לדלג לתוכן

צדקת הצדיק/קב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

‏[קב] מי שמתנהג אפילו בכל דברי הרשות וצרכי גופניים בקדושה – רוצה לומר: שכל מעשיו לשם שמים, ומכניס בהם ‏עבדות ורצון ה' יתברך, כדרך שאמרו ז"ל (ביצה טז, א) בהלל ושמאי, זהו נקרא "חסיד" – רוצה לומר: שלאו דוקא מדקדק ‏על־פי שורת הדין. וזה נקרא "בכל לבבך" – בשני יצריך כו', שצדיק הוא הכובש יצרו, אבל זה מכניס ‏קדושה גם בכל חמדות היצר, ואז ה' יתברך מדה כנגד מדה נותן קדושה בכל מה שיעשה, וזוכה להוציא ‏קדושה הרבה מן היצ"ר דייקא, ואז נקרא "טוב מאד" שהוא יותר מ"טוב" סתם, ועל זה נאמר במקום ‏שבעלי־תשובה עומדין – אין צדיקים גמורים כו'. וה' יתברך מזמין לו תקלות ומכשולים והוא צריך תשובה וכפרה ‏על זה, דנקרא חטא, ועל־די־זה מוציא יקר מזולל.

אבל צדיק שאין יוצא משורת הדין, גם ה' יתברך מתנהג עמו כן, ו"לא ‏יאונה לצדיק דייקא כל אָוֶן" (משלי יב כא). ולכ"א בשבת (קכז:) במעשה דראה קרי אותו חסיד [ועיין שם ברש"י ‏ובברה"ז בתמורה דייק למה פירש"י שם ולא בברכות. אך כונת רש"י להודיע מי היה דאדם גדול הוא, ‏כדי להסיר מרה שחורה ממי שאירע לו ר"ל] ולא בחנם נקרא שם בשם אותו חסיד [וכן בכמה מקומות שנקרא ‏כן יש טעם בדבר]. וגם בעירובין (יח:): אדם הראשון חסיד גדול היה כו' בש"ז דחזא לאונסו. דדייקא לחסיד ‏ה' יתברך מזמין זה להוציא יקר מזולל ["יקר" אותיות "קרי"], כידוע מהאריז"ל כי הנפשות דטפי קרי הם ‏יותר גדולות מהיוצאים מזיווג, ואכמ"ל יותר כעת: ‏