צדקת הצדיק/קיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

[קיג] פרי צדיק הוא עץ־חיים, וכמ"ש בב"מ (פה.) גבי ברי' דר"א בר"ש אף שהיה נראה לא כן. דבוודאי ‏הצדיק מוליד נפשות יקרות [וע"ח היינו תורה שהוא א' עם הנפשות] ועד"ז גם כן מ"ש האריז"ל ברוחין ‏ושדין ולילין שהוליד אדם הראשון, היו דור שעבוד מצרים. וכן י' טפין שיצאו מיוסף הם י' הרוגי מלוכה. רק ‏שצריך לזה לוקח נפשות חכם, דבחכמה אתברירו ולוקחם מן הרע. ולפעמים הוא על־ידי איזה תלמיד־חכם ‏בדור, כנ"ל מפרק הפועלים בבנו של ר"א בר"ש. ולפעמים הוא על־ידי הקב"ה בעצמו שנקרא גם כן לוקח ‏נפשות במשפט בברכת המזון לאבל. ועל־ידי מיתת האב שנקרא ה' יתברך לוקח נפשות הוא גם כן לוק"נ נפש ‏בנו [וכן נפשות העשוקות, ר"ל] ועושה ממנה עץ־חיים, [ולפעמים הוא על אותו דרך דבגמרא שם דקרי ‏ליה רבי, ונותן בלב בני־אדם להסמיכו ברבי ולהגדילו, ועל־ידי־זה מתגדל אחר־כך באמת. ואז גם "רבי" שקרו לו אז ‏ודאי לא לשוא היה, כי כשנתגלה האמת אז נראה כי גם תחלה היה כן, רק שהיה בהעלם, כי מאריה ‏בישא גיריא טבא לא נפיק. ותדע דא' שם לא שזה גדול מזה כו'. ואף־על־פי שהיה רועה זונות תחלה, מכל מקום ‏לא תזכרנה ראשונות (ע"פ ישעיה סה יז), רק היה גם בתחלתו טוב וגדול כמו בסוף, ועל כן נזכר זה בגמרא: ‏