קבא דקשייתא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קשה לי על שיטת הר"ש והברטנורה משנה פרה ב א, דטעם חכמים דפסלו פרה מעוברת היא מטעם דסוברין עובר לאו ירך אמו ופסולה משום שהיא נושאת העובר. ואם כן, איך פרה מעוברת מותרת לצאת לרשות הרבים בשבת, וגם אשה מעוברת? דפשוט דהעובר הוי ככפות, ואיך מותרת לצאת למאן דאמר עובר לאו ירך אמו?

וקל וחומר הדברים, דאם מאכל שבפי הבהמה לא הוי עבודה בפרה, יען שהוא לצורכה, ועל כרחך דלעניין שבת חייבין, כמבואר בכריתות (דף יג) במשנה דיש אוכל אכילה אחת.

והיינו אף דמדמה הש"ס (שבת נ"ב) פסול פרה להוצאה, היינו רק במקום דהוי מלבוש לגבי פרה, הכי נמי לגבי הוצאה; מה שאין כן במאכל, דאין שייכות חילוק בהוצאה מה שהוא לצרכו. אבל על כל פנים חזינן דמאכל בפי פרה אינה פוסלת, ובשבת מיקרי הוצאה; ואם כן, מכל שכן לעניין עובר שהוא משא לגבי הוצאה, למאן דאמר לאו ירך אמו, וצריך עיון גדול.*)

- *) השמטה: הדבר מובן דקושייתי בזה הוא על הר"ש דסובר דפסול פרה מעוברת הוא מטעם משא העובר. דהלא בדבר הבלוע בגוף לא שייך משא, כמבואר במגן אברהם סימן שי"ב ס"ק ח' בבולע מרגליות עיי"ש, ועל זה כתבתי להכריח מהוצאה דשבת דכתיב ביה גם כן לא תוציאו משא וגו', ועל כרחך דבבלוע בגוף ליכא משום משא. ומחמת שרבים הבינו שכוונתי להקשות דאיך מותרת אשה או פרה מעוברת לצאת בשבת, כתבתי זאת.