צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת ויקרא
פרשת ויקרא: הגונב מחברו מועל בה'
[עריכה]"ומעלה מעל בה'"
פתיחה
כ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כא נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה
בין אדם לחברו
וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ: כב אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ
בין אדם למקום
וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה:
עונש א'- תשלום קרן וחומש
כג וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא: כד אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
עונש ב'- קורבן אשם גזלות
כה וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן: כו וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ:
(ה', כ-כו)
א. הגזלן- מועל בה'
[עריכה]פרשת ויקרא מסתיימת בדין "אשם גזלות". כלומר, אדם החוטא בעבירה של גזלה וכיו"ב, ונשבע לשקר, דינו שצריך להשיב את הקרן בתוספת חומש, וכמו כן צריך להקריב קורבן "אשם גזלות". התורה מפרטת את סוגי העבירות- גזלות, אשר עליהן יש צורך להקריב קורבן "אשם גזלות": "וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו: או מצא אבדה וכחש בה..." אם בנוסף לחטאים הנ"ל הוא גם נשבע לשקר עונשו: תשלום קרן וחומש וקורבן כפי שכתוב:
"...והשיב את הגזלה אשר גזל.. ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו... ואת אשמו יביא לה' איל תמים..."
כאמור, פרשת "אשם גזילות" פותחת באיסורים בתחום שבין אדם לחברו: כופר בפיקדון, גונב, גוזל, עושק את עמיתו וכן מוצא אבידה ואינו מחזיר. רק לאחר מכן התורה מזכירה איסור שבין אדם למקום: שבועת שקר. אולם התורה פותחת את רשימת האיסורים הנ"ל בביטוי המתאים לעבירות שבין אדם למקום: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' ". היינו מצפים שלאחר פתיחה כזו תבוא
רשימת איסורים שבין אדם למקום, ולא היא. התורה בחרה לסמוך לביטוי "מעלה מעל בה' " דווקא עבירות שבין אדם לחברו, ורק לבסוף היא תכתוב את עניין שבועת שקר, שזו עבירה שבין אדם למקום.
ב. מדוע "מעל בה' " כפתיחה לבין אדם לחבירו?
[עריכה]נשאלת אם כן השאלה, מדוע התורה קוראת לעבירות שבין אדם לחברו בשם "מעל בה' "? לכאורה, זהו "מעל באדם", או "מעל בחברו". בסייעתא דשמיא ננסה לתת לשאלה זו ארבע תשובות:
1. העובר על "בין אדם לחברו"- עובר על דבר תורה
נ"ל כי כל המצוות הכתובות בתורה הן בבחינת בין אדם למקום. כאשר אדם עובר על אחת ממצוות התורה, ולא משנה איזו, אפילו על מצוות המכונות "בין אדם לחברו", הריהו עובר על דבר ה'. מאחר וכך הריהו עובר על "בין אדם למקום".
לדוגמה, התורה ציותה "לא תגנב", לכן מי שגונב עובר על דבר תורה. כלומר, בראש ובראשונה הגונב עובר על "בין אדם למקום". בנוסף לכך הוא גם פוגע בחברו. מאחר וכך הצירוף "מעל בה' " מתאים בהחלט כפתיחה גם למצוות שבין אדם לחברו.
פרוש אב"ע לביטוי "ומעלה מעל בה' " נראה, כי האב"ע בפירושו לפסוק כותב דברים אלו במפורש, וכך הוא כותב: "ומעלה מעל בה'. שעבר על מצות לא תעשה שהוא בינו ובין בן אדם" . כלומר, ראב"ע מדגיש כי מי שעובר על "בינו ובין בן אדם" הריהו עובר על דבר תורה, הרי שהוא מועל "מעל בה' ".
חלוקת המצוות לשתי קבוצות לאור דברינו לעיל, נ"ל כי יש לדייק בחלוקה המקובלת של המצוות: בין אדם למקום לעומת בין אדם לחברו. אכן המצוות מתחלקות לשתי קבוצות אך בשינוי קל ומשמעותי:
- קבוצה ראשונה, מצוות שבין אדם למקום. כגון: תפילין, שבת, טומאה וטהרה וכיו"ב. אדם הפוגם במצוות אלה, הריהו פוגם אך ורק בתחום שבין אדם למקום, ואינו פוגע באופן ישיר בזולתו.
- קבוצה שניה, מצוות שהן גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו. כגון: גזל, גנבה, דיני שומרים, נזיקין וכיו"ב. במצוות אלה האדם פוגע ישירות בזולתו. אולם מאחר שהמצוות כתובות בתורה, הריהו ממרה את פי ה', ממילא הוא גם עובר על בין אדם למקום.וכדברי האב"ע, הריהו עובר על מצוות לא תעשה מסוג של "בינו ובין בן אדם".
2. "בצלם אלקים ברא אתו"
הסבר אחר מדוע התורה קוראת לעבירות שבין אדם לחברו "מעל בה' ", קשור לכך שהאדם נברא בצלם אלקים. כבר בבריאת האדם הדגישה התורה, כי האדם אינו עוד נברא בשרשרת הנבראים, אלא הוא נזר הבריאה ותכלית כל היקום. האדם הינו היחיד שנברא בצלם אלקים, כמו שכתוב: ""ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו: ...ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו..." . אשר על כן כל הפוגע באדם, שנברא "בצלם אלקים", הריהו פוגע בכבודו של הקב"ה. משום כך כל פגיעה בזולת, כל עבירה שבין אדם לחברו, נחשבת כפגיעה בה'. ממילא אפשר לפתוח ולומר: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' " גם כפתיחה לעבירות שבין אדם לחבירו.
"קללת אלקים תלוי" רעיון זה מודגש בתורה בדין אדם שחטא ונענש עונש מיתה בידי בית דין. התורה אוסרת להשאיר אדם תלוי במשך כל הלילה. הגם שמדובר באדם שחטא ונענש, והתליה היא חלק מהעונש. התורה תציין במפורש כי האיסור להשאיר אדם תלוי כל הלילה, מפני שזה בזיון לקב"ה, מאחר שהאדם נברא בצלם אלקים. וכך כתוב: "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ: לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלקים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה" רש"י בפרושו לפסוק מסביר את הקשר הישיר בין האיסור הנ"ל לבין צלם אלקים שבאדם: "כי קללת אלקים תלוי. זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו..." . אין ספק, כי פרשת "קללת אלקים תלוי" באה ומדגישה כי האדם נברא בצלם אלקים. מאחר וכך הרי שזלזול בכבוד האדם, הריהו כזלזול בכבודו של המקום. אשר על כן כל מצות לא תעשה שעניינה פגיעה באדם, הרי היא בבחינת "מעל בה'".
3. "בנים אתם לה' אלקיכם"
הקב"ה מעיד בתורה הקדושה, כי בני ישראל קרואים בנים לה': "בנים אתם לה' אלקיכם..." הקב"ה הוא אבינו ואנו בניו, ומאחר וכך כל מי שפוגע בבן, הריהו פוגע בכבודו של האב. וכן מצאנו בגמרא במפורש, שהפוגע ביהודי הריהו כפוגע בקב"ה: "כל הסותר לועו של ישראל כסותר לועו של הקב"ה" .
אשר על כן ברור שכל פגיעה מכל סוג שהיא בבן אדם, הרי היא כפגיעה בבורא עולם. וממילא מי שעובר על עבירה של בן אדם לחברו, כגון: גניבה, גזילה וכיו"ב, הריהו מועל "מעל בה' ".
4. הכופר בפיקדון- כופר בהשגחת ה'!
רש"י בפירושו לפסוק הראשון של פרשת "אשם גזלות" מתייחס לקושי שהעלינו: מדוע התורה פותחת ב"מעלה מעל בה' " למצוות שבין אדם לחבירו? וכך הוא כותב:
"ומעלה מעל בה'. לפי שכל המלוה והלווה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר. לפיכך בזמן שהוא מכחש, מכחש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שבניהם. לפיכך כשהוא מכחש, מכחש בשלישי שבניהם"
רש"י בפרושו מתייחס למצווה הראשונה שבפסוק "וכחש בעמיתו בפקדון". מאחר שבדרך כלל אדם מפקיד פיקדון אצל זולתו בצנעה. כך שרק ה' נמצא בין המפקיד ובין השומר. ממילא אם השומר מועל ומכחיש, הרי שהוא כופר בצד השלישי שבניהם, כלומר בקב"ה.
על פי פירושו זה של רש"י, ניתן להמשיך ולומר, כי כל פעם שאדם גונב, גוזל, מכחיש שקיבל פיקדון, או מכחיש שמצא אבידה וכיו"ב, הריהו כביכול כופר בהשגחת ה'. הוא אינו מאמין שה' רואה ויודע ומשגיח על ברואיו.
לאור דברי רש"י ברור מאוד, מדוע התורה פותחת בדינים אלה ב "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' ". החוטא כופר בה', כופר בהשגחת ה', כלומר הריהו מועל "מעל בה' ".
ג. מצוות בין אדם לחברו הן גם בין אדם למקום
[עריכה]הנה כי כן מצאהו כי הפתיחה "מעל בה' " מתאימה למצוות בין אדם לחברו לא פחות מאשר למצוות של בין אדם למקום. יתר על כן נ"ל כי התורה פתחה את העבירות שבין אדם לחברו בביטוי "מעל בה' " בדווקא. זאת כדי להדגיש עד כמה ההפרדה הזו בין סוגי המצוות היא שטחית בלבד, אולם בעומק הדברים אין הבחנה כזו. כל מצוה מסוג של בין אדם לחברו הרי היא גם מצוה מסוג של בין אדם למקום. אם מפני שאנו בניו של הקב"ה ופגיעה בבן, הרהי כפגיעה באב. אם מפני שהתורה ציוותה על כך, וכל העובר על דבר תורה הריהו מועל בה'. ואם מפני שהאדם נברא בצלם אלקים, וכל פגיעה באדם כמוה כפגיעה בכבודו של מקום.