קבא דקשייתא פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קושיא פא[עריכה]

קשה לי בהא דקאמר הש״ס סוכה (דף י:), דבהולכין להקביל פני רבן פטורין אף בלילה מן הסוכה. ואיך היו כל ישראל מחוייבין בסוכה בלילה ראשונה? דהרי הלכו להקביל פני השכינה מטעם "יראה כל זכורך". ואי דגזרת הכתוב היא בזה דחייבין, למה יהיה עדיף מקבלת פני רבו בזה. וצ"ע*):

*) השמטה: והיינו לדעת הר״ן ז״ל, דגם באפשר לו לקיים שניהם פטור.
ונראה לתרץ, דהרי באמת קשה, אמאי פטור בהולך להקביל פני רבו ממצות סוכה בלילה, והרי בלילה הוא נח ואינו עוסק במצוה כלל. ואי דגם בלילה מיקרי מקיים מצוה. מכל מקום הרי כבר כתבו כולם (עייין ב״מ כ״ט א׳ בתוס׳ ד״ה והוי) דמקיים מצוה חייב במצוה, דאם לא כן, מי שיש לו תפילין בראשו, ציצית בבגדו כו׳, ורק עוסק במצוה פטור, ובלילה הרי אינו עוסק במצוה. עוד קשה, הא דמשמר את המת פטור מכל המצוות האמורות בתורה (ברכות י״ח). והרי קיימא לן בבבא מציעא (דף צג.) כשמואל, דמשמר לאו כעושה מעשה דמי, ואם כן מיקרי רק מקיים מצוה אבל לא עוסק. (ויש לעורר בזה גם על דברי הרשב״א על קידושין (דף י״ג) דשומר יכול לחזור בתוך הזמן כפועל. והרי משמר לאו כעושת מעשה דמי אפילו במקום שצריך להיות יושב ומשמר). עוד קשה לי לדעת הר״ן, דאפילו באפשר לו לקיים שתיהם פטור מן המצוה, למה נענש משה על מה שלא מל בדרך במלון. והלא היה עוסק בשליחותו של הקב״ה ששלחו למצרים לגאול את ישראל. ובאור החיים על התורה הרגיש קצת בזה:
על כן נראה דיש חילוק בזה בין אם נח לצורך המצוה לנח לצורך עצמו. דהא דסוכה (דף י׳) גבי ריש גלותא, אי לאו שהיו צריכין לקבל פניו למחר לא היז נחין כלל בעיר זו, רק היו חוזרין תיכף לביתם (והיו פטורין מן הסוכה מטעם הולכי דרכים). מה שאין כן בעולי רגלים, דמה שהלכו לישן היה רק לצורך עצמן, אף בלתי ראיית פנים שלמחר. דהרי ביום טוב בלאו הכי לא היה אפשר להם לחזור לביתם. וכן מרע״ה היה מתכוין לנוח מטירחת הדרך, דאם לא כן למה לא גמר המצוה ליכנס למצרים, דקרוב היה מאוד, כמו שכתב הר״ן נדרים (דף ל״ב א׳). על כן לא נחשב עוסק במצוה.
ומה שהקשיתי במשמר את המת, נראה לי פשוט דשם לאו מטעם עוסק במצוה פטור, אלא משום כבוד המת כמבואר בירושלמי ריש פרק ג׳ דברכות גבי אונן, שאין כבוד למת שיעסוק בדברים אחרים, אפילו במצוות. או מטעם האחר שבירושלמי שם, "כל ימי חייך", ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים. תדע, דהרי לפי מה שכתב הנתיבות סימן ע״ב ס״ק י״ט בלאו הכי לא שייך עוסק במצוה במשמר מת שאינו מתו, כיון דאין המצוה מוטל עליו דווקא, עיין שם בגבאי צדקה. אך דברי הנתיבות תמוהין בזה. דלהיפוך מבואר בתוס׳ שבועות (דף מב:) ד״ה שומר חנם ושטמ״ק סוף החובל עיין שם. גם במחכ״ג נעלם ממנו דברי הר״ן ז״ל פרק קמא דקידושין (דף ל״ג) גבי איסי בן יהודה, דגם העוסק בממצה שאפשר לעשותה על ידי אחרים פטור מן המצוה המוטל עליו, עיין שם היטב. ומה שהקשה הנתיבות שם אהא דבבא מציעא (דף נח.), השוכר את הפועל לשמור את הפרח כו׳, למה לא יהיה שומר שכר מטעם פרוטה דרב יוסף. למה שכתבתי לא קשה מידי, דהרי קיימא לן משמר לאו כעושה מעשה דמי, ולא הוי רק מקיים מצוה. ולרב דסבירא ליה משמר כעושה מעשה דמי, ודאי לא קשיא מברייתא זו, דתנא הוא ופליג. ומה שהקשיתי אהא דפרק קמא דסוכה גבי ריש גלותא, הלא הוו רק מקיימי מצוה. לזה על כרחך צ״ל דהתם רק מטעם טירדא דמצוה פטורין, כמז חתן, דהכא נמי טרודים במחשבתם איך לקיים מצות קבלת פני רבם שהתחילו לעסוק בה. ובאמת לא אדע ראיית הר״ן ז״ל מהא דסוכה שם, דאף באפשר לקיים שתיהם פטור מן המצוה. והרי שם על כרחך צריך לומר רק מטעם טירדא, דאם לא כן הוו רק מקיימי מצוה.
ולולא דברי הראשונים ז״ל היה נראה לי להכריע בהך פלוגתא אי הפטור דווקא באי אפשר לו לקיים שתיהם. והיינו דיש חילוק בין מצוה גופה ובין הכשר מצוה. דהרי הריטב״א ז״ל בסוכה הכריח דעל כרחך הפטור גם באפשר, דאם לא כן למה לן קרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכי סלקא דעתך שיניח מלעשות המצוה שעוסק בה בשביל מצוה אחרת? מה חזית? ועל כרחך דפטור אף באפשר. אך כל זה במצוה גופה. אבל בהכשר והכנה למצוה דנפיק הפטור מקרא אחרינא מ"ובלכתך בדרך", בלכת דידך, כמו שכתב הריטב״א בסוכה שם דצריך תרי קראי לזה, ועיין פני יהושע שם, שפיר יש לומר דלא פטרה התורה רק באי אפשר לקיים שתיהם, והיה סלקא דעתך שיפסיק ויעסוק בגוף מצוה. והא דפרק קמא דסוכה הנ״ל כבר כתבתי דהפטור הוא משום טירדא דמצוה. ומיושב קושיית הנתיבות הנ״ל, דבשומר הפרה והזרעים שפיר צריך למיתב ריפתא לעניא כיון דאפשר, והוא רק שומר לצורך מצוה. והא דתוס׳ שבועות (דף מ״ב) הנ״ל, על כרחך כוונתם בשעה שעוסק בשטוח וניעור וכדומה. ועיין היטב בזה:
ובהיותי בזה ראיתי דבר תמוה בנוב״י מהד״ת חאו״ח סימן צ״ד, שמחדש דבזמן הזה ליכא מצות קבלת פני הרב ברגל כיון דליכא מצות ראייה. והוא פלא, והרי הך עובדא דריש גלותא היה אחר חורבן, ואפילו הכי קאמר הש״ס דהוו עוסקים במצוה של קבלת פני רבם, כמו שפירש רש״י ז״ל שם: