צדקת הצדיק/רל
[רל] כפי זיכוך מעלת האדם ומדריגתו זוכה להתמנות וראשות. והם ד' מדריגות שרים שחשב יתרו, נגד ד' מעלות שזכר. אנשי חיל - היינו מצד הנפש שהוא כח הגוף וגבורים לכבוש יצרם במחשבה דבור ומעשה להיות לה'. ויראי אלהים - בלב, כמשז"ל (יומא עב:) ע"פ ולב אין. והוא על־ידי התגלות אלהות מורגש ללב. ואנשי אמת - אין אמת אלא תורה (מ"ר פתי' איכה). ות"ח המחדשים חידושין דאוריי' בכל יום נקראו אנשי אמת, שהם אנשים לאמת. ושונאי בצע - פי' נקיים ממחשבות זרות, שכל דמיונות עוה"ז מה שחוץ לתורה נקרא בצע, כמ"ש הט וגו' אל בצע. ומשרע"ה זכר אחר־כך רק אנשים חכמים, והיינו כמ"ש (עירובין ק:) דנבונים לא אשתכח. וידוע בינה לבא, שהוא ההרגשה בלב, ונא' ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' עד היום וגו'. כי לא נגאלו אלא בזכות האמונה. פי' הגם דהיו חכמים בתורה דאשתכח. כל זמן שאין החכמה להוסיף הרגשה בלב, הרי זה מצד כח הנפש לבד, כי בכל א' מהם כלול גם כן נרנח"י כנודע. והחכמה שאינה מוספת חיות חדש ללב בכל עת הוא רק מצות ת"ת, כמו עשיית כל המצות מעשיות שהוא בנפש לבד, מצד האמונה התקועה שצריך לשמוע בקול ה' ולעסוק במצותיו ובתורתו. וזהו אנשי חיל לבד לכבוש יצרם. ועשה מהם כל השרים, כי באמת גם מדריגת המלך שהוא למעלה מכל השרים, והוא נגד מדרגת יחידה, הרי דוד המע"ה הי' דרגא דנפש לבד כנודע בזוהר כ"פ. רק שהי' מדריגת יחידה שבנפש, שהרי לבו חלל בקרבו. שהרגו ליצ"ר בתענית. פי' הריגה בתענית וסיגופין זהו מצד הנפש וכח העשיי' שבגוף, ולא מצד חכמה ובינה שבמוח ולב וע"י התבוננות בגדלות השם יתברך. ובזוהר יתרו פ"ב א' די' הדברות הם מכוונים נגד ה' דרגין לימינא וה' לשמאלא הנז' בפ' אתם נצבים ראשיכם וגו'. מבוארים נגד ה' מעלות בהשגת השם יתברך הנז'. דכל איש ישראל מאמינים בני מאמינים. ושוטר הוא מצד הרגשת הלב. וזקן שקנה חכמה. וראשי שבטים היינו אלפים שהוא מצד שונאי בצע. וראשי כל העם הוא מדריגת מלך, נגד יחידה שמתייחד לגמרי בהש"י. ולשמאלא היינו בהרחקת הרע, טף הוא שאין לו דעת וחמדה דיצ"ר כלל. ונשים הגם דנא' אשה בכל אלה לא מצאתי. פי' כמו האדם א' מאלף דהיינו שר האלף, שהוא שונאי בצע להיות נקי ממ"ז לגמרי. כי זה א"א רק על־ידי דברי־תורה שאינו בנשים. מכל מקום אמרו (ברכות יז.) הני נשי במאי זכיין באקרויי כו'. והיינו שבכחה להתבטל לגבי הבעל והבן ומבטלת רצונה מפניהם, וכמ"ש (תדב"א רבה פרק ט) איזה אשה כשירה שעושית כו'. ולכן אמרו בזוהר (ח"ב לט ב) דבכ"מ שיש זכר ונקיבה הכל נקרא עיין שם הדכורא, כי היא בטילה לגבי'. וע"י כח הביטול הרי בכחה לסלק עצמה מכל וכל. וזהו ביטול היצר מכל הד' מדריגות, הגם שאינו עד המעלה הה' שזהו הכנה לחמידו דאוריי', שזהו רק בטף דיש בו הכנה לזה. וגרך ידוע דהם מקליפות נוגה, ובכחם להיות נקיים מן הרע עצמו וג' קליפות הטמאות. אבל לזכך גם דברי הרשות ולבטל מ"ז, שזהו עזר השם יתברך זהו רק לישראל לבד. וכמ"ש ביום השבת - אות היא ביני וביניכם לבד, כמ"ש בזוהר פ' ויקהל (רג א) דאפיק ע"ר מבינייהו בנתינת שבת. ומחוטב וגו'. הם הנתינים שהם עבדים, דאי' כ"פ דפרוצים בעבירות וחשודים, כמ"ש בברכות (מה:) ובפסחים (צא סע"א ורע"ב) ובגיטין (סז:) וש"מ. והכתוב מדבר בנצבים לפני ה' ונקיים במעשה, וכאותם שנחשבו בשם בס' נחמי' ועזרא מן הנתינים ועבדי שלמה. וא' במד' (במד"ר פ' טז) יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים, עולי גולה בני סיסרא כו' עיין שם. והם מן הנתינים ומעשיהם נאים. רק מכל מקום לא יצאו גם מג' קליפות הטמאות כולם, דלכן אסורים לבוא בקהל. וחוטב עציך היינו שנקי בתאוה שבלב רק שאין לו חכמה שבמוח, שהרי אסור ללמד עבדו תורה (כמ"ש כתובות כח.). ומצד שהוא דכורא ויש בו חכמה, הוא שופע בו לרע, דלכן אסור ללמדו תורה כמו לאשה (סוטה כ.) שאין לה דעת. וזה יש לו רק שהחכמה אינה מבוררת כלל בעבד. וזה שורש עבד שאין לו ראש מצד עצמו רק אדונו הוא ראשו משא"כ בן חורין יש לו ראש. והשתעבדות זה לישראל הוא מצד מעלתם עליו בתורה וחכמה, ולכך נקרא חוטב עציך, דתורה נקרא עץ החיים, ובזה הוא שימושו ועבדותו. ושואב מימיך - ידוע דמים רומז לחשק ותאות, וזהו שגם הלב אין נקי מחמדת רע רק שמוגדר במעשה לבד, והשתעבדותו לישראל גם כן מצד מימיך, דהיינו שהחשקות של הישראלי אין דומה לו, דהקב"ה לבן של ישראל (שהש"ר ה ב). והוא שואב מימיך, היינו רוצה ומשתדל להיות לבו כן, שזהו העבדות שהעבד נטפל לאדון אבל מצידו אינו כן. וחוטב עציך משתדל להיות נטפל לתורתך וחכמתך. ואלו ה' מדרגות אין ממנין מהם שום התמנות וראשות, כי אין בהם שום הזדככות לטוב גמור ודביקות בהש"י. רק לשמאלא היינו בהגדרה מרע עכ"פ על־ידי ביטולם לטוב, שבכחם לבטל עצמם לגמרי שלא להיות מהות בפ"ע כלל רק נטפל לטוב, כעבד לאדון ואשה לבעלה ובן לאביו וגר לישראל, שבשם ישראל יכונה להיות נטפל ובטל לאומה הישראלית, וכמ"ש (ספרי בהעלותך סו' פיס' עת) שבאותו השבט שידבק יוכלל בו, והוא התכללות שמאלא בימינא: