צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת וישלח

<< · צידה לדרך מפרשות השבוע · פרשת וישלח · >>

פרשת וישלח: הקרב הרוחני מכריע את המלחמה

המפגש בין יעקב לעשו
ההכנות למפגש יעקב- עשו
ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: ... ו וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: ז וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: ח וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: ט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהוָה ... יא הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: ... יג וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: יד עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: טו גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים, פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: ... יז וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: יח וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ: ... כ וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי...

המאבק עם המלאך
כד וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: כה וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: כו וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: כז וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: כח וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: כט וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: ...

המפגש יעקב- עשו
א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת: ... ג וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו: ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ: ה וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ, וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ: ... ח וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי, וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב, אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ: י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: יא קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל, וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח: יב וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה, וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ: ... טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: יז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה ... (בראשית ל"ב, ד- ל"ג, יז)

א. החששות הגדולים של יעקב לפני המפגש עם עשו

בפרשתנו, פרשת וישלח, אנו קוראים על המפגש בין יעקב לעשו לאחר ניתוק של כעשרים שנה. כאשר יעקב חוזר מחרן לארץ מולדתו מתברר לו, כי עשו בא לקראתו "וארבע מאות איש עמו". יעקב ירא מפני עשו, ובצדק. כדי לומר שלום לא צריך לבוא עם 400 איש! אין ספק, הופעת עשו עם 400 איש זוהי תופעה מאיימת. אכן יעקב מתכונן למפגש עם עשו בכל הדרכים האפשריות: מתכונן למלחמה, מתפלל לה' ומכין דורון לאחיו כדי לרצותו . חששו של יעקב מפני עשו מודגש לאורך כל ההכנות למפגש: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים" . כאמור, יעקב פועל בכל המישורים האפשריים, כפי שנראה להלן:

דורון
יעקב פועל רבות לפייס את עשו. בין היתר הוא משלח לו מנחה מכובדת מאוד:
"עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים: גמלים מיניקות ובניהם שלשים, פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה" . יעקב מוסיף לדורון נופך של פיוס ושכנוע. הוא שם עבדים עם כל עדר ועדר מהמתנה, ומצווה על העבדים לומר לעשו דברי ריצוי ופיוס: "ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם הוא אחרינו: ויצו גם את השני גם את השלישי גם את כל ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה תדברון אל עשו במצאכם אתו: ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני" . כמו כן יעקב מכנה את עצמו עבד, ופונה לעשו בכינוי 'אדני' לאורך כל המפגש. יתר על כן יעקב משתחווה לעשו שבע פעמים! וכן האמהות וכל אחד עשר בניו.

תפילה
יעקב פונה לה' בתפילה שיצילו ויקיים לו את הבטחותיו מהעבר:
"ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך: קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות: הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים: ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב" .

מלחמה
יעקב מחלק את המחנה לשני חלקים:
"ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" . רש"י מסביר: "והיה המחנה לפליטה: על כרחו כי אלחם עמו".

ב. המפגש הלבבי והחם בין יעקב ועשו

והנה להפתעתנו הרבה, במפגש בין יעקב לעשו אין שמץ של איבה או שנאה. אנו עדים למפגש לבבי וחם בין שני אחים אוהבים. זאת בניגוד לכל החששות של יעקב ערב המפגש: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו: וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך: ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין: ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו: ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצא חן בעיני אדני: ויאמר עשו יש לי רב, אחי יהי לך אשר לך: ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני: קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח" . יתר על כן, לאחר המפגש הלבבי והמרגש, לאחר שעשו קיבל את המנחה מיעקב, עשו מגדיל לעשות ומציע ליעקב ששניהם ילכו יחדיו: "ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" . לאחר מכן עשו מציע דורון ליעקב, הגם שיעקב מסרב ואינו מקבל. קשה שלא להתרשם מהמפגש הלבבי והחם.

ג. האם הייתה הצדקה לחששותיו של יעקב?

אכן אנו עדים למפגש מרגש בין שני אחים לאחר פרידה של כעשרים שנה. ואנו שואלים: האם באמת הייתה הצדקה לחששותיו של יעקב? האם באמת פניו של עשו היו מועדות למלחמה? מחד גיסא, עשו איים להרוג את יעקב לפני 20 שנה: "ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" . ועתה הוא בא עם 400 איש! כלומר, יש להבין לפי התנהגותו של עשו, שעדיין כוונותיו זדוניות. מאידך גיסא, אנו עדים למפגש מרגש ולבבי, ואין זכר לאיבה ועוינות כלל וכלל!

