צדקת הצדיק/קד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · צדקת הצדיק · קד· >>

בכל אדם יש פסולת בתולדה מעטיו של נחש, ערבוביא דטו"ר, ומזה הוא מקרה לילה, שע"ז א' ‏לא תאונה אליך רעה. ואז"ל בסנהדרין (קג.) חלומות רעים והרהורים רעים, היינו כמשז"ל (ע"ז כ:) ‏ע"פ ונשמרתם מכל דבר רע. שלא כו'. וזה נקרא חלומות רעים, דמז"ל נקרא רע, כמ"ש בנדה (יג:). ‏ואח"כ א' ונגע וגו'. ודרשו שם שלא יהי' בן או תלמיד כו', שמי שלא יאונה כו' צריך רחמים בזה שלא ‏יצא הפסולת בדרך זה, וא' ברכות (יז:) ולא כאלישע שיצא ממנו כו'. והיינו כי אלישע לא ראה קרי ‏מימיו כדאי' שם (י:). וע"כ ברכו אביו שבזה אין מטתו שלימה, אבל יעקב אע"ה מטתו שלימה ולא ‏ראה קרי כמשז"ל ע"פ ראשית אוני (בב"ר). אבל נקיונו הי' ע"י גלות ויסורים, וע"ז אמר מלאכיו יצוה ‏וגו'. והסיום כי ידע שמי. היינו ד"ת שנקרא שם ה' בפ' מי שמתו (כא.) יליף ברכת התורה לפניה ‏מקרא דשם ה' ע"ש, כי כולה שמותיו של הקב"ה, שזהו העצה לגלות ויסורין הוי גולה למקום תורה, ‏והתורה נקרא מוסר השכל, שהמצות ג"כ נקרא עול בברכות (יז.) דוגמת יסורין ע"ש, וכן יעקב אע"ה ‏זכה ונקרא שמו ישראל, כמ"ש בס"פ אלו מציאות, דשם יעקב שורש לע"ה ושם ישראל לת"ח: ‏