פתיל תכלת
אשר העליתי והכינותי בעניי הצעיר והדל באלפי ישראל
גרשון חנוך באאמו"ר הרב הגאון הקדוש מוהר"ר יעקב זללה"ה מאיזביצא
תוכן
[עריכה]הודות לה' השם נפשנו בחיים, הנה זה שנה אשר הוצאנו מאמרנו הקטן שפוני טמוני חול למען אראה מה יענה ישראל על אודותיו. ומעת ההיא חלפו עברו קיץ וחורף קור וחום, והנה הגיעוני הרבה חבילות תשובות בכתב ובעל פה מהרבה חכמי וגדולי ישראל. ובעזהש"י מכלם לא היה אחד שישיג בשורש הענין, ורק בפרטים אחדים הקשו על דברי ושמחתי בפלפולם. והנני בעזהש"י בקונטרס הזה להשיב אמרי אמת על כל אשר שאלו ויגדיל תורה ויאדיר, ועל ידי קושיא ופירוקה ממילא רוחא שמעתא:
ולאשר בעת כי הוצאנו המאמר עדיין לא ראינו את החלזון חי, ולכן העמסנו עלינו ליסע למרחקים ארחות ימים ובאנו לגבול ים התיכון במדינת איטליא בעיר נעאפולי, אשר שם מקום היותר נמצא כל חית הים, ושם מקום אוסף חית ורמש הים תחת חבורת עושי שכר אגמי נפש חית הים. והוא בנין גדול של אבנים במעמקי ארץ על שפת ים התיכון. והוא שדרות בנינים חדרים בנוים מזכוכית לבנה ומי הים תמיד יחלופו חליפות. ובהם כל חית הים הולכים חפשים ויתראו ע"י כותלי הזכוכית. ושם יתראה כל חיה בכל תהלוכותיה וסדר מאכלה והלוכה וכל פרטי מעשיה. וראיתי שם את החלזון חי הולך חפשי והנני לרשום כל סימניו וסדר תהלוכתו. הרבה ראיתי בעצמי, והרבה אשר נרשם שם כל חיה ותהלוכותיה אשר לא יוכלו להראות רק בזמנים שונים כמו שיתבאר. וכן הנני לרשום כל הידיעות מהצבעים אשר אספנו מעת הוצאת המאמר עד עתה, ובאיזה זמן היה נוהג צבע התכלת, וגודל יקרותו בזמן מציאותו, ומתי נתבטל, ומאיזה סבה:
החיה הזאת שמה (סעפיא אפיצענאלע, או קעפאלי פאדי). היא נחשבת למיני חית הים רכות הבשר. מחיתו מחיות קטנים דרי הים, אשר בעברו ארחות ימים לבקש מחיתו בתואר חיות הים הטורפות אשר יטרוף בענין נערך להפליא. ואין לו בשריריו כמו במלתעותיו כדי טורפו. הנכבד שבכלי טרפו ונשקו הוא עטרת פתילים בעלי הרגש ותנועה רבת החוש ועצומי התנועה, ובתוכם שני זרועות בשר או כרעים ארוכים. הפתילים יוצאים מראשו וסובבים סביבו, למען אשר יעזרו לו לשלול שללו, ובהם יתאזר למהירות משיטתו במרוצה ביתרון הבשר, אשר לזה יכנו אותו חוקרי הטבע בשם בעל רגלי הראש, בלשון רומי (קעפאלי פאדי) ובלשון אשכנז (קאפפיסער):
החיה הזאת נקראת בלשון העם דג הדיו (טינטענפיש), יען כי יכיל בקרבו דם שהוא שחור כדיו, אשר יכינו ממנו צבע חום כהה, והוא יקר מאד יצלח לציירים מציירים תמונות היקרות. הדם הזה הוא מכונס בכיס, והכיס יש לו פה שיכול להוריקו דרך המשפך אשר לו, והדם הזה אינו דם חיותו, כי יש לו דם מיוחד הסובב בגידו כשאר בעלי חיים:
במרבית פלאי סגולותיו וביחוד אמיץ כח זרועותיו להחזיק ולהתנועע, נעלה הוא בערך גדלו על כל חית הים. כי כפי ערך גדלו יש בו כח עצום מאד וסגולות נפלאות, והרבה משכה עליו לב ועין חוקרי הטבע לחקור אודותיו. ומימות החוקר הגדול אריסטו הרבה באופנים שונים לחקור בחיי חיה הזאת. ובכל ספרי החקירה החדשים הרבו לדבר מפליאותיו. כן יספר סובב הכדור העובר ארחות ימים ממדינת בריטניא דערווין. וצייר אותו ואמיץ כחו, שאחר אשר ישאר באדמת רפש וטיט, או לפעמים ישאר בבוץ אחר אשר ישקע הים פלאט, אם לא יתלוה את שיבת הים לשוט למעמקיו, גם אז לא יוכל להתצודד, כי בזרועותיו הארוכים ובפתילי המציצה ביכלתה לדחוק ולהתחבא בנקיקי האדמה ולהתאחז בחזקה עד אשר יקשה לנתקה:
וביותר נפלא שעל ידי שריר בטנו, שהוא בתואר שק הנערך בתמונת נוצות, ובסנפירו הסובבו ישוט בהם אחורנית. והמים אשר יבלע בקרבו לעת שאפו רוח, יוכל לפלוט ולקלח אותם בכח עצום ועוז דרך המשפך שהוא סילון אשר לו כתבנית משפך ועל ראשו כשפופרת, וכח קילוחו גדול כל כך עד שבעת יקלח המים יקפוץ לאחוריו כקפיצת קנה רובה בירותו החץ. וכאשר יתרדף ויתלכד ירוק מקרבו דמו השחור כדיו דרך המשפך, וכל המותרות ידחה דרך השפופרת אשר לו היוצא משרירו נגד פיו, כן זווגו הוא דרