קדושת לוי/וארא

<< · קדושת לוי · וארא · >>

פרשת וארא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו,ג). ויש להבין על מה בשם אל שדי מזכיר לשון ראיה ובשם ה' אומר לשון ידיעה. והנה אמרינן בגמרא כל הנביאים נתנבאו בכה זולת משה רבינו עליו השלום שנתנבא בזה. ועוד אמרינן בגמרא (יבמות מט:) כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה זולת משה שנתנבא באספקלריא המאירה. כי הנה בהירות הבורא יתברך בלתי אפשרי לקבל אלא על ידי צמצום. והנה הבורא יתברך מצמצם השפע במדה לכל העולמות והמדה אשר הוא נותן שפע לכל העולמות הוא מצמצם השפע למדה אחרונה והמדה הזאת נקראת מאירה, כי היא מאירה במדה אחרונה ומשפיע בה שפע מצומצם לכל העולמות. והנה משה רבינו עליו השלום קיבל שפע נבואתו במדה ראשונה הנקראת מאירה, וזהו דאמרינן בגמרא משה רבינו עליו השלום ראה באספקלריא המאירה, כי באמת הוא קיבל שפע נבואתו ממדה ראשונה וכל הנביאים קיבלו ממדה תחתונה אשר המדה זאת מקבלת שפע מצומצם לכל העולמות ממדה העליונה אשר ממדה העליונה המאירה הזאת קיבל משה רבינו עליו השלום שפע נבואתו. וזהו הרמז בגמרא וכל הנביאים באספקלריא שאינה מאירה, כי היא מקבלת שפע ממדה עליונה. וזהו הרמז כל הנביאים נתנבאו בכה, הרמז על המדה אשר בה כבר מצומצם השפע לכל העולמות:

והנה משה רבינו עליו השלום אף על פי ששפע נבואתו היתה ממדה עליונה, אף על פי כן המדה הזאת אינה עליונה על כל עליונה, כי המדה העליונה על זאת המדה אשר משה רבינו עליו השלום קיבל שפע נבואתו ממנה אין שום אדם יכול לקרב אליה לקבל השפע ממנה רק משה רבינו עליו השלום קיבל נבואתו ממדה עליונה על ידי זה יכול להתקרב ולהתדבק בה ועל ידי התפשטות עצמותו היה ביכולתו להתחבר ולדבק בה אבל לא לקבל שפע נבואתו ממנה רק להתחבר ולדבק בה. והנה החילוק שבין נביאות משה לשאר נביאים, כי שאר נביאים קבלו נבואתם ממדה התחתונה ובהמדה הזאת השפע מצומצם לכל העולמות ובמדת זאת שייך לשון ראיה ונקראת אל שדי, מורה על הצמצום על הרמז דאמרינן בגמרא אל שדי, מי שאמר די עליו השלום שפע נבואתו והוא למעלה וכו'. והמדה אשר קיבל ממנה משה רבינו נקרא הוי"ה. וזהו הרמז בפסוק וארא אל אברהם כו' באל שדי, לאבות לא נתגלה רק במדה התחתונה אשר בה השפע מצומצם וזה באל שדי כנ"ל. וזהו הרמז וארא, לשון ראיה כנ"ל. ושמי ה' לא נודעתי להם, דהיינו לא נתגלה להם המדה היותר גדולה אשר ממנה אתה מקבל שפע נבואתך ועל ידי זה אתה יכול להתחבר בעליונה על כל עליונים וזהו לא נודעתי להם, כי דעת הוא לשון התחברות על דרך (בראשית ד, כה) וידע אדם, לא נגלה להם המדה שיוכלו להתדבק במדה העליונה על כל ודו"ק:

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כו' (שמות ו,ג). איתא בכתבי האר"י ז"ל נוצר חסד לאלפים (שמות לד, ז) הם בחינות השמות שהתחלתם באלפי"ן ושם יש בחינות דינין והחסד ממתיקים. להבין זאת נקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מז) מהיכן זכה משה לקרני הוד מטיפת דיו שנשתיירה בקולמוס. ופירש האור החיים כי כתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה ענו מאד, ענו בלא י', כי היה קשה בעיני משה לכתוב על עצמו שבח שהוא עניו מכל האדם אך השם יתברך צוה אותו והוכרח לכתבו, אך אף על פי כן כתב בתורה בלא י', כדי למעט השבח של עצמו. ובוודאי נשאר בקולמוס הטיפת דיו שהיה צריך לכתוב בהקולמוס תיבת עניו ביו"ד ומזה הטיפת דיו שנשתייר בקולמוס, דהיינו מחמת צדקת משה שהחסיר היו"ד כדי למעט שבחו כנ"ל על ידי זה זכה לקרני הוד, כן כתוב באור החיים. ולהסביר החילוק שבין ענו בלא י' לעניו ביו"ד נקדים מה שכתוב במדרש (ויקרא רבה כד) קדושים תהיו (ויקרא יט, ב) יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני (שם) קדושתי למעלה מקדושתכם, כי באמת כל מה שאדם מקדש ומטהר עצמו יותר ועובד השם יתברך יותר יודע יותר שעדיין לא התחיל כלל לעבדו, כי אדם שסובר שהוא עובד ה' זה סימן שאינו עובד אותו כלל כי אם היה עובד אותו היה יודע שהוא רחוק מאד מהשם יתברך וזהו קדושתי מסתלקת למעלה למעלה מקדושתכם, היינו כל מה שאתם מוסיפין ומקדשין עצמכם יותר אז קדושתי למעלה למעלה, היינו שאתם רואים שאתם רחוקים מקדושת השם יתברך וקדושתי רחוקה מכם, כי כל מה שמקדשין יותר רואין שעדיין לא התחילו כלל לקדש ולעבוד אותו יתברך. או יבואר על דרך מה שאמרו חכמינו ז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה, וכל מה שישראל מקדשין עצמן יותר בזה הם מוסיפין כח וקדושה למעלה. וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם, היינו שעל ידי קדושתכם מתעלה ומתרוממת קדושתי למעלה למעלה:

ולהבין הענין מה שכתוב יכול כמוני, כי הנה יש ב' בחינות, היינו בחינת קץ הימין הוא סטרא דקדושה, ובחינת קץ הימים הוא סטרא אחרא. כי באמת צריך לעבוד ה' בעובדות בתורה ובתפלה וצדקה, כי השם יתברך מתרומם ומתעלה למעלה מן הכל למעלה מן האותיות ואפילו נקודה לית תמן, כי אפילו קוצו של י' של השם הוא מורה על עליות אבל הוא מתעלה אפילו מקוצו של י' כמו שכתוב בזוהר הקדוש דהא אפילו כתר עליון אף על גב דאיהו חוור אוכם הוא קדם עלת העלות ולית מחשבה תפיסה ביה כלל. ומי שרוצה לזכות ולבוא להשגתו אי אפשר, כי אם על ידי עובדות בתורה ותפלה וצדקה שהם בחינת אותיות על ידי זה יכול לבוא להשגתו שהוא למעלה מן האותיות, כי על ידי עבודה כנ"ל יכול לבוא לביטול המציאות. ועל כן צריך לעבוד את ה' בתורה ובתפלה וצדקה שהם בחינת אותיות כדי שעל ידי זה יזכה לבוא להשגתו שהוא למעלה מן האותיות. אבל מי שפרוש מעולם הזה ואינו עושה שום עבודה ומבלה ימיו בהבל זהו בחינת קץ הימים סטרא אחרא, כי צריך לקדש עצמו ולפרוש עצמו מכל תאות עולם הזה ולעבוד את ה' בעובדות בתורה ותפילה וצדקה כנ"ל. וזהו קדושים תהיו, היינו לקדש עצמו ולפרוש עצמו מכל תאות עולם הזה. יכול כמוני, היינו כמו שאני מרומם ומתעלה מן הכל מן כל האותיות תרצו גם כן אתם להיות קדושים בלי אותיות, דהיינו בלא עובדות. תלמוד לומר כי קדוש אני כו', כי אתם צריכין דווקא לעובדות שהם תורה ותפלה וצדקה שהם בחינת אותיות ודווקא על ידי זה יכולין לבוא להשגתו למעלה מן האותיות כנ"ל. וזהו החילוק שבין עניו מלא יו"ד לענו בלא יו"ד, כי יו"ד מורה על הראיה כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל יו"ד של השם הוי"ה ברוך הוא היא בחינת ראיה, דהיינו שהוא עניו שהוא בחינת אי"ן שמבטל עצמו מכל תאות עולם הזה ועובד ה' בעובדות שהם בחינת אותיות שהוא בחינת ראיה שעל ידי זה הוא רואה ומבין אותו יתברך. אבל מי שהוא אי"ן שמבטל עצמו מן העולם הזה ואין עושה שום עובדא כנ"ל זה הוא בחינת ענו בלא יו"ד, היינו בלא אותיות בלא עובדות ואינו זוכה לראות ולהבין אותו כנ"ל וזהו הבחינה הוא גרוע כו'. וזהו שמשה רבינו עליו השלום לא רצה לכתוב שבח על עצמו שהוא עניו מלא יו"ד ועל כן החסיר היו"ד כנ"ל כדי שלא לכתוב שבחו. וזה הוא בחינת נוצר חסד לאלפים, כי שם למעלה מן האותיות הוא אך טוב וחסד ואין שם שום דין כלל רק התחלת הדינין הוא למטה במקום התחלת האותיות וצריך להמתיק הדין השורה שם בתחילת האותיות על ידי בחינות העליונים שהוא למעלה מן האותיות בבחינות כי חפץ חסד הוא, הוא דייקא, כי תיבת הוא מרמז על בחינות עליונות נעלמות ונסתרות ששם הוא רק חסד וזה נוצר חסד לאלפים, כי הברת האל"ף קלה ונעלמה מאד והיא התחלת האותיות ושם התחלת הדינין כנ"ל והמתקה על ידי החסד שלמעלה מן האותיות כנ"ל:

והנה יש ב' בחינות, בחינת ראיה ובחינת ידיעה. ראיה, היינו מה שמשיגין ורואין הוא בחינת אותיות ששם יש בחינת ראיה והבנה. ובחינת ידיעה, הוא בחינת התחברות כמו שכתוב (בראשית ד, כה) וידע אדם, היינו מה שאי אפשר לראות ולהבין ואינו רק בבחינת ידיעה, היינו דביקות והתחברות שהוא בחינה למעלה מן האותיות כנל ששם אין ראיה והבנה רק בחינת דביקות בחינת ביטול במציאות והבן. וזה בחינות מדריגת הנביאים שהיו כמשתגעים כי היו משיגים בחינת ידיעה למעלה מהשגת ראיה והבנת השכל ולכן היו מצטערים אפילו על פורעניות של האומות, כי הם היו רק טוב ולא היה בהם בחינת רע כלל, כי היו בבחינת ידיעה למעלה מהשכל כנ"ל וזה בחינת כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כ) היינו שאין שם בחינת ראיה רק בחינת ידיעה והבן. וזהו בחינת כלל ופרט וכלל כמבואר אצלינו במקום אחר, וזה בחינת עשר ולא אחד עשר:

וזהו וארא אל אברהם, היינו שאצלם לא נתגליתי רק בבחינת ראיה ששם יש בחינת דין. וזה שכתוב באל שדי, כי שם שדי הוא בתוך העולמות מי שאמר לעולמו די וכו'. אבל ושמי ה' לא נודעתי להם, נודעתי דייקא, שלא נתגליתי להם בבחינת ידיעה שהוא בחינה עליונה למעלה מהאותיות ששם הכל חסד, כי עדיין לא הראיתי להם חסדי ולא נראיתי להם כי אם בבחינת ראיה שם שדי כנ"ל. וזה שכתוב לא נודעתי, ולא כתיב לא הודעתי, כי בחינה זאת העליונה באה ממילא על ידי טרחא גדולה ויגיעה עצומה בעבודת ה' בתורה ותפלה וצדקה לזכות לעבודת אלו שהם בחינות ג' אותיות ועל ידי זה זוכין שבא אחר כך ממילא בחינת ידיעה אבל אי אפשר לקבלה בעצמה והבן זה. וזה לא נודעתי, היינו בחינת ידיעה שבא ממילא ודו"ק:

ולקחתי אתכם לי לעם כו' וידעתם כי אני ה' (שמות ו, ז). כי השם יתברך לית מחשבה תפיסה ביה כלל אבל אנחנו עמו בני ישראל משיגים אור השכינה על ידי התורה והמצות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא. וזה ולקחתי כו', וליתן לכם התורה. ועל ידי זה וידעתם כי אני ה', יהיה לכם ידיעה מאור השכינה:

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי (שמות ו, ח). יבואר על דרך משל, מי שדרכו להטיב לכל מצד טבעו הטוב דרכו להטיב אפילו לעוברי רצונו וכאשר רצונו להטיב רק לעושי רצונו ולמנוע הטובות מעוברי רצונו אז הוא מעלה במחשבתו השפעות הטובות למי להטיב לעושי רצונו וממי למנוע הטובות מעוברי רצונו. וזה שאמרו רבותינו ז"ל בנשיאות כפים אמור להם להעלות השפעות הטובות במחשבה כנ"ל ולברך רק את ישראל. וזהו להם רק לישראל. וזהו אל הארץ אשר נשאתי את ידי, כי מקדם היה ארץ ישראל של כנען שהם עוברי רצונו וכיון שהקדוש ברוך הוא מעלה השפעות הטובה כו' אז יהיה ארץ ישראל לישראל עושי רצונו. וזהו נשאתי את ידי:

או יאמר, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לכם מורשה. ונבאר הלשון נשיאות יד, על דרך משל, לבן מלך שהיה לו מלחמה עם שונאיו וכבש המלחמה והיה לאביו שמחה גדולה ומחמת גודל השמחה הוא ממלא רצון וחפץ כל איש ואיש אשר יבקש ממנו בעת שמחתו, כי כן דרך המלך כשהוא בשמחה אז הוא ממלא רצון כל המבקשים. והנה באמצע השמחה בא השונא של בן המלך גם כן לבקש דבר מאת המלך. והנה אם אין המלך מסתכל בשורש השמחה אזי חס ושלום הוא ממלא גם רצון השונא אבל כשהמלך מסתכל בשורש השמחה שהשמחה הוא שבן המלך כבש אותו השונא אזי בוודאי כלל וכלל אינו משגיח עליו. והנה כתיב (שיר השירים ז, יא) אני לדודי ועלי תשוקתו, כי ידוע כי ישראל עלו במחשבה, ובשביל נשמת ישראל נבראו כו'. וכשישראל עושים רצון הבורא כביכול השם יתברך שמח ויש לו תענוג מעמו בית ישראל אשר בשביל זה התענוג ברא כל העולמות והבורא ברוך הוא משפיע טובה על ישראל ועל כל העולמות ומצמצם השפע במדה להשפיע על כל העולמות. וכשהחיצונים רוצים לקבל שפע גם כן מזה המדה אז הבורא ברוך הוא מעלה זאת המדה אשר בה נותן שפע לכל העולמות להסתכל במחשבה הקדומה ובמחשבה הקדומה ישראל עלו במחשבה, ובשביל נשמת ישראל בא השפע על כל העולמות ואז השפע בא רק על ישראל לבדם ואין החיצונים יכולים לקבל שפע מזאת המדה. והנה זאת המדה נקראת בבחינת יד, כי יד הוא הנותנת ומשפיע. וכשהקדוש ברוך הוא רוצה להושיע לעמו ישראל מעלה זאת המדה להסתכל במחשבה הקדומה כנ"ל ואז המדה אשר בה ניתן השפע להשפיע אינה משפיע רק על ישראל עם קדושו:

וזהו הרמז בפסוק (דברים לב, מ) כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, כי אשא אל שמים ידי, המדה הנקראת ידי להסתכל במחשבה הקדומה כנ"ל. וזהו ואמרתי חי אנכי, כי המחשבה הקדומה נקראת חי עלמא דחירות והמדה אשר בה ניתן השפע אינו בחירות ואינה נקראת חי, כי חיים תלוים לה מנגד, כי באם זכו העולמות היא מקבלת השפע ובאם לאו חס ושלום לא. וזהו והבאתי אתכם אל הארץ, היינו אתן השפע רק לכם ואיך יהיה זאת הבחינה אשר נשאתי את ידי אעלה המדה הנקראת יד להסתכל במחשבה קדומה כנ"ל. ועל ידי זה לתת לכם מורשה, לכם להשפיע ולא לחיצונים. וזהו סוד נשיאות כפים שלמעלה הידים הוא המדה אשר בה ניתן שפע לכל העולמות להעלות אותם בכדי להסתכל בשורש עליון ועל ידי זה אין להחיצונים לקבל השפע ויבוא השפע רק על ישראל כנ"ל. ובזה הכהנים אומרים בשעת נשיאת כפים יברכך, הרמז שעל ידי זה לא יבא השפע רק לישראל עם קדושו ודו"ק:

ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים (שמות ו, יג). הענין, דהנה יש ב' מיני צדיקים המוכיחים את העם לילך בדרכי השם. יש צדיק אשר בדיבורו עושה רושם להכניע לב עושה רשעה ולהטותם לדרך השם ואין צריך ליתן שום טעם לדבר וזה אין צריך להיות פטיט בלשונו, כי אינו צריך להסביר הדבר רק כשאומר הדרך הישרה לעשות כן דיבורו עושה רושם ונכנס בלב השומע. ויש צדיק אשר אין דיבורו עושה רושם רק שהוא מוכרח להביא ראיות וטעמים לדבר שזהו דרך הישרה וזה צריך להיות בעל לשון שיוכל להסביר הדבר להשומעים כדי שיכנסו דבריו בלבם. וזה שאמר לו השם ויצום אל פרעה, כי משה אמר הן אני ערל שפתים, ואמר לו השם אתה אין צריך להיות בעל לשון להסביר לפרעה בדיבורים רק אתה תצוה אליו ודיבורך עושה רושם שמוכרח הוא לשמוע לך ויצום אל בני ישראל, כי הקדוש ברוך הוא מקבל תענוג כאשר הוא נותן טובות לישראל וישראל המקבלים הטובות עושין בזה רצון ומצות ה' כי בקבלת הטובות יש להקדוש ברוך הוא מזה תענוג. וזהו וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם כו', כלומר בזה שאוציא אתכם מתחת סבלות ותקבלו הטובות בזה יהיה לכם מצוה שתגרמו התענוג להקדוש ברוך הוא שהשפיע לכם טובות. וזהו ויצום אל בני ישראל, לשון מצוה, שאצל ישראל הוא מצוה כאשר הקדוש ברוך הוא מוציאם ממצרים וכו' ודו"ק:

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם כו' הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן כו' (שמות ו, כו-כז), . ופירש רש"י ז"ל יש מקומות שקודם אהרן למשה ויש שמשה קודם לאהרן מלמד ששניהם שקולים. נראה, דהנה למשה דבר ה' לבדו כמו שכתוב וידבר אלהים אל משה, ולכן היה הדעת נוטה שמשה גדול מאהרן, לפיכך אמר הכתוב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה', היינו אף על פי שהדיבור היה אל משה, אף על פי כן היה אהרן שקול אל משה לענין זה. והנה אל פרעה דבר רק אהרן, כי משה אמר הן אני ערל שפתים, וכתיב ואהרן אחיך יהיה נביאך, ולענין זה היה הדעת נוטה שאהרן גדול ממשה. לכן אמר הפסוק הם המדברים אל פרעה הוא משה ואהרן, היינו לענין הדיבור אל פרעה היו גם כן שניהם שוים. וזהו על פי פשוט:

או יאמר, דהנה האדם צריך לעבוד את הבורא בכל עת ורגע ביראה ואימה וללמד זכות על ישראל ושלא לצער לשום אדם מישראל. והתחלת העבודה הוא יראה ומהיראה בא לתענוג ויראה הוא משה שזכה לחכמה וראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא, ג) ותענוג הוא אהרן שאותיות אהרן הוא נהר א', היינו מאלף שביראה בא לתענוג שנקרא נהר כמו שכתוב (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן, שמיראה בא לתענוג. אבל אצל הבורא לא שייך כלל יראה והתענוג הוא קודם שרוצה להשפיע טובות וברכות לישראל ויותר מה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. וזה שאמר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא וכו' הוא משה ואהרן, משה קודם, כי אצל האדם היראה קודם שהוא משה כנ"ל הוא אהרן ומשה אשר אמר ה', אהרן קודם שאצל הקדוש ברוך הוא התענוג תיכף שהוא כנ"ל. ושמעתי בשם מורי הרב מוה' דוב בער ממעזריטש, שאמר על פסוק (משלי י, יא) בן חכם ישמח אב כו', דהנה כשאדם עובד את הבורא יש להבורא נחת רוח מזה ולכן כשאחד מלמד זכות על ישראל יש להבורא מזה תענוג והאדם צריך לעבוד את הבורא לא בשביל הנאת עצמו כלל רק כדי שיהא להבורא תענוג ולא בשבילו, אף על פי כן אנחנו מתפללים בתפלת י"ח בשבילנו כגון וחננו, השיבנו, רפאנו, ושאר ברכות. אך כיון שיש להבורא תענוג מזה כשיש לישראל טובות וברכות ולכן בקשות בשבילנו הוא גם כן טוב, כי הבורא יש לו תענוג מטובות וברכות שלנו. וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (בראשית רבה ג) מהיכן נבראת האורה מלמד שהקדוש ברוך הוא נתעטף באורה, כי אורה לשון נקבה, דהיינו קבלת השפע. ומתמה הגמרא מהיכן נבראת האורה שהוא קבלת השפע, כי הלא האדם צריך לעבוד רק בשביל תענוג הבורא ולא בשביל קבלת טובות וברכות. והשיב מלמד שהקדוש ברוך הוא נתעטף באורה, רצה לומר כיון שיש להקדוש ברוך הוא תענוג מהשפעות הטובות לנו לכן אפילו כשאנו מתפללים בשבילנו הקדוש ברוך הוא נותן לנו הטובות והברכות ויש לו תענוג מזה התפלה, כי יש לו תענוג מהשפעות הטובות לנו כנ"ל. וזהו וידבר אלהים אל משה, שהוא מדת הדין. ויאמר אני ה', דהיינו רחמים שהקדוש ברוך הוא נותן לנו טובות וברכות אמן ודו"ק:

ואני אקשה את לב פרעה וכו' ולא ישמע אליכם פרעה כו' (שמות ז, ג-ד). ועיין באור החיים דמקשה אחר שאמר ואני אקשה את לב פרעה, מה מקום לומר ולא ישמע אליכם פרעה. ונראה לבאר בתחילה, כי אצל מכות צפרדעים אמר משה לפרעה למען תדע כי אין כה' אלהינו, ואצל מכות ערוב אמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ונראה לתרץ השינוי לשון, כי באמת השם יתברך עשה בכאן שני ניסים גדולים בשני בחינות הנס. האחד, מה שהכה את המצריים בדצ"ך בכדי להכות אותו במכות גדולות. וזה הרמז וכו'. והנס השני מה שהקשה את לב פרעה בפסוק אני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בזה אני מרבה מופתי ואותותי. ולא ישמע אליכם פרעה, כלומר בזה אני מרבה הניסים זה שלא ישמע אליכם זה יהיה נס אחד ונתתי את ידי במצרים זה יהיה הנס שני. (חסר):

כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך כו' (שמות ז, ט). ולכאורה מלת לכם הוא מיותר, והיה ליה למימר תנו מופת. והכלל הוא, דהנה האר"י ז"ל כתב צריך כל האדם להאמין שדיבור שלו עושה נחת רוח לבוראו ופועל כל פעולות טובות לישראל על ידי הדיבור וכשאדם מאמין שהדיבור עושה נחת רוח לבוראו צריך האדם לשמור הדיבור מאד מכל שטות והבלים רק ללמד זכות על ישראל לפיכך צריך לדבר רק בדברי תורה, וכשאדם עושה זה בוודאי הדיבור עושה נחת רוח לבוראו והקדוש ברוך הוא עושה לו כל מה שצריך על ידי הדיבור שלו שהדיבור פועל פעולות טובות. וזהו שאמר הכתוב תנו לכם מופת, דהיינו שיודעים אנחנו שם אלהי אבל אינם יודעים אם יש כח לכם לעשות כל זה על ידי הדיבור שלכם, בכן ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין, דהיינו שיש להם כח לעשות ממטה תנין ומתנין מטה על ידי הדיבור:

והנה לא שמעת עד כה (שמות ז, טז). לכאורה יש להבין, דהא זה היה במכה ראשונה של דם ועדיין לא עשה שום מכה שישמע לדבריו ואיך שייך לומר והנה לא שמעת עד כה. ונראה לפרש, דהנה אמרו רבותינו ז"ל משה רבינו עליו השלום נתנבא בזה ושאר כל הנביאים נתנבאו בכה. והנה גם משה רבינו עליו השלום אמר כה אמר ה' כמה פעמים. אך הענין הוא, דהריב"ש ז"ל בחיבוריו פירש (שמות יט, ט) בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, שיש באדם הפרש בין מה שרואה בעיניו ממש ובין מה שהוא יודע ומבין בשכלו שהוא אמת, שהגם שיודע ומבין שבודאי הוא אמת, על כל זה יותר נתאמת אצלו מה שהוא רואה בעיניו ממש. וככה בענין יציאת מצרים וקבלת התורה הקדושה הגם שראינו אותותיו ומופתיו יתברך במצרים ונתאמת אצלינו בבירור כל אמונתו יתברך על כל זה בהר סיני שזכינו בעצמינו כל ישראל לנבואה ופנים בפנים דבר ה' עמנו, וראינו ממש בעינינו במעמד הר סיני ואתה הראת לדעת כי ה' הוא וכו' (דברים ד, לה) וזה בעבור שישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, שבמעמד הר סיני שישמעו העם בדברי עמך שיראו עינינו ממש. וגם בך יאמינו לעולם, שזה עיקר האמונה שראינו ממש בעינינו במעמד הר סיני עיין שם:

ויש לומר שזה שמבין ויודע שהוא כך מחמת אותותיו ומופתיו יתברך זה נקרא כה, שבדבר שאינו רואה בעיניו ממש רק שמשיג ויודע שהוא כך נקרא כה, שמשיג ומבין שבוודאי הוא כה כמו שמבין ושייך בזה לשון כה. ומה שראינו בעינינו במעמד הר סיני נקרא זה, שמה שאדם רואה בעיניו אומר זה הדבר ראיתי ושייך בזה לשון זה, שזה הדבר ראינו בעינינו ולכן משה רבינו עליו השלום נתנבא בזה שבמעמד הר סיני פנים בפנים דיבר השם יתברך עמנו ובעינינו ראינו ממש שייך לשון זה ולכן אמר גם משה רבינו עליו השלום כמה פעמים כה אמר ה', שזה היה קודם מתן תורה בשעת יציאת מצרים שעדיין לא היינו בהר סיני רק שראינו אותותיו ומופתיו יתברך אמר משה רבינו עליו השלום בשעת יציאת מצרים כה אמר ה'. ואחר כך כשהיינו במעמד הר סיני ופנים בפנים דיבר השם יתברך עמנו וראינו ממש בעינינו והשגנו מדריגת הנבואה אמר משה רבינו עליו השלום זה הדבר ונתנבא בזה שבדבר שראינו בעצמנו שייך לשון זה. והנה אם לא היה פרעה מחזק את לבו והיה שולח אותנו ממצרים תיכף, היינו תיכף על הר סיני ולא היה לפרעה העשר מכות וכיון שלא היה לפרעה העשר מכות לא היו צריכין כלל לומר כה, כיון שתיכף היינו במעמד הר סיני וראינו בעינינו והיה תיכף נבואה זו בלשון זה. והנה השם יתברך ברוב רחמיו על כל מעשיו היה מתרה לפרעה שישלח את בני ישראל תיכף ושלא יצטרך להכותו, והיינו תיכף במעמד הר סיני והשגנו מדריגת הנבואה בלשון זה, ולא בלשון כה, כיון שהיה שולח אותנו פרעה ממצרים תיכף קודם שהכה בעשר מכות. וזה שאמר משה רבינו עליו השלום והנה לא שמעת עד כה, שלא שמעת תיכף ומיד לשלוח את ישראל קודם שהכית בעשר מכות שאז היה תיכף מעמד הר סיני והיה הנבואה בלשון זה ופרעה לא שלח את בני ישראל עד שהוכה בעשר מכות והיה הנבואה בכה כנ"ל. וזה והנה לא שמעת, תיכף ומיד. עד כה, עד שהוצרך פרעה להכותו והיה מדריגת נבואה בכה עד שבאנו להר סיני שהיה הנבואה בזה הדבר:

ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת כו' (שמות ז, כג). ויבואר על דרך מה שאמרו חכמינו ז"ל בזאת יבוא אהרן אל הקודש (ויקרא טז, ג) בזאת רומז על כנסת ישראל. ובאמת למה זאת רומז על כנסת ישראל, כי באמת כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל הם העיקר הגורם לבריאת העולם ובזה מרומז כנסת ישראל במלה זאת, כלומר זאת הוא עיקר והגורם. וזהו הרמז (דברים לג, א) וזאת הברכה אשר ברך משה. וכאן שמשה הראה לפרעה ואמר לו שישראל הם עיקר ופרעה לא רצה להאמין זה וזהו ולא שת לבו גם לזאת:

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וכו' ויאמר למחר ויאמר כדבריך למען תדע כי אין כה' אלהינו (שמות ח ה-ו). ובמכת ערוב כתיב והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. וקודם מכת ברד כתיב, כי בפעם הזאת אני שולח את כו' בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. ובמכת ברד כתיב כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' הקולות יחדלון למען תדע כי לה' הארץ. וצריך להבין שינוי הלשון. ונראה לפרש בסייעתא דשמיא דהענין הוא כך, דהנה איתא בזוהר הקדוש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, אני ראשון דא חול"ם, ואני אחרון דא חיר"ק, אלהים דא מלאפו"ם שור"ק. ולהבין זה המאמר, כי הנה זאת מודעת לכל שישראל נקראו ראשית שישראל עלו במחשבה, ובשביל ישראל שנקראו ראשית נבראו כל העולמות כולם כמאמר חכמינו ז"ל בראשית (בראשית א, א), בשביל ישראל שנקראו ראשית, והם נקראים ראשית המחשבה והשם יתברך ברוך הוא מתפאר בהם כמו שכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג) והצדיקים הם פועלים בתפלה מה שהם רוצים ומהפכים מדת הדין לרחמים וחסדים על ישראל ומביאים בתפילתם שפע וברכה לכל העולמות. וזה בחינת אני ראשון דא חול"ם, רצה לומר שישראל עמו הם בבחינת חול"ם כמו שחול"ם הוא על גבי האותיות כך ישראל עמו נקראו ראשית המחשבה. והנה יש ניסים שהקדוש ברוך הוא עושה לעמו ישראל והניסים הם מלובשים בדרך הטבע כמו בימי מרדכי ואסתר שהיו הניסים והנפלאות רק בדרך הטבע ולא היה שום שינוי בטבעיים, וזו בחינות מלאפו"ם שור"ק, כמו ששורק הוא בתוך התיבה כך השם יתברך הוא בגו כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה ואפילו בטבעיים הוא עושה לנו ניסים ונפלאות רק שהוא מלובש בטבעיים. ויש בחינה אחרת מה שהשם יתברך ברוך הוא ברוב גדלו מכרית ומגדע הרשעים שיכירו שמלכותו בכל משלה כמו שיהיה אם ירצה השם לעתיד לבא לאחוז בכנפי הארץ ולנער רשעי ארץ והאלילים כרות יכרתון והיה ה' למלך על כל הארץ, ויכירו כולם כח מלכותו. וזו אני אחרון דא חיר"ק כמו שהחירי"ק הוא למטה מהאותיות כך השם יתברך ברוך הוא ממלא כל עלמין ותחות כל עלמין, רצה לומר שאפילו המדריגות התחתונים והם הנצוצות שנפלו בקליפה כולם יתבררו ויעידון כולם ששם ה' אחד ושמו אחד כמו שכתוב (צפניה ג, ט) אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא בשם ה':

