צדקת הצדיק/קו
"אין אדם עומד על דברי־תורה אלא אם כן נכשל" (גיטין מג.), והמכשלה דדברי־תורה מביאה לידי קרי, רחמנא ליצלן, כמ"ש במק"א על פסוק "כי מן המים משיתהו" (שמות ב י). כמש"ל כמו שכתבתי לעיל אות ע"ו מענין דור המבול, וכמ"ש (ברכות יד.): ושבע ילין בל יפקד רע – המשביע עצמו מד"ת כו', ומינה להיפך. ואחר־כך על־ידי־זה "חפץ ה' בידו יצלח", כמש"ל, ועומד על דברי תורה, כמ"ש במק"א מענין יוסף שידא, וכמ"ש דעונות נעשו זכיות, וממים הזדונים נהפך למי־הדעת, והנפש העשוקה נכנסה לקדושה ונעשה ממנו דברי־תורה, כידוע שנפשות מישראל הם עצמן דברי־תורה, והתחדשות דברי־תורה הוא הולדת נפשות קדושות, ועל כן אמרינן בשבת (קכז:): שנה לתלמידיו הוא מה שנתחדש לו דייקא אחר שטבל מקודם, שהוא התשובה והתיקון, ונראה שזה עצמו הי'ה מ"ש אחר־כך מענין לדון לכף־זכות אפילו באופן זה שהמעשה לכאורה מורה בבירור לחוב ולא ידע זה מקודם, כמש"ש בתלמיד שאינו בדוק, ודברה תורה לשון נקיה, היינו שהיה חשוד אצלו על זנות, ומדאמר "שאינו בדוק" משמע דבאמת כשר היה, רק שהוא לא דנו לכף־זכות, והיה המשפט עבור זה ראיית הקרי, ומכל מקום אירעו מפני טורח הדרך שהיה דבר מצוה, והרי "שומר מצוה לא ידע דבר רע" (קהלת ח ה), וזה נקרא "רע", כידוע. רק שכל דבר נידון, עיין שם סופו, ואז נקרא "טוב מאד", ומאחר שהיה כדי שיעמוד על־ידי־זה על דברי־תורה זכה לזה רק על־ידי טורח אותו דרך לפדיון שבויים, דאותה ריבה התנהגה בדרכי גוים כמ"ש באדר"נ ספ"ח באבות דרבי נתן, סוף פרק ח, והוא מדת חסידות לבקש זכות גם לרשעים, כמ"ש בפרק חלק (קי.): שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה, מאי "חסידותיה" כו' עיין שם. ולכך נקרא באותו מעשה חסיד א' [ויעמש"ל ויעויין מה שכתבתי לעיל אות ק"ב], שזה לפנים משורת־הדין, ואין רואה לעינים כי גם בכל רע גנוז טוב. ולכך זכה אז לעמוד על דבר זה של תורה לדון לכף־זכות, שהוא גם כן גניזת הטוב במעשה הרע לעין, והזמין לו ה' יתברך אותו מכשול [שהוא לידת נפש בלא רצונו ודעתו, וכן עומד על דברי־תורה – רוצה לומר: כמי שעומד מזומן על אותו דבר בלי דעתו והשתדלותו. ועל־ידי שחידש אחר־כך הדברי־תורה הוציא הנפש, כמש"ל כמו שכתבתי לעיל] לעמוד מתוכו על דברי תורה: