צדקת הצדיק/רלא
[רלא] כל התנשאות ושררה הוא על־ידי דברי־תורה, כמ"ש בי מלכים ימלוכו. ולכן סמוך למ"ת ובאותה פרשה נאמר התמנות הראשום. והי' זה על־ידי יתרו, דבאמת נפש הישראלית אין יכול לסבול התנשאות כלל אפי' מן הגדול בחכמה, לפי שכל ישראל יש להם חלק בתורה, כמ"ש מורשה קהלת יעקב. כמו שאמר ההוא ע"ה לר' ינאי במ"ר (פ' צו פ' ט). וכנודע דכל א' אחיזתו באות מהתורה, וספר תורה שחסר אות א' פסול. וא"כ כמו שזה צריך לזה כך צריך זה לזה. והגם שיש לו חלק יותר גדול בד"ת, מכל מקום אינו יודע מחלקו של זה הקטן כלום. וזה טעם (תענית ז.) ומתלמידיי יותר מכולם. כי רב אין לאדם רק אחד, כמ"ש (ע"ז יט.) כל הלומד תורה מרב א' כו' גמרא מרב א' עדיף. ואפי' יש לו יותר מכל מקום חבירים מרובים יותר כנודע, ותלמידים יותר מכולם דלזה אין קץ. והוא קולט כל הד"ת שבכל א' שאין נמצא בו ונמצא למד מהם יותר לרבויים. וטענת קרח מדוע תתנשאו וגו' אמיתית, דאין להתנשאות באמת. והגם דגם הוא ביקש כהונה גדולה וא"כ סותר דעת עצמו. רק כונתו ודאי צריך כה"ג וזה מיוחד להיות שליחא דרחמנא לכנוס לק"ק ומשרע"ה מיוחד לקבלת התורה, וכיוצא בו כל א' מישראל מיוחד לאיזה דבר ואין להתנשאות עליו. שכמו שהוא צורך בתורה כך הוא צורך. כיון שבחסרון אות א' נפסל הוי כמו איברים שבחסרונן נטרף, ואין להתעלות זה על זה אע"פ שזה למעלה וזה למטה, מכל מקום גם זה צורך לשימוש הגוף כמו זה. וזה טענת אותו חופר שיחין לריב"ז במד', שגם הוא עוסק בצרכי צבור. רק הוא השיבו שאין זה דברי־תורה, דד"ת לשון הוראה לאחרים והוא אין יכול להורות לאחרים שיבואו לשאול עיין שם. ומצד זה הוא התנשאות ת"ח על ע"ה, משום דבע"ה הד"ת שלו בהעלם גדול והגלוי רק מצות ותלמוד גדול. וזה לא שייך בדור המדבר שהיו דור דעה וכולם קדושים, ובתוכם בפנימיותם שם הוי"ה שהוא קו אמצעי המבריח בכל קצוי הבריאה כנודע. רק עונשם היו דבאמת לא התנשאו, כמ"ש והאיש משה עניו. רק הגוון של התנשאות זה צריך בעוה"ז, שהרי הסכים הקב"ה על־ידי יתרו. דבעוה"ז א' צריך לחבירו שגדול ממנו בחכמה, ורק לעתיד נא' ולא ילמדו וגו' כי כולם וגו'. אפי' הע"ה יצא הד"ת הגנוז אצלם מן ההעלם. והיינו כי בעוה"ז יש סודות וסתרי תורה שא"א לגלותם, שלא יבואו לידי קלות ראש מפני היצר, עי' בס' ברית מנוחה כ' כן על מאור א' דאלו ידעו תוקפו אפשר לבוא לידי קלות ראש. וזהו טעם אין דורשין כו'. וכן יש נפשות שד"ת שלהם נסתר מטעם זה והם בלבוש בעוה"ז ע"ה. אבל כשיבוטל יצ"ר יתגלה הכל ולא ילמדו וגו'. ורק יתרו שהי' גר הרגיש דבר זה, שגם לעתיד אז"ל (בר"ר פ' צח ותנ' שם) שמשיח ילמד תורה לגוים שעתידים להתגייר, כמ"ש ונהרו וגו'. כי הם אין להם חלק מיוחד בתורה מה שאין לישראל כלל. ולכך אצלם שפיר שייך ענין התנשאות. וכן יש ענין עבד בגוי משא"כ בישראל עבדי הם כו', רק עבד עברי לשעה כענין התנשאות דעוה"ז. וגם זה רק בזמן שהיובל כו' (כמ"ש ערכין כט.) שאז גם גר תושב נוהג (כמש"ש) שעכו"ם ששומר ז' מצות לבד גם הוא קרוי גר. לעומת זה יש בישראל גם כן מדריגת עבדות ושעבוד, וג"כ קרוי ישראל אע"פ שרשות אדון עליו, דזהו כ"ז שיושביה עליה (כמ"ש שם לב:) מכבוש א' דיהושע שהי' כבוש דעוה"ז לבד, שלא קידשה לעת"ל כלל. אבל מעת גלות ראשון די' שבטים ובטלה כבישה הראשונה, אז החל צמיחת גאולה וכבישה שני', כידוע במד' (איכה א' ע) וירוש' ברכות (פ"ב ה' ד) דבאותו יום נולד משיח. ומכוון למה שאז"ל (סנהדרין צד.) בקש לעשות חזקי' משיח. דתיכף התחיל נביעת אותו אור לעולם ונסתלק העבדות מישראל ונתבטל גם כן קבלת גר תושב מאומות, כמו ששמעתי בגמ' דגר עמוני בברכות (כח.). שכאשר מתברר ענין ישראל יותר אז גם ענין העכו"ם מתברר ונבדל יותר מישראל. ולכן אין נקודת ישראל סובלת שעבוד והתנשאות כלל אפי' על־ידי דברי־תורה. ולכך קרי לה הזוהר פ' יתרו (סח סע"ב) מילי דהדיוטא. כי מאמר יתרו להיות שרים על ישראל עצמן זהו אינו אמת גמור ומילי דהדיוט. והגם דהש"י הסכים ונכתב בתורה שהיא נצחיית. זהו לגבי האומות הם ישיגו לעתיד גם כן בישראל מדריגות שרי אלפים כו' כפי מעלתם בתורה, כמו שהאחר מרגיש בהביטו על איזה אדם יתרון בראש על הרגל, אבל האדם עצמו כך יכאיב לו כשיכו הרגל כמו הראש. וגם לעתיד אינו אלא כפי השגת יתרו ושאר גרים. רק דמילי דהדיוטא מילי, שבעוה"ז נראה כן הגוון גם בישראל עצמן, שכל זמן שלא נתבררו ישראל מכל העכו"ם צריכים להתנהג כפי מה שהוא בגוון לעיני ההדיוטות.