צו עסקי חליפין (מתן ערובה)
צו עסקי חליפין (מתן ערובה) מתוך 
צו עסקי חליפין (מתן ערובה), תשי״ד–1954
צו בדבר מתן ערובה לביצוע עסקי חליפין
ק״ת תשי״ד, 720.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 לפקודת הסמכויות בענין היבוא, היצוא והמכס (הגנה), 1939, והסעיפים 14(א) ו־2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, אני מצווה לאמור:
הגדרות
בצו זה –
”עסק חליפין“ – עסק שיבוא ויצוא משולבים בו;
”מבקש“ – מבקש רשיון יבוא או רשיון יצוא לעסק חליפין, לרבות האדם המתחייב לבצע בשלמות או במקצת, את עסק החליפין או את היבוא שבו או היצוא שבו.
שטר התחייבות וערבות
לא יינתן רשיון יבוא או רשיון יצוא לעסק חליפין אלא לאחר שהמבקש נתן ערובה לביצוע העסק, והיא:
(1)
שטר התחייבות בסכום, במועד ובנוסח שתקבעם הרשות המוסמכת, ובלבד שהסכום לא יעלה על שוויה של סחורת היבוא או של סחורת היצוא בהערכתה של הרשות;
(2)
ערבות מניחה את דעת הרשות למילוי ההתחייבויות שבשטר ההתחייבות.
החזרת ערובה
רשאית רשות מוסמכת, באישורו של המנהל הכללי של משרד המסחר והתעשיה, להחזיר ערובה שניתנה לפי סעיף 2, אם ראתה שעסק החליפין לא בוצע מסיבות שאין לנותן הערובה שליטה עליהן.
השם
לצו זה ייקרא ”צו עסקי חליפין (מתן ערובה), תשי״ד–1954“.
כ״ג בניסן תשי״ד (26 באפריל 1954)
- פרץ ברנשטיין
שר המסחר והתעשיה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.