צדקת הצדיק/ו
קבלת עול מלכות שמיים שלמה, אמרו (ברכות יד, ב):
"נפנה"[1] – פירושו: מכל גילולי תאוות עולם הזה המותרות אשר לא לשם שמים;
"ונוטל ידיו" – שמעתי שזה רמיזת רחיצת ידים על סילוק נגיעות. ויש לומר עוד, רומז על הרחיצה ממה שכבר נתלכלכו כלי המעשה מאותם הטינופות – ירחצם במי־הדעת, וטהר;
"ומניח תפילין" – כמו שכתב ב״יערות דבש״ שהוא חותם שם שמים שנושא עליו, כמו עבד שנושא הנשקא מאדונו לאות שהוא אדונו. ועל ידו – לאות לעצמו, ועל הראש – לאות לכל עמי הארץ כי שמא דמרא עליה;
"וקורא קריאת שמע" – קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצות,;
"ומתפלל" – [גם זה מכלל מלכות שמים, כמו שכתבו התוספות שם] כי קריאת שמע אינו לנוכח ה' יתברך, מה שאין כן תפלה, כדפירש רש"י (ברכות כה.[2]), ושלימות המלכות שמיים שיהיה לנוכח ה' יתברך, ואחר כל ההכנות אלו אז מתפלל.