומר שאני הוא אני, כי כל האדם ושרף וחיות ואופנים אי אפשר לומר לשום אחד מהם על עצמו אני, שלשון אני מורה שיש בו ממשות ועצמיות, דהיינו בשעה שאומר אני צריך להסתכל על עצמו ויודע שעל מה אומר אני ומשמע שיש בו דבר יש השייך עליו לומר אני, כלומר זה הדבר ממש שאתה רואה הוא אני ובאמת על מה אומר אני, כי החיות שיש בו הוא הבורא ברוך הוא ועל זה אינו שייך לשון אני שלשון אני מורה על דבר שהוא שלו וזה החיות הוא חלק אלהי ממעל, וכיון שהחיות שלו הוא מהבורא ברוך הוא תו לא שייך לומר אני דכשיבטל החיות הוא כאין ואין בו כלום ועל מה אומר אני על דבר שאינו כלום, רק הקדוש ברוך הוא יכול להגיד על עצמו אני. וזה כוונת הכתוב ראו כי אני אני הוא, אני הבורא אצלי שייך לשון אני אבל זולתו עליונים ותחתונים לא שייך אצלם שיאמרו על עצמם לשון אני, כי על מה אומרים אני וזה מדת האי"ן ממש שידוע שחיותו הוא מהבורא ברוך הוא ולית אתר פנוי מיניה וזולת חיותו אינו כלום וכשמדבק במדה ההוא מדת האי"ן, רק שכל חיותו מהבורא ברוך הוא וכיון שהחיות הוא מהבורא ויודע שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו והדבר שאינו עושה לו כבוד אז הדין נותן שיסתלק החיות מאתו. ולכן בשעה שהוצרך דוד המלך עליו השלום לנצח אויביו דבק עצמו במדת האי"ן דעיקר החיות מהבורא ברוך הוא וברוך שמו, וכיון דהחיות מהבורא והקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו ולכן אלו הערלים הבאים עליו שאינם מכבדין אדון כל ממילא החיות נסתלק מאתם מחמת שהתעורר מדה הזאת כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו. ובזה כבש אברהם אבינו עליו השלום ארבעה מלכים ששבו את לוט שדבק גם כן את עצמו במדת האי"ן והחיות דכל דבר הוא מהבורא ברוך הוא והוא לא ברא אלא לכבודו, ובזה היה כובש אותם שגרם שיסתלק חיותם מאתם. וידוע דמדת האי"ן גבי משה רבינו עליו השלום היה המדה הזאת שאמר (שמות טז, ז) ואנחנו מה, ואצל דוד המלך עליו השלום נאמר ואנכי רמה ותולעה, ואברהם אבינו עליו השלום אמר (בראשית יח, כז) אנכי עפר ואפר. וזהו כוונת חכמינו ז"ל במאי הוי קטלי להו, והשיב שקיל עפרא ושדא עלייהו, כלומר שאוחז בידו מדת האי"ן שידע שהוא עפר ואפר וכל חיותו הוא חלק אלהי ממעל וכל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, וממילא הוי גיריה, פירוש מחמת שדבוק במדת האי"ן גרם שיסתלק החיות מאתם כנ"ל וזהו שקיל עפרא והוי גיריה:

ועתה יבואר הפסוק (תהלים קמה, יג) מלכותך מלכות כל עולמים, למה כתיב לשון מלכות שני פעמים והוי ליה למיכתב מלכותך כל עולמים. ובעזרת השם מבואר לפי מה שכתבתי לעיל, דצריך כל אדם לדבק עצמו במדת האי"ן וכל חיותו מהבורא הכל ולמה ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע אשר הוא מסך מבדיל ביננו ובין הבורא ברוך הוא ואין אנו יכולים לעבוד בוראינו כראוי ולהבין ולהשכיל כי הוא חיינו וכד אנת תסתלק כו'. אמנם כבר ידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (אבות פרק ו' משנה י"א) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שיש לדקדק דקאמר לא ברא אלא לכבודו דמשמע דיש עוד תכלית לומר בשביל זה ברא, כלומר דאלא שייך כשיש שני דברים לפנינו ונוכל לומר דהדבר הוא בשביל דבר אחד או לתכלית זה וכשמברר אחד מהם שייך לומר לא להשני אלא לזה, אבל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא ליכא בו שום תכלית אחר רק זה התכלית לבד לכבדו ולהדרו ולפארו וכיון שזה לבד הוא התכלית ולא תכלית שני לא שייך לשון אלא:

ועל פי זה יבואר, דהנה הרמב"ם ז"ל כתב במורה נבוכים, על מלת יוצר אור ובורא חושך, למה נאמר בחושך מלת בורא, כי אור הוצרך השם יתברך להיות יוצר אותו מה שאין כן החושך לא הוצרך להיות יוצר אותו רק להניח כמו שהיה ולא נתן בו בהירותו רק ראה שיסתלק הבהירות מאתו שלא יבוא הבהירות וממילא היה חושך וזה מלת בורא, לשון דבר ריק וחשכות שאין בו בהירות לשון בור ריק, וזה ובורא חושך עד כאן לשון הרמב"ם. ולכן היצר הרע נקרא בור, כי הוא חושך ואין בו בהירות. והנה באמת עיקר כבוד המלך הוא כשיש בחירה לכבדו, דהיינו שיש ביד האדם אם לכבדו אם לאו ואף על פי כן הוא מכבדו זהו כבודו של מלך, מה שאין כן כשהמכבדו מוכרח לדבר ההוא לכבדו ואין בו בחירה אין זה כבודו ולכן היתה תכלית בריאת יצר הרע שיתרבה כבודו יתברך מחמת כי בחירה ביד הברואים ואף על פי כן כשיכבוש האחד יצרו הרע ויתחיל מקירות לבבו לכבדו ולהדרו ולעבדו שכם אחד זהו כבודו, מה שאין כן אם לא היה היצר הרע ולא היה בחירה ביד הברואים רק דעה אחד לא היה זו כבודו כל כך:

וזהו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, דהיינו מה שהשם יתברך הניח דבר אחד להסתלק הבהירות ממנו והניח אותו בור וריק בחשכות. לא ברא, כלומר לא עשהו בור וריק בלא בהירות, דהיינו היצר הרע אלא לכבודו כנ"ל כדי שיתרבה כבודו יתברך כשיש בחירה ולכן שם תואר מלוכה לא שייך אלא כשיש דבר התנגדות ואף על פי כן אחר כך מטין שכם אחד לעבדו לפארו ולרוממו אז שייך שפיר שם תואר מלוכה, דהיינו כשיש בחירה. מה שאין כן כשאין התנגדות ואין בחירה בידם להיות מתנגדים אז לא שייך שם תואר המלוכה ולכך השם יתברך מניח את אומות שיגביהו עצמם וישכחו שהם מקבלים חיותם מהבורא הכל שיסברו בדעתם שהם חשובים ויכולין להבדיל עצמם מאדון כל, כי אינו עולה בדעתם שהוא היוצר הוא הבורא ברוך הוא והם כולם כאין נחשבו שאם לא היה בידם הבחירה והוצרכו לעבוד הבורא ברוך הוא אז לא היה לכבוד המלך, מה שאין כן עתה שמרוממים עצמם ומנשאים בגיאות גדול ואומרים מי אדון לנו כדי שאחר כך בהיותם ברוממותם וגדולתם וגאוותם יתחיל להתגלות כבוד אדון כל אדונינו מלכינו עלינו ואז כשיראו כולם ונלוו כולם ואמרו בית יעקב לכו ונלכה באור ה' ונלכה אורחותיו, ויבינו כי הוא אדון כל והוא חיות כל החיים ומבלעדו אין בנו שום חיות וכולנו אפס וריק ותוהו אזי יתרבה ויתגדל שמו הגדול הגבור והנורא כנ"ל, כי מחמת הבחירה שיש התנגדות ואחר כך מתחילין כולם לפאר ולרומם אזי יש כבוד גדול:

וידוע מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל וימלוך וימת, רצה לומר וימלך, מיד כשאדם מתחיל להתגאות ולנשא את עצמו זהו מיתתו עד כאן. הרי בזה שמתחיל להתגאות הנקרא מלוכה שממליך עצמו זו הוא מיתתו. וזה מלכותך, כלומר אימת יכונה לך בשם תואר מלוכה מלכות כל עולמים, כלומר כשיהיה אצל העולמות גם כן מדת מלוכה, כלומר שיגביהו עצמם וימליכו וינשאו עצמם והיה בידם לעשות נגד רצונך ויסברו בדעתם שמקבלים חיותם מעצמם ולשכוח שהם באים מאפס ותוהו, כי כד אנת תסתלק וכו', רק ינשאו עצמם ואז כיון שיהיה אצלם גם כן מדת מלוכה לרומם עצמם ותהיה התנגדות נגד מלכותך לקבל עול מלכותך ואז כשתתגלה אליהם ויהפכו כולם לעם אחד ושפה אחת ויבער לבם לדבק באדון כל יוצר הכל וישליכו מאתם רוע מעלליהם וידעו כי רע ומר עזבם את ה' כי הוא אדון הכל וידעו כי טח עיניהם מראות עד עתה אז מכונה לך שם תואר מלוכה כנ"ל. וזה מלכותך מלכות כל עולמים, מלכותך, תואר שם מלוכה אליך כשתהיה מלכות בכל העולמות שהם יוכלו להמליך עצמם ולנשאות עצמם ומחמת התנגדותם יכונה לך שם תואר מלוכה עד כאן ודו"ק:

ובאופן אחר על פסוק (תהלים קמה, יג) מלכותך מלכות כל עולמים, הרצון מזה שמלכותך אינו מושג רק שהוא מלכות כל עולמים אבל לא שהוא מושג עד תכליתו, רצה לומר מדת מלכות אשר כבר נצמצם בעולמות ומה שלא נצמצם כלל בעולמות זה אינו מושג כלל:

בפסוק מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל כו'. נראה לפרש על פי הפסוק (איוב כה, ב) עושה שלום במרומיו, כי מיכאל ממונה על המים וגבריאל על האש והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם כמבואר בגמרא. נמצא מלאך הממונה על החסדים אין ביכלתו לפעול גבורות, כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחות אבל הקדוש ברוך הוא כל יכול ובידו הכל המאחד כל נפרדים. וזה היה שאלת משה רבינו עליו השלום מי אנכי כי אלך אל פרעה כו', לפעול גבורה על המעשים שיש בהם עכשיו רק הקדוש ברוך הוא צפה על העתיד להיות וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, לפעול חסדים גדולים. והשיב לו השם יתברך כי אנכי אהיה עמך ודו"ק:

וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כו'. דהנה בשיר השירים (א, ג) כתוב לריח שמניך טובים שמן תורק שמיך על כן עלמות אהבוך. נראה לפרש בסייעתא דשמיא, וקודם נפרש הפסוק ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אהיה אשר אהיה כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם כו'. דהנה הצדיק העובד את השם יתברך צריך שידע בכל יום ובכל פעם שמשיג איזה השגה שיש עוד השגה מדריגה למעלה וזה שאינו משיגה אותה עדיין ושאין השגה זו שמשיג בתכלית השלימות שידע בכל פעם שאינו משיג וכשיבא גם להשגה זו ידע שיש עוד השגה לפני ולפנים ודבר זה אין לו סוף שכל מה שמשיג ידע שעדיין אינו בשלימות והמדריגה שלמעלה מזו צריך להשיגה ואינו משיג אותה עדיין וידע תמיד שאינו בשלימות ומה שחסר לו וכמאמר אליהו ז"ל בתיקונים ולית דידע בך כלל. וזהו הוא המובחר בעבודת השם יתברך היודע תמיד שאינו עדיין בשלימות ומתאוה ומשתוקק לעלות במדריגה למעלה מזו. ושמעתי גם כן בשם הצדיק מורינו יחיאל ז"ל, שפירש הפסוק (תהלים כז, ד) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש לחזות בנועם ה', בדרך זה. שאחת שאלתי מאת ה' לחזות בנועם ה' אותה אבקש תמיד שאדע שיש מדריגה למעלה מזו וגבוה מעל גבוהים ואבקש תמיד לחזות בנועם ה' ולהשיג גם מדריגה זו, ואחר כך כשאשיג גם את זו אבקש עוד שאין לזה סוף עד כאן דבריו. ובזה הצדיקים מוסיפים והולכים בעבודת השם יתברך שנדמה להם תמיד שאינם עדיין בשלימות ויודעים תמיד בכל עת מה שחסר, דהיינו המדריגה שלמעלה מזו שאינם משיגים עדיין ובטוחים בהשם יתברך ובישועתו שידעו אורח חיים למעלה להשיג גם ההשגה שחסר להם עתה:

ויש לפרש מה שאמר דוד המלך עליו השלום (שם קיח, יט) פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, שביקש דוד המלך עליו השלום תמיד פתחו לי שערי צדק, שידע תמיד מה שלמעלה ממדריגתו שאינו משיג עדיין וביקש תמיד פתחו לי שערי צדק, שיבוא גם כן להשגה זו וכשעבד השם יתברך גם בהשגה זו ידע גם כן מה שחסר לו ובקש גם כן על זה. ועל זה אמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו, שמי שיודע תמיד שעדיין אינו משיג ואינו עובד השם יתברך בשלימות שיש עדיין השגה למעלה מזו שאינו משיג עד אין סוף זה השער לה' צדיקים. וזהו דרך הצדיקים אמיתים שכל מה שעובדים השם וכל השגה שמשיגים יודעים שעדיין צריכין להשיג מה שלמעלה מזו. ויש לפרש שזה נקרא אהיה, שמה שמשיג עתה הוא עתה ואהיה נקרא מה שעתיד להיות ומה שעתיד להשיג וזה הוא דרך הצדיק שידע תמיד מה שחסר לו ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג גם את זו וזה נקרא אהיה שעתיד להיות ועתיד להשיג. אבל עתה אין השגתו עדיין בשלימות, רק שעתיד להשיג גם את זו וכשישיג גם זו ידע עוד יותר שאין השגתו בשלימות ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג עד אין סוף. ולזה אמר ויאמר אהיה, שידע תמיד שעתה אין השגתו בשלימות ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג גם את זו. וזהו אשר אהיה, שאין לדבר סוף שבכל פעם שמשיגים יודעים מה שיש עוד השגה למעלה מזו עד אין סוף וזהו דרך הצדיקים להשם יתברך:

ולפי זה יש לפרש הפסוק (שיר השירים א, ג) לריח שמניך טובים וכו'. דהנה הבעל שם טוב אמר והוא ינהגנו על מות (תהלים מח, טו) משל לאב המלמד לבנו הקטן לילך כשהולך הקטן שנים או שלשה פסיעות לקראת אביו מרחיק אביו את עצמו כדי שילך יותר ואחר כך כשהולך יותר מרחיק אביו את עצמו עוד כדי שילך יותר. ועל דרך זה השם יתברך נקרא אל מסתתר, שכשצדיק עובד השם יתברך נדמה לו שאינו עדיין בשלימות ושהוא רחוק מהשם יתברך כדי שיתקרב הצדיק יותר. וזהו והוא ינהגנו עלמות, שזה שהשם יתברך מסתתר שנקרא הוא כדי שינהגנו עלמות, כהדין עלומיא כדי שיתקרב בכל פעם יותר עד כאן דבריו הקדושים. וזהו לריח שמניך טובים, ששמן נקרא מעשים טובים כענין ושמן על ראשך אל יחסר (קהלת ט, ח) אימתי הריח שמניך טובים, כשמן תורק שמך, כשנדמה לו כל פעם שהוא ריק וחסר ואינו עדיין בשלימות ומתאוה להשיג ההשגה שלמעלה מזו וכשנדמה לו ששמן תורק שמך אז הריח שמניך טובים. וזהו על כן עלמות אהבוך, שמה שנדמה להצדיק בכל פעם שאינו עדיין בשלימות ושהשם יתברך מסתתר עמנו הוא שיתקרב יותר להשם יתברך במדריגה גדולה למעלה מזו וזהו כדרך שהאב מלמד לבנו הקטן לילך שמתרחק ממנו הוא כדי להתקרב יותר. וזהו על כן עלמות אהבוך כהדין עלומיא, שלזה נדמה לו שהשם יתברך מסתתר ממנו הוא כדרך שמלמדין את העלם לילך לזה נדמה להם בכל השגה שמשיגים שיש עוד למעלה מזו שאין משיגה הוא כדי שיתקרב יותר לכן נדמה לצדיקים בכל פעם חסרונם ומשתוקקים להשלים את עצמם ביותר:

וזהו יש לפרש בסייעתא דשמיא וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, דמשה רבינו עליו השלום אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, שלרוב צדקתו היה נדמה לו שחסר לו עוד מה שלמעלה מזה והיה בעיני עצמו שפל שידע תמיד חסרונו. ולזה אמר השם יתברך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, ושאתה משיג נבואה ברורה כשאתה יודע תמיד חסרונך ואתה אומר מי אנכי זה בעצמו הוא האות שאנכי שלחתיך. שכך הוא דרכם של צדיקים אמיתים שיודעים חסרונם, דהיינו שאינן משיגים תכלית העבודה. וזה לך האות, שנבואתך ברורה. וזהו לך האות כי אנכי שלחתיך ודו"ק:

ויאמר אהיה אשר אהיה. ונבאר על מה שם העיקר של הבורא הוא שם הוי"ה יתברך, כי תדע כי שם הוי"ה ברוך הוא אלו האותיות אפילו כשתכפול אותם עד כמה פעמים תצטרך לכתוב האות הזאת בסופה ולא כן בשאר האותיות, כי כשתכפול אות ב' אז צריך לכתוב אות אחר, דהיינו דלי"ת וכשתכפול אות ג' ג' פעמים ג' הרי ט', וכן אות דלי"ת ד' פעמים דלי"ת הוא י"ו, אבל אות ה"א משמו יתברך כשתכפול ה' פעמים ה' הרי ה' בסוף, דהיינו כ"ה וכך כ"ה פעמים כ"ה הוא תרכ"ה, וכן עד אין מספר צריך אות ה' בסוף וכן אות ו', היינו ו' פעמים ו' הוא ל"ו עד אין מספר הכל אות ו' בסוף וכן י' פעמים י' אפילו שהוא מאה עיקר המספר הוא י' ולכן נכתב שם הבורא ברוך הוא באלו האותיות, וזהו הרמז בפסוק אני ה' לא שניתי:

והנה נבאר על מה נגלה הקדוש ברוך הוא כאן בשם אהיה. ועוד למה כפל השם. כי ידוע כשהבורא ברוך הוא שולח חס ושלום איזה צרה על ישראל אין הכוונה בהצרה עצמה רק עיקר שלוח הצרה כדי שאחריו ישפיע רב טוב כידוע, כי קודם ביאת הפרי הוא הקליפה ואז יקרא הבורא יתברך כביכו"ל שם אהיה, כי אהיה הוא שעתיד להיות אחריהן רב טוב ושוב כשהבורא ברוך הוא שולח הטובה אז הבורא נקרא כביכו"ל בשם הוי"ה ברוך הוא ובחינה הזאת הוא אצל טובות ישראל. ויש בחינה להיפך אצל אבדות ומפלות הגוים, כי תחלה משפיע להם טובות וזה הטובה אינה סופה ותכליתה טובה, כי אין הטובה זאת רק שאחר כך ישלח עליהם צרות רבות ורעות. והנה בשעה ששופע עליהם הטוב אז נקרא כביכו"ל בשם אהיה כו', ושוב כששולח עליהם הצרה אז נקרא כביכו"ל בשם הוי"ה ברוך הוא. והחילוק שבין שתי בחינות אלו הוא זאת, כשהוא נקרא בשם אהיה על הטוב שעתיד להיות על ישראל אז הוא נקרא על דבר המתמיד תמיד ואין סופה להבטל, כי לטובת ישראל לא יהיה קץ וסוף כשיבוא גואלנו במהרה בימינו ולהיפך כשהוא נקרא בשם אהיה על רעות שונאי ישראל שעתיד להביא עליהם אז נקרא על דבר שאינו מתמיד, כי הרשעה כלה כעשן תכלה או יחזרו בתשובה וכאן ששלח הקדוש ברוך הוא את משה להודיע לעמו ישראל שיפדה אותם מצרתם ועיקר הצרה לא היה רק שאחר כך יהיה טובה ועל בחינה זו אני נקרא בשם אהיה כביכו"ל. וזהו הרמז בפסוק אהיה, כי באמת בכאן רומז השם יתברך הטוב שעתיד להיות וכבר ביארנו כשהוא נקרא בשם אהיה על הטוב העתיד אז נקרא על דבר שאין סופה ליבטל. וזהו אשר אהיה יהיה ויהיה, שלא יהיה סוף לטוב העתיד לבוא עליהם אשר לכך אני נקרא כאן בשם אהיה ודו"ק היטב:

ובאופן אחר יבואר הפסוק, ויאמר אהיה אשר אהיה כו' אהיה שלחני אליכם כו' ויאמר עוד כו' ה' אלהי אבותיכם. כי הנה השם הוי"ה ברוך הוא מורה על דבר שהוא עתה ושם אהיה על העתיד להיות. ועיין בפרשת ואתחנן במדרש וכי לאכול מפריה היה צריך, אלא שהיה כוונתו לקיים המצות הנוהגים בארץ. והנה ישראל עם קדוש במצרים לא היה להם זכות רק על דבר העתיד להיות. וזה בהוציאך את העם ממצרים כו', שהזכות הוא שעתיד להיות. והנה הקדוש ברוך הוא רצה להביא את ישראל לארץ הקדושה והעיקר כדי לקיים המצות הנוהגים בארץ וישראל במצרים היו בקטנות השכל ולכך בתחלה אמר להם שיביאם לארץ ישראל שהוא ארץ טובה וכשיבואו לארץ ישראל שם יהיו בשכל גדול ושם יהיה העיקר בכדי לקיים מצות הבורא ברוך הוא. וזהו ה' אלהי אבותיכם, כי האבות הם היו במדריגות גדולות ולכך אצל האבות כתיב הוי"ה שהוא מורה על מה שהוא עתה:

או יבואר אהיה אשר אהיה, רצה לומר שבגלות הראשון ראו ישראל שהוא רב להושיע וכיון שראו שבידו להושיע לכן יש לנו שכל בגלות המר הזה להעתיר ולהתפלל ועיקר תענוג השם יתברך כשישראל מתפללים לפניו לכן זה הגאולה של מצרים היה הכנה לגאולה אחרונה והכנה הוא בחינת אהיה רק שבגאולה מניסים אנו משיגין מוחין דקטנות רק ממוחין דקטנות הוא הכנה לקבלת התורה למוחין דגדלות וזהו אשר אהיה:

ויאמר משה אל אדני למה הרעותה לעם הזה כו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו' כי ביד חזקה כו' וביד חזקה וכו'. צריך לדעת שמשה רבינו עליו השלום יאמר דבר זה. ונבא לבאר פרשה זאת שמשה כוון בזה לדבר גדול, כי הנה אנו מתפללים בכל יום וגאלנו כו' כי גואל חזק אתה, יש לדקדק למה לנו לשפת יתר, כי גואל חזק אתה הוי ליה למימר כי גואל אתה, כי איך שייך אצל הקדוש ברוך הוא התחזקות. ונבוא לבאר עוד פסוק בפרשת בא (שמות יג, ב) וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי כל בכורכו', ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה כו', כי בחוזק יד כו'. והנה יש לדקדק דמשה שינה בלשונו שהקדוש ברוך הוא צוה שידבר אל בני ישראל שיקדישו כל בכור ומשה אמר להם דבר אחר ואמר זכור את היום הזה כו':

