צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת וישב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרשת וישב: "וינס ויצא החוצה",הכלים בהם השתמש יוסף כדי לכבוש את יצרו[עריכה]

יוסף מצליח בבית פוטיפר

א וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה: ב וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ, וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי: ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ: ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ, וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ: ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף, וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה: ו וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:

אשת פוטיפר מתגרה ביוסף- מילולית

ז וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף, וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: ח וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת, וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ, וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:

אשת פוטיפר מתגרה ביוסף- מעשית

י וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ: יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת: יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:

אשת פוטיפר "משחזרת" את האירוע לאנשי ביתה

יג וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס הַחוּצָה: יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:

אשת פוטיפר "משחזרת" את האירוע לבעלה

טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ: יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי: יח וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה:

יוסף מצליח בבית הסוהר

יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ, וַיִּחַר אַפּוֹ: כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִורֵי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים, וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר: כא וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד, וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר: כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה: כג אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יְהוָה אִתּוֹ, וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ: (בראשית ל"ט, א-כג)

א. בזכות מה הצליח יוסף לכבוש את יצרו? - עפ"י התורה[עריכה]

בפרשתנו, פרשת וישב, ישנו אחד מסיפורי המופת המיוחדים בתנ"ך כולו. התורה כותבת לנו כי יוסף הצליח לכבוש את יצרו כנגד ההתגרויות הרבות של אשת פוטיפר. ולו רק בשל זאת הוא ראוי להיקרא יוסף הצדיק. עד כדי כך מעשה זה מצריך גבורה, שמדרש חז"ל אומר כי בזכות יוסף זכו ישראל ונקרע להם ים סוף . ללא ספק, המבחן בו עמד יוסף קשה מנשוא מאחר שכל הנתונים היו לרעתו: יוסף בגיל העשרה, בשיא יצריו. האישה היא שמפתה אותו. שניהם לבד, יוסף רחוק (פיזית) מביתו, מתרבותו ומעולמו הרוחני. הוא נמצא ללא סמכות הקרובה אליו (בית אביו). לכאורה, ישנן כל הסיבות להיכשל, ובכל זאת יוסף מצליח וכובש את יצרו. אכן גבורה למופת, כדברי חז"ל: "איזהו הגיבור הכובש את יצרו" אנו יוצאים מנקודת הנחה שהתורה מספרת לנו על בני אדם ולא על מלאכים. אכן דבר נדיר מאוד שאדם כובש את יצרו במקרה כזה. מאידך אנו מבינים כי זה מה שהתורה מצפה מאיתנו. אשר על כן נשאלת השאלה, האם התורה כתבה לנו או רמזה, בזכות מה הצליח יוסף לכבוש את יצרו? באלו כלים השתמש יוסף כדי להכניע את יצרו ולעשות רצון בוראו? נ"ל כי אם התורה לא תרמוז לנו בזכות מה הצליח יוסף לכבוש את יצרו, הרי שהסיפור יצא מתחום האנושי, ויעבור לתחום האנשים- מלאכים. סיפורים שאין לנו עניין בהם, כי אנו בני אדם. משום כך נ"ל כי התורה ודאי רמזה לנו בזכות מה יוסף הצליח להתגבר על יצרו. ואולי זהו העניין העיקרי של הפרשה. יותר מאשר באה לספר לנו על גבורתו של יוסף, היא באה לספר לנו מה הוא עשה כדי להתגבר על יצרו. להלן נדון בפרשה עצמה ובמבנה שלה וננסה לראות איך התורה ענתה לנו על השאלה הנ"ל דרך המבנה. ובהמשך מדרשי חז"ל יפרטו יותר.

ב. מבנה הפרשה מעיד על סוד ההצלחה של יוסף[עריכה]

לאחר שיוסף נמכר לעבד הוא מגיע לידי המצרים: "ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים" . בבית שר הטבחים יוסף מצליח בתפקידו, ובעקבות זאת פוטיפר ממנה אותו על כל ביתו. אשת פוטיפר מפתה את יוסף ומתגרה בו, יוסף אינו נענה לניסיונות הפיתוי. כנקמה אשת פוטיפר מעלילה על יוסף עלילות שווא, ובעקבות כך יוסף מוצא את עצמו בבית הסוהר. גם בבית הסוהר יוסף מצליח בתפקידו, ושר בית הסוהר ממנה אותו על כל ענייני בית הסוהר. בפרשיה זו 23 פסוקים, ובה שלושה נושאים עיקריים:
1. ויהי ה' את יוסף- יוסף מצליח בבית פוטיפר.
2. יוסף מתגבר כנגד ההתגרויות של אשת פוטיפר.
3. ויהי ה' את יוסף- יוסף מצליח בבית הסוהר.
מעבר למסר השקוף מאוד אודות דמותו של יוסף הצדיק, אשר מצליח להשתלט על יצרו, מעבר לכך יש בפרשה מסרים נוספים. אחד מהם הוא- בזכות מה הצליח יוסף לכבוש את יצרו? להלן נתייחס למבנה של הפרשה, ונראה כי הוא רומז לנו על כך. הפרשה בנויה בדרך של שתי מחציות שוות ומקבילות, בכל מחצית שלוש פסקאות, כל פסקה מקבילה לזולתה ואף בעלת אותו מס' פסוקים, כדלקמן:

מבנה הפרשה

מחצית א'12 פס'
א : יוסף בבית פוטיפר ה' עם יוסף- יוסף מצליח (א-ו) 6 פס'
ב : התגרות ראשונה של אשת פוטיפר התגרות מילולית (ז-ט) 3 פס'
ג :התגרות שניה של אשת פוטיפר התגרות מעשית (י-יב) 3 פס'

מחצית ב' 11 פס'
א-1: שחזור ראשון של המעשה אשת פוטיפר מספרת לאנשי ביתה (יג-טו) 3 פס'
ב-1: שחזור שני של המעשה אשת פוטיפר מספרת לבעלה (טז-יח) 3 פס'
ג-1: יוסף בבית הסוהר ה' עם יוסף- יוסף מצליח (יט-כג) 5 פס'


פִסקת הפתיחה מקבילה לפסקת הסיום. בשתי הפסקאות אנו מוצאים אותם רעיונות:
1. ה' עם יוסף.
2. יוסף איש מצליח.
3. אדונו מזהה את הצלחת יוסף ומקשר אותה לסייעתא דשמיא.
4. יוסף מקבל מינוי ואחריות על.
להלן טבלה המציגה את הדמיון הרב בין פסקת הפתיחה לבין פסקת הסיום:



פסקת הפתיחה: יוסף בבית פוטיפר (ל"ט, א-ו: 6 פסוקים) פסקת הסיום: יוסף בבית הסוהר (ל"ט, יט-כג: 5 פסוקים)
ה' עם יוסף "ויהי ה' את יוסף..." (ב') "ויהי ה' את יוסף..." (כ"א)
יוסף מצליח "ויהי איש מצליח" (ב') "ואשר הוא עשה ה' מצליח" (כ"ג)
האדון המצרי מקשר בין הצלחת יוסף לבין ה' "וירא אדניו כי ה' אתו" (ג') "אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו" (כ"ג)
יוסף מקבל מינוי ואחריות "ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו" (ד') "ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירם... ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה" (כ"ב)
מילים מנחות 5 פעמים ויהי 5 פעמים ה' 5 פעמים יוסף 3 פעמים ויהי 3 פעמים ה' 3 פעמים יוסף


לאור האמור לעיל, רואים בבירור כי בפרשה שלושה חלקים עיקריים:
חלק א': "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" (בבית פוטיפר)
חלק ב': מעשה אשת פוטיפר- ההתגרות
מעשה יוסף- ההתגברות
העלילה כנגד יוסף והשלכתו לבית הסוהר
חלק ג': "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" (בבית הסוהר)
הנה כי כן מבנה הפרשה מצביע מדוע הצליח יוסף לכבוש את יצרו. מעשה יוסף מופיע בין שתי פסקאות המעידות כי "ויהי ה' את יוסף". כלומר אם ה' עם יוסף זו הסיבה שהוא הצליח. אלא שחובה עלינו להיעזר במדרש שמסביר כי "שם שמים שגור בפיו" . המדרש מסביר מדוע ה' עם יוסף? כי שם שמים שגור בפיו. כלומר יוסף מביא את ה' אליו. הכיצד אדונו מבחין שה' עמו? מפני ששם שמים שגור בפיו. התורה, דרך המבנה של הפרשה, מצביעה ומורה לנו מהו הכלי בו השתמש יוסף כדי להתגבר על יצרו. יוסף קרא בשם ה' על כל צעד ושעל. יוסף חי באוירה שה' איתו. יוסף הביא את ה' אתו לכל מקום ולכל עשייה. מי שחי בתודעה שה' אתו, מי שמביא את ה' אתו לכל מקום, אדם כזה ינָצל מן החטא.

ג. בזכות מה הצליח יוסף לכבוש את יצרו- עפ"י המדרש[עריכה]

להלן נביא שני מדרשי חז"ל אשר מטרתם לחשוף בפנינו את הכלים בהם השתמש יוסף כדי להתגבר על יצרו:

1. שם שמים שגור בפיו
"וימאן ויאמר אל אשת אדניו. זה שאמר הכתוב, ברוך הגבר אשר יבטח בה'. את מוצא כיון שהיה בבית רבו, ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו'. וירא אדניו כי ה' אתו וגו'. וכי פוטיפר רשע היה רואה הקדוש ברוך הוא עמו? ומהו כי ה' אתו?אלא שלא היה שמו של הקדוש ברוך הוא זז מפיו. היה נכנס לשמשו, והוא היה מלחש ואומר, רבון העולם, אתה הוא בטחוני, אתה הוא פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני. ופוטיפר אומר לו, מה אתה מלחש, שמא כשפים אתה עושה לי? והוא משיבו, לא, אלא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך. לפיכך כתיב, וירא אדניו כי ה' אתו" .

2. ראה דמות דיוקנו של אביו
"ותתפשהו בבגדו לאמר..." . באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב "ורעה זונות יאבד הון ".... " מידי אביר יעקב", מי שגרם לו שיחקק על אבני אפוד – אלא אביר יעקב. "משם רעה אבן ישראל"– משם זכה ונעשה רועה, שנאמר "רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף" .

1. שם שמים שגור בפיו- להביא את ה' למציאות היום יומית
מדרש תנחומא מרחיב ומפרט את התנהגותו של יוסף בפני אדונו פוטיפר. יוסף גאה באמונתו ובדרכו ומזכיר את שם ה' על כל צעד ושעל. יוסף מבקש את עזרת ה' לפני כל פעולה. הגם שיוסף בארץ זרה, בארץ שבה עובדים עבו"ז, שבה אין מכירים בה' בורא עולם, יוסף איתן באמונתו וגאה בה. מדרש תנחומא הרחיב ופירט, ורש"י קיצר ותמצת את דברי המדרש: "שם שמים שגור בפיו". מושג זה בא ללמדנו על התנהגותו והתנהלותו היום יומית של יוסף. יוסף חי באווירה ובמודעות שה' אתו. זוהי המשמעות הפשוטה של "שם שמים שגור בפיו". מי שמזכיר את שם ה' על כל צעד, מעיד על כך שהוא חי במודעות ובהרגשה שה' אתו כל הזמן. ממילא מי שמרגיש שה' אתו כל הזמן, מי שחי בהרגשה ובמודעות שה' נמצא אתו, אדם כזה לא בקלות יחטא. כי הוא לא לבד. מי שנמצא לבד עלול לחטוא. בסביבת אנשים אדם מפחד לחטוא. לא כל שכן אדם שחי במודעות שהוא בסביבתו של ה'. אדם כזה ודאי לא יחטא. נמצאנו למדים, כי המדרש חושף כלי חשוב ויקר, כיצד להתגבר על יצר הרע. כלי העוזר לאדם לא להיכשל ולא ליפול בפח שטומן לו היצר. הכלי הזה מפורט במדרש תנחומא, ורש"י תמצת אותו וכתב: "שם שמים שגור בפיו".

2. "ראה דמות דיוקנו של אביו"- להביא סיוע מבחוץ
במסכת סוטה אומרים לנו חז"ל כי יוסף "ראה את דמות דיוקנו של אביו". בעצם המדרש נותן לנו כלי נוסף בו השתמש יוסף כדי להינצל מן החטא, והוא קבלת סיוע מבחוץ. יוסף "הביא" את דמות אביו, כדי שמורא אביו ישפיע עליו וימנע ממנו לחטוא. דברי המדרש הינם בבחינת בניין אב ושיטה איך להינצל מן החטא. יוסף התאמץ, ופעל והשתדל לראות בדמיונו את אביו. ואכן הצליח וראה את דמות אביו. ובזכות זה ניצל מן החטא . רצו חז"ל ללמדנו שלפעמים האדם אינו יכול להושיע את עצמו בכוחות עצמו. לעיתים אין לאדם כוחות די הצורך כדי להתגבר על יצרו. לכן הוא נאלץ לקבל סיוע מבחוץ. בבחינת אין אסיר פודה עצמו מבית האסורים. לעיתים אין ברירה והאדם צריך סיוע נוסף מבחוץ: סיוע של אבא, של הרב, של חבר, וכל כיו"ב. אדם צריך להיות מודע לכך, שלפעמים הניסיון מאוד קשה, ועליו ליזום ולהזמין עזרה מבחוץ. יוסף הבין זאת היטב, שהניסיון קשה מנשוא, ועליו להיעזר בכוחות חיצוניים לו, בכוחות נוספים. יוסף אינו מהסס במי להיעזר. אביו הוא גם רבו. לכן הוא מביט בדמותו, והדבר מספיק כדי שלא יחטא . 3. "עתידין אחיך שיכתבו על אבני האפוד"- לגייס את השכל
הגמרא מביאה את דברי יעקב ליוסף: "עתידין אחיך שיכתבו על אבני האפוד ואתה ביניהם. רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות?" שיחה זו מאפיינת את המדרש. כאשר המדרש רוצה להביא התלבטויות, אלה יבואו בצורה של דו-שיח. אכן יוסף בעומדו בפרשת דרכים, ברגעים קריטיים אלה, הוא מהרהר, חושב ומעלה הגיונות לכאן ולכאן. מה יפסיד אם יחטא. ומה ירויח אם לא יחטא. יוסף מקיים "הווי מחשב שכר מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה" . לפנינו עוד כלי שהביא המדרש, איך להתגונן בפני יצר הרע: להפעיל את השכל וההיגיון. להשליט את השכל על הרגש. בעצם מה שיוסף עשה, זה הכנסת השכל לתמונה. בדרך כלל האדם החוטא פועל מתוך דחפים, יצרים ורגשות. לא מתוך שיקול דעת ושכל. יתר על כן הוא חוטא מתוך העדר השכל, או דחיקת השכל לקרן זווית. כדברי חז"ל: "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות". בא המדרש ללמדנו שאם אדם מגייס את השכל לטובת העניין, מובטח לו שלא יחטא. אם השכל, המח, ישלוט על הלב, יצליח לכבוש את יצרו. השכל הינו הכלי למַתֵן ולעַדֵן את הרגש ואת היצרים. השכל השולט על הרגש הוא הוא העושה את האדם לאדם .