ד. ויאבק איש עמו

נ"ל כי אכן מצד העובדות עשו בא למלחמה. אחרת, לא היה בא עם 400 איש. אולם בהכרח עלינו לומר כי עשו שינה את יחסו ליעקב שינוי מוחלט לפני המפגש. לא ברור מהי הסיבה לשינוי זה? נראה לומר כי השינוי הקיצוני ביחסו של עשו כלפי יעקב נובע מאותה פרשת המאבק בין המלאך ליעקב. פרשה המופיעה בתווך בין ההכנות של יעקב למפגש, הכנות שכל כולן מלאות בחששות כבדים מפני עשו. לבין המפגש עצמו, המפגש האחוי החם והלבבי: "ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו עד עלות השחר: וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו: ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני: ויאמר אליו מה שמך , ויאמר יעקב: ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל: וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי, ויברך אתו שם" .

ה. המאבק בין יעקב למלאך- המאבק הרוחני בין יעקב לעשו

פרשה זו מתארת אירוע של מאבק בין יעקב לבין מלאך. המאבק אינו קל. המלאך אינו מצליח להכריע את יעקב, ולבסוף יעקב יוצא פגוע: "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו" . והתוצאה "והוא צלע על ירכו" . המאבק נמשך בלילה עד השחר. והנה לפני עלות השחר המלאך מבקש מיעקב שישלח אותו: "ויאמר שלחני כי עלה השחר" . העובדה שהמלאך מבקש מיעקב שישלח אותו, משמע שיעקב הוא המנצח. ואכן המלאך מעיד על כך שידו של יעקב על העליונה. ובכן יעקב מבין כי הוא המנצח, לכן הוא מנצל זאת ומעמיד תנאים: "ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני". תמיהה גדולה בפרשה זו: המלאך נענה לבקשת יעקב, אך במקום לברכו הוא משנה את שמו: "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". לבסוף כאשר יעקב שואל לשמו של המלאך, זה מסרב לומר את שמו, אך כן מברך את יעקב: "ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם".

המאבק הרוחני
רש"י מאיר עינינו, ומסביר כי המלאך הינו "שרו של עשו". בהמשך מסביר רש"י את עניין הברכה שנותן המלאך ליעקב: "...ועל כרחו הודה לו עליהן (על הברכות) וזהו ויברך אותו שם" . רש"י בדבריו אלה מעביר את המאבק בין יעקב לעשו למישור אחר. בפועל בעולם המעשה יש הכנות למלחמה, כאשר עשו עם 400 איש. אולם קיים עוד מאבק ביניהם. זהו המאבק הרוחני, אשר מיוצג ע"י שרו של עשו. ובמאבק זה יעקב ניצח ניצחון מוחלט. מודל זה של מאבק גשמי, אשר ביסודו יש מאבק רוחני, קיים בכל מאבק ובכל מלחמה בין שני הצדדים. יתר על כן נ"ל כי כל מאבק גשמי נובע ממאבק רוחני, כלומר ממאבק מוסרי. כלומר: מי צודק, אצל מי נמצאת האמת? דרכו של מי היא האמיתית? ודרכו של מי עקלקלה ובשקר יסודה?

החושך סמל הרשע
שרו של עשו יכול להיאבק רק בלילה , כי הלילה הוא סמל החושך והרשע. דרכו של יעקב היא ודאי צודקת, אלא שבחשכת הלילה יש מקום לטעות. יש אפשרות לכוחות הרשע לנצל את חשכת המציאות ולטעון טענות שווא, כאילו הצדק אתם. יעקב נאבק במלחמתו זו להוכיח את צדקתו במשך כל הלילה, עד עלות השחר. עד שהדברים מתבררים כשמש. כלומר עד שגם שרו של עשו מודה כי יעקב הוא הצודק. וזהו הפירוש שיעקב מנצח. זה הפירוש שהשחר עלה ושרו של עשו מבקש ללכת. כלומר הוא מודה שעם שחר אין לו זכות קיום. ז"א שאין הצדק עמו אלא עם יעקב. שרו של עשו, המייצג את הרוע והכזב, חסר כל שליטה ביום. בעולם של בהירות, אין מקום לויכוח ולדיון מי הצודק. כי הדברים מבוררים מאליהם. יעקב מנצל את השחר, את האור, את התבהרות המציאות כדי שעשו יודה שיעקב צודק. יעקב דורש מעשו, משרו של עשו, שיודה לו כי קיבל את הבכורה בצדק, וממילא גם את הברכות.

ו. יעקב לעומת ישראל

המלאך, שרו של עשו, משנה את שמו של יעקב לישראל. החלפת השם דווקא ע"י שרו של עשו היא היא ההודאה. השם יעקב מורה על עקב ועקמומיות. כביכול זו היתה מהותו של יעקב בעבר. אך עתה כולם מודים לו ליעקב, כי שמו ישראל, כלומר ישר. "לא יעקב יאמר עוד שמך". השם יעקב הופך להיות נחלת העבר. כלומר אין זה נכון לומר כי שמך ומהותך הוא יעקב- העקב, העקמומיות והעקלקלות. אלא מעתה שמך ישראל, כלומר ישר, כלומר הצדק עמך. כך ניתן להסביר את פירושו של רש"י "הודה לו עליהן", על הברכות. הגם שהברכות התקבלו בדרכים עקלקלות ובלשון התורה "במרמה", הרי עתה עשו מודה לו כי לפי מידת הצדק אכן היו מגיעות לו.

ז. הניצחון הרוחני הכריע את הקרב הגשמי

מתברר אם כן שלמלחמה עם עשו יש שתי פנים. הפן הרוחני והפן הגשמי. הפן הרוחני מיוצג ע"י שרו של עשו. הפן הגשמי מיוצג ע"י עשו ו- 400 איש אשר אתו. הפן הרוחני זוהי צידקת הדרך, מי באמת צודק? מי אמור לקבל את ארץ ישראל? מי אמור לקבל את הברכות של יצחק, כולל הברכות הגשמיות? מי ראוי לבכורה? והנה המפגש עם המלאך הינו בבחינת הבירור הרוחני עם עשו. מי שינצח בבירור הרוחני, הרי שהקרב הגשמי כבר נתון בכפו. והנה יעקב הוא המנצח בקרב הרוחני, הוא המשכנע את הזולת בצדקת דרכו בצורה ברורה כשמש, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אשר על כן הקרב עם עשו הסתיים. עשו שהפסיד בקרב הרוחני, נותר ללא כוחות כלל וכלל לקרב הגשמי. ממילא קרב כזה כבר לא יתקיים. עשו נטול כל רוח קרב, עשו מבין שאין לו שום הצדקה למלחמה. עשו משול לגוף ללא נשמה, אשר על כן הוא אינו יוצא לקרב. לאור כל זאת, המפגש נטול כל מתח של איבה כל שהיא, כל שיש לנו זוהי כניעה והסכמה למצב שנוצר: יעקב בא עם משפחתו לגור בארץ כנען ולקבל אותה כממשיך של אביו. יעקב יגור עם יצחק ויקבל את ברכתו הסכמתו וישאר בארץ. ואילו עשו יבין שמקומו בשעיר.

ח. מלחמת ששת הימים- הבירור הנוקב שקדם למלחמה

על פי דגם זה של הקרב הרוחני שהכריע את הקרב הגשמי, אנו מוצאים את עצמנו יום יום בפני אתגרים גשמיים, קשיים והתמודדויות קשות. כל אתגר גשמי, כל התמודדות בעולם המעשה, עומדת מאחריה התמודדות רוחנית. אם נצליח לנצח בחלק הרוחני, ממילא ננצח בחלק הגשמי. כך ניתן להסביר את אשר אירע לעם ישראל במלחמת ששת הימים ולפניה. עם ישראל מצא את עצמו שלושה שבועות לפני המלחמה בתהליך של בירור עצמי. כל יהודי בארץ ובעולם הכיר הכרה מוחלטת בצדקת דרכנו. ואפילו "אבן מקיר תזעק" שאנו צודקים. כולנו הבנו כי נעשה עוול מוסרי מאין כמוהו לעם ישראל. העם מותקף ע"י מדינות ערב על לא עוול בכפו. לא היה יהודי אחד שראה הצדקה כל שהיא אצל הצד השני. גם אומות העולם חשבו כך, אלא שהם לא גילו את דעתם בגלוי, כמאפיין את העולם האנטישמי מאז ומתמיד. והנה, מאחר שבקרב הרוחני ניצחנו בצורה חד משמעית, מאחר שבבירור יצאנו ברורים לחלוטין. בבירור יצא העם מאוחד "כעם אחד בלב אחד". כמו בשעתו היפה במעמד הר סיני. מאחר וכך הרי שהקרב כבר הסתיים. וצבאות ערב הפכו להיות "פיונים במשחק שח מט" אלה נפלו בקלות מדהימה שאינה מובנת בכל קנה מידה צבאי. אולם לפי כל אמות המידה של תורת ישראל הדבר היה ברור מאוד. בקרב עם 'שרו של עשו', לפני מלחמת ששת הימים, קרב שנמשך שלושה שבועות, בקרב זה יצאנו מנצחים. ממילא בשדה הקרב עלי אדמות הניצחון היה מובטח מראש ובקלי קלות.