קבא דקשייתא טז

<< · קבא דקשייתא · טז · >>

קושיא טז

קשיא לי מה דקאמר הש״ס בכמה דוכתי (יבמות ל״א:) דאשת שני מתים מן התורה לא משכחת לה, רק מדרבנן על ידי מאמר. והרי שפיר משכחת לה מן התורה, לפי מה שכתב הרשב״א יבמות (דף מ״א ד"ה "ומתוך כך יש לי לומר") דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, דחזרה להיתירה הראשון, הוא בתורת היתר כשאר אשה; אבל הזיקה כבר נפקע ואין כאן מצות יבום כלל. ואם כן, שפיר משכחת שנשאה זה שנשא אחותה לאחר נפילה, וכשמת היא זקוקה לאח הג׳ מכח שניהם, כיון דנישואי הב׳ לאו יבום הוא, רק שנשאה כשאר אשה, אם כן נשאר הזיקה של הראשון גם כן.

ואין לומר, כיון שיש אח הג׳ שוב לא הוי תופסין קידושי הב׳ מטעם יבמה לשוק, כיון דאינה זקוקה לו רק לאח הג׳. דזה אינו, כיון דהא דאין קידושיו תופסין ביבמה לשוק, מקרא ד"לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", וקיימא לן (כריתות ו׳ ע״ב), דכל מקום דכתיב "זר" בעינן זר מעיקרא, ובסך בשמן המשחה למלך ולכהן גדול, פטור, ובת כהן שנישאת לאחד מן הפסולין, אינה משלמת קרן וחומש (שם ז׳ ע״א). והכי נמי אינה זרה מעיקרא לגבי אח השני, כיון דמקודם היתה זקוקה לו, ואינה אסורה רק בעשה ד"יבמה יבא עליה" ולא אחר, עיין חידושי רמב״ן יבמות (דף נ״ה), ושוב שפיר תופסין קידושי הב׳.

ואין לומר דפקע זיקה של הג׳ בשעה שנשאה הב׳, כיון דנעשית אצלו ערוה. זה אינו, דמכח איזה איסור יפקע הזיקה? מחמת איסור אשת איש כבר ידוע דאינה מפקעת הזיקה, כיון דאפשר בגירושין, כמו שכתבו תוס׳ יבמות (דף ט״ז.) ד״ה בני צרות.

ואף דכאן אסורה לעולם להג׳ מחמת אשת אח של הב׳, זה אינו, דגם מחמת איסור אשת אח אי אפשר שיפקע הזיקה של הג׳, מטעם הואיל ואישתרי אישתרי, כמבואר ביבמות (דף ח.) ובתוס׳ שם ד״ה רבא, דבשם אחד אמרינן הואיל ואישתרי. ועיין כעין זה בספר שושנת העמקים כלל ה׳ ד״ה שאלה עיין שם היטב ודו״ק וצע״ג:

• השמטה: ולזה תמוה לי טובא על הגהות אלפסי שברמ״א סימן קע״ה סעיף ח׳, שכתב דיבמה שנפלה לפני כמה אחין ומת אחד מהם שיש לו בנים, אסורה על שאר אחין מכח איסור אשת אח בזיקה. ולמה לא נימא בכהאי גוונא הואיל ואישתרי?

וליכא למימר דלא שייך הואיל ואישתרי אלא בביאה ראשונה, עיין בית מאיר סימן קע״ד. דזה ליתא, דכל שהותר איסור אשת אח פעם אחת נעשית כאשתו לגמרי וליכא עוד איסורא דאשת אח.

אך גוף הסברא דהואיל ואישתרי תלוי בפלוגתת הרמב״ם והראב״ד ז״ל בפ״ג מביאת מקדש הלכה י״ח, ולפי דעת הרמב״ם ז״ל שם לא קיימא לן לגמרי הך סברא דהואיל ואישתרי כיון דביאה במקצת לאו שמה ביאה: