צדקת הצדיק/ה
ואף־על־פי שעיקר חיוב קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, מכל מקום חיובה נמשך לעולם, שאפילו רגע אחד לא יזוז ממנו העול, וכמו שאומרים: ״על חטא שחטאנו לפניך בפריקת עול״, וכמו שאמר הבעל שם טוב על הפסוק ״אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון״[1].
וקבלת עול מלכות שמים של ערבית – זמנה כל זמן השכיבה, שכל הלילה צריך להיות נושא בעול. אבל של שחרית רק בתחילת הקימה, וכמו הברכה בתחילת המצוה סגי על כל המצוה אף שנמשכת זמן מה, לפי שקבלת העול די בתחלת המעשה, ואחר־כך קדושת המעשה ממשכת. וכמו בלשמה גבי גט, כמו שכתב בתניא פרק מ"א[2], הכא נמי ביום שהוא עת המעשה, הוא רק בתחילת המעשה, וכדדייק קרא: "בשכבך" – היינו: כל הלילה דשוכבין, מה שאין כן "בקומך" הוא רק בתחלת יום, דאז קמין ועומדין, מה שאין כן כל היום – הולך ויושב ולא שייך בקומך, והיינו דעל יום מעשה כללות הקבלת עול מלכות שמים בתחלת היום די.
- ^ [דגל מחנה אפרים, סב ע"ב]. שאמר אא"ז זללה"ה ע"פ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון. פירוש 'אדם' הוא מדריגה גדולה, ומקיים שויתי ה' לנגדי תמיד, וכשלפעמים נפל מחשבתו רגע אחד מן השם יתברך, אזי לעון יחשב לו אשר פנה מחשבתו מיראת השם , ומכש"כ שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה אותו, ומיד יגיע אליו היראה והכנעה.
- ^ שעיקר ההכנה לשמה לעכב הוא בתחלת הלימוד בבינוניים, וכמו בגט וספר תורה שצריכים לשמה לעכב, ודיו שיאמר בתחלת הכתיבה הריני כותב לשם קדושת ספר תורה או לשמו ולשמה כו'.