ונראה לתרץ בעזרת השם, שמשה אמר בוודאי לישראל כמו שציוה הקדוש ברוך הוא. ונבוא לבאר עוד פסוק ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי באכו', ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה. ויאמר עוד אלהים אל משה כו' ה' אלהי אבותיכם כו'. ויש לדקדק למה לישראל ציוה הקדוש ברוך הוא לאמר להם ששמו אהי"ה ואצל האבות אמר למשה ששמו הוי"ה. ונראה הכל לתרץ, כי הנה יש שני גאולות, היינו גאולה אחד כשיש בהם תורה ומעשים טובים אז הם ראוים לגאולה נמצא בזה אין הקדוש ברוך הוא צריך לעשות גבורות לזו הגאולה כיון שהם ראוים לכך. ויש עוד גאולה שהקדוש ברוך הוא גואל אף שאינם ראוים לגאולה נמצא בזו הגאולה צריך הקדוש ברוך הוא לעשות גבורות. והנה כשהיו ישראל במצרים לא היה בידם תורה ומעשים טובים שיהיו ראוים לגאולה אך הקדוש ברוך הוא לא השגיח על המעשים שיש בהם עכשיו, רק הקדוש ברוך הוא צפה על העתיד להיות שיקבלו ישראל את התורה והמצות בהר סיני. וזה נמי שאמר משה להקדוש ברוך הוא הנה אנכי בא אל בני ישראל כו', שמשה שאל את הקדוש ברוך הוא איזה מדה יש לך עתה שאתה רוצה לגאול אותם, כי לפי המעשים שלהם אינם ראוים לגאולה. ויאמר לו הקדוש ברוך הוא שעתה אני בשם אהיה מה שעתיד להיות אף על פי שעכשיו אינם ראוים אני משגיח על העתיד להיות שיקבלו ישראל את התורה אבל אצל האבות אני משגיח בשם הוי"ה על המדות שיש להם עתה. ובזה יבואר הדקדוק הנ"ל מה שאנו אומרים בתפלה כי גואל חזק אתה, כלומר אפילו אין אנו ראוים לגאול, כי מלת חזק מורה שצריך להתחזק על מדותיו, כי איזה גבור הכובש את יצרו (אבות ד, א) כלומר אם מתחזק על מדותיו נקרא גבור וכן כשעושים איזה דבר שאינה ראויה לעשות נקרא חוזק יד, כלומר שהתחזק את עצמו ועשה בעל כרחו, כי דבר שראויה לעשות אינה נקרא חוזק יד, כי כן ראויה לעשות ואינו בעל כרחו. לא כן העושה דבר ואינה ראויה לעשות ועושה בעל כרחו נקרא חוזק יד, שצריך להתחזק נגד מדותיו וזה וגאלנו למען שמך כי גואל חזק אתה, כי כשיגאלם מצד זכיות ומעשים טובים אינם נגאלים למען שמו, אפס אם נגאלים אפילו אם אין ראוים לגאול נגאלים למען שמו הגדול. וזה וגאלנו מהרה למען שמך, אפילו אם אין אנחנו ראוים לגאול, כי גואל חזק אתה והתחזק על מדותיך כו':

ובזה מבואר דקדוק מה שאמר משה לישראל זכור את היום הזה כו' (שמות יג, יג) כי בגמרא (ראש השנה יא.) אמרינן חד אמר בניסן עתידין לגאול וחד אמר בתשרי עתידין לגאול. ופירשו המפורשים דלא פליגי, דאם יהיו כולם זכאים יגאלו בתשרי ואף על פי שבתשרי שורה מדת הדין כיון שהם ראוים לגאולה אבל כשיהיו כולם חייבים חס ושלום אז בודאי יגאלו בניסן שהוא עת רחמים. ונמצא כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה קדש לי, שיקדישו לה' מפני שמצד הדין מחוייבים להקדיש כל בכור שהרג כל בכור מצרים ובכור ישראל גאל ומשה היה ירא שיאמרו לו ישראל שהם ראויים לגאול ולזה הקדים להם משה הקדמה זאת זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כו', שהשם יתברך הוציא אתכם בחודש ניסן, ועוד כי בחוזק יד הוציא ה' כו', דהיינו שהיה צריך להתחזק על מדותיו כנ"ל ונמצא מזה הוכחה שלא היו ראוים לגאול. והקדוש ברוך הוא עשה להם נס והרג בכורי מצרים וגאל בכורי ישראל ושוב לא יהיה להם פתחון פה להשיב על המצוה הזאת להקדיש כל בכור כיון שלא היו ראוים לגאולה והקדוש ברוך הוא עשה להם נס והרג כל בכורי מצרים וגאל בכורי ישראל הדין נותן להקדיש כל בכור לה':

ובזה יבואר הפסוק הנ"ל למה הרעותה לעם הזה ולמה זה שלחתני, כי הכלל כי משה רבינו עליו השלום היה תמיד דבוק בה' וראה תמיד גדולת הבורא יתברך בחוש השכל איך שכל העולמות עושים באימה וביראה רצון בוראם ומאמינים תמיד לדברי הבורא ברוך הוא, ועיין בפרשת יתרו על פסוק (שמות יט, י) ויאמר ה' אל משה לך כו'. ונמצא היה משה רבינו עליו השלום תמה תמיה גדולה על ישראל איך הם אינם מאמינים בדברי הבורא ברוך הוא מה שאמר ה' אלהי אבותיכם כו', ושהוא רוצה לגאול אותם מעבדות מצרים. וישראל במצרים שהיו מקטני אמנה ולא האמינו כל כך לדברי משה רבינו מפי ה' ואמרו לו ישפוט ה' כו', והיה זה לזר בעיני משה רבינו עליו השלום איך יהיה אדם בעולם שלא יאמין בדברי הבורא יתברך. וזה שאמר משה אל ה' למה הרעותה לעם הזה, למה נתת להם יצר הרע גדול כל כך כדאמרינן (ברכות לב:) אלמלא ד' דברים נתמוטטו וכו', ואחד מהן היצר הרע. ואמר למה הרעותה לעם הזה, למה נתת להם יצר הרע גדול שלא יאמינו לדבריך. ועוד הקשה לו למה זה שלחתני, למה שלחת אותי שאני איני יכול לסבול זה ואצלי הוא זר שיהיה אדם בעולם שלא יאמין באמונה שלימה לדבריך:

ובזה יבואר הפסוק בתהלים (צב, ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, שכך אמר דוד המלך עליו השלום להקדוש ברוך הוא שבאמת מה שברא כל העולמות אין זה חידוש אצלו, כי ברוח פיו כל צבאיו ברא. אבל זה חידוש אצל הקדוש ברוך הוא שהוא כולו רוחני בלתי השגה ואין לפניו רק טוב ויברא אדם שלא יבין גדולתך ונוראותיך. וזה הרמז מה גדלו מעשיך ה', ומפרש מה גדולת מעשיך. מאד עמקו מחשבותיך, שאתה כולו רוחני בלתי מושג ואין לפניך דבר רע כלל ובראת אדם איש בער לא ידע כלל וכסיל לא יבין את זאת גדולתך ושאתה אל גדול ונורא. ונמצא כבר ביארנו שמשה הקשה שני קושיות והשיב לו השם יתברך על מה ששאלת למה שלחתני כו', אני משיב לך עתה תראה. ועיין ברש"י ולא במלחמות ל"א מלכים לא תהיה מנהיג, כי מנהיג הדור צריך להנהיג לכל אחד ואחד כפי שכלו. ומה ששאלת למה הרעותה לעם הזה כו', על זה אני משיב לך כי ביד חזקה ישלחם, כי אני רוצה להראות ידי החזקה, היינו להעביר על מדותי כו' ודו"ק: