צדקת הצדיק/קנז
אלו הי' נמצא אדם שומר הברית כל ימיו בתכלית, שלא נתכוין מעולם באותו אבר להנאתו הי' חי לעולם, וכמשאז"ל (וי"ר פ' כ"ז). אם יאמרו לך: אלו לא חטא אדם הי' חי לעולם! אמור להם: הרי אליהו שלא חטא, הוא חי וקיים לעולם!. ואלי' נקרא מלאך הברית כנודע [ולכן אמרה לו אותו אשה, באת אלי בתשה"מ (כמ"ש פרדר"א פ' לג). וידוע כי כל שקר שאומרים על אדם - הוא מה שאותו אדם מיוחד לטובה באותו דבר, כמ"ש למשה מדוע תתנשאו וגו'. ונא' והאיש משה ענו וגו'. ואמרו ז"ל (סדר אליהו רבה פ' יח) אותו תינוק משיח בן יוסף[1]. וידוע כי הוא המתקן אותו דבר, דרגא דיוסף ומיתתו נק' וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ (זכריה יב, י). כמ"ש בסוכה (נב.). וח"א יצה"ר, ושניהם אמת כי משיח בן יוסף דוקר ליצה"ר, וע"י שבני ישראל אין נקיים בזה, על ידם מגיע מיתתו כמ"ש במק"א, ולכן אמרה מדוע באת להזכיר עונו, והוא החייהו ואכמ"ל]. וישי מת בעטיו של נחש (בבא בתרא יז, א), ונקרא נחש בכתוב, ר"ל שרק דבר זה הי' בו שורש נחש, כמשז"ל עליו (מ"ר ר"פ תזריע) ע"פ בעוון חוללתי. ונק' גם כן בישעי' משורש נחש יצא צפע וגו'. על משיח. והיינו דב"ד יהי' גם כן משורש זה, והוא יזכה לחיים דייקא ולא משיח בן יוסף, כי רק על־ידי תיקון הקלקול יהי' החיים, עד"ש (תמיד לב.) מה יעשה אדם ויחי'? ימית עצמו. כידוע דאילנא דמותא נקרא הארץ העליונה, כמ"ש בזוהר במדבר קי"ט א', בהעלותך קנ"ה ב'. ותיקונה לחברה בבעלה על־ידי־זה נעשה מאילנא דמותא אילנא דחיי ולא בענין אחר. וע"י קלקול הברית מגיע הקלקול בזה, כנודע בטעם ה' צילך, ולכך אין מועיל תשובה, היינו כמ"ש אם יכופר וגו' עד תמותון. בג' חלוקי כפרה שהי' ר"י דורש, דשמירת הברית נקרא קידוש ה' בסוטה (י:) יוסף שקידש ש"ש כו'. [כידוע דש"ש הוא ה' (שניתוסף ביוסף) אחרונה דשם, שמוסר עצמו לשם שהוא דרגא דארץ הנז'] ובד"ת נדרש מכלל הן לאו. והעצה לזה בזוהר ס"פ במדבר קכ"א א' שימסור נפשו למיתה בלא רמיה עיין שם. והיינו כמ"ש בתענית (ח:) מקרא דדניאל דקבלת הלב באמת הוי כמעשה, ועי"ז זוכה לחיים כנ"ל [אך צריך להיות באמת כי אם יחשוב על־ידי־זה לזכות בחיים אינו באמת, ואז אדרבא סכנה כמש"ש בזוהר. והיינו כמ"ש אל יפתח פיו לשטן, וכמ"ש בפ' בהעלותך שם גבי משה. והיינו לפי ששם משה לא רצה באמת כן, שהרי ביקש אדרבא שיהי' טובת ישראל ואכמ"ל]:
- ^ (תנא דבי אליהו) פעם אחת היו רבותינו ושאר חכמים יושבין בבית המדרש והיו חולקים זה עם זה, ואמרו מהיכן אליהו בא? זה אומר מזרעה של רחל, וזה אומר מזרעה של לאה, עד שהן חולקין זה עם זה, באתי אליהן ועמדתי לפניהן ואמרתי להן, רבותי אין אני בא אלא מזרעה של רחל, ואמרו לי תן סימן לדבריך, אמרתי להן ולא כתיב ביוחסין של שבט בנימין ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם (ד"ה א ח). ואמרו לי ולא כהן אתה! ולא כך אמרת לאשה האלמנה אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה (מ"א יז). אמרתי להן אותו תינוק בן יוסף היה, ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחלה לבבל ואח"כ יבא בן דוד.