צדקת הצדיק/קיד
[קיד] מי שהוא תלמיד־חכם הוא לוקח נפשות ומלקט ניצוצות מנפשות קדושות שנתפזרו בעמקי תהום רבה, על־ידי לימוד תורתו כל דבור של תורה מוציא אותם השייכים לו, וכמ"ש (משלי יא ל): "ולוקח נפשות חכם"; וגם נפשו עצמו, כמ"ש (מ"ר ריש פתי' איכה): המאור שבה מחזיר למוטב.
אבל בזה יש מדרגות, שלפעמים כשהיא בעומק רע רחמנא ליצלן כל כך עד שנחבשה ונשקעה שם, שעל זה אמרינן: "אין חבוש מתיר עצמו", ועל זה אמרינן: "ולרשע" וגו' (תהילים נ טז). וכן אמרינן (יומא עב:): לא זכה, נעשית לו כו'. שעל־ידי הדברי־תורה לוקח נפשות ומכניסם גם כן בעומק רע, רחמנא ליצלן, אף דמכל מקום לסוף כשיתקן הוא מרויח דעולה ועולים עמו. אך לפי שעה נאמר ע"ז (הושע יד י): "ופושעים יכשלו בם" – דייקא, שעל־ידי־זה הרע מתגבר. רק לפעמים גם לזה יועיל תורתו, כשמציל על־ידי־כן איזה נפש שהוא בחיים, ואותו נפש מתגבר על יצרו ויוכל להצילו, וכמעשה דתלמיד אחד בתדב"א זוטא (סו"פ כב) שלא היה יכול להציל עצמו בתורתו רק הציל נפש האשה [שהיתה גם כן נפש גדולה, שהיתה יכולה להבין כשראתה אותו לומד שהוא כמלאך, ומסתמא האמת כן מדנזכר בתדב"א, אם כן ידעה בטובן של מלאכים] ואחר־כך היא הצילתו. ועמקי רע נקרא רע בתאות רעות. וכל ספר משלי מלא מזה, ונאמר (משלי כג ז): "שוחה עמוקה זונה". ולכן אמרינן בעירובין (יח:): אפילו דומה למשה רבינו ע"ה שקיבל תורה מהר סיני, לא ינקה מדינה של גיהנם – רוצה לומר: שאין יכול להתיר עצמו מבית האסורים על־ידי תורתו, אבל יכול על־ידי אחרים הבאים מגירא דיליה. וכן אחר שנאמר לו: "ולרשע" וגו' (תהילים נ טז), ניצול על־ידי רבי מאיר שלמד תורה ממנו, והוא תיקן והציל נפשו מדינה של גיהנם.