ונבא לבאר הפסוק, הנה משה רבינו עליו השלום אמר לפרעה במכות צפרדעים התפאר עלי וכו' ויאמר כדבריך למען תדע כי אין כה' אלהינו, כי השם אלהינו הוא מורה שהוא אלהינו אלהי ישראל דייקא שעלו במחשבה תחילה ובשבילם נבראו כל העולמות והם ראשית המחשבה ובהם מתפאר השם יתברך. ולכך אמר משה רבינו עליו השלום לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך, כלומר שהודיע לפרעה שיש כח בתפילת הצדיק לפעול מה שהם רוצים ומהפכים מדת הדין למדת הרחמים וגם השם יתברך עושה להם לעמו ישראל ניסים ונפלאות למעלה מהטבע, כי הם ראשית המחשבה שהוא למעלה מהטבע וזו כי אין כה' אלהינו דייקא כו', וזו בחינות אני ראשון ואני אחרון, שהוא חול"ם. ובמכות ערוב הודיע לו לפרעה והפלתי ביום ההוא וכו' לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, רצה לומר שאפילו בטבעיים שם כבודי וזו בקרב הארץ, דייקא. כי זה הנס שהיה שהפלה ה' את ארץ גושן שלא היה שם ערוב לא היה שם שינוי בטבעיים, רק שהיה הנס מלובש בטבעיים וזו מבלעדי אין אלהים, דא שור"ק בחינה שניה. ועוד הפעם הודיע לו משה רבינו עליו השלום לפרעה המדריגה השלישית אני אחרון דא חיר"ק, במה שאמר לו בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם וכו' למען ספר שמי בכל הארץ, רצה לומר כמו שאמרנו לעיל שהשם יתברך מכרית ומגדע את הרשעים שיכירו כח מלכותו יתברך ואפילו המדריגה התחתונה הם הנצוצות שנפלו בקליפה רחמנא ליצלן מוכרחים הם להכיר כח מלכותו יתברך. וזו שהודיע לו משה רבינו כי אין כמוני בכל הארץ, אפילו במדריגה התחתונה שם כבודו ולית אתר פנוי מיניה ובכל הארץ דייקא, אפילו בארציות שם כבודו יתברך. והנה במכת ברד הודיע לו משה רבינו עליו השלום למען תדע כי לה' הארץ, רצה לומר שהודיע לו עוד מדריגה אחת שלא כדעת הפילוסופים שדעתם חס ושלום שהשם יתברך אין משגיח בעולם התחתון כי הוא רם ומתנשא ומשה רבינו הודיע לו שאינו כן. אבל האמת שהשם יתברך משגיח בכל הנבראים שבעולם ומחיה אותם בכל רגע מאין ליש והשגחתו בכל הנמצאים בעולם שאפילו בשעה שהנכרי מתפלל אליו יתברך השם יתברך שומע תפילתו ועוזר לו כמו שהתפלל שלמה המלך עליו השלום וגם אל הנכרי וכו'. וזו שהודיע לו משה רבינו עליו השלום כי לה' הארץ, רצה לומר שהשם יתברך משגיח בתחתונים וממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. והנה במכת ברד לא התפלל משה רבינו עליו השלום עבור שישלח את העם, כי משה רבינו ידע שלא ישלח את העם כמו שאמר לו ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים. ותפילת משה רבינו עליו השלום היה מפני שאמר ה' הצדיק וכו', התפלל עבורו למען תדע כי השם יתברך שומע אפילו תפלת הנכרי, כי הוא המשגיח בכל הנבראים שבעולם. וזה כי לה' הארץ, דייקא ודו"ק בכל זה כי דברים עמוקים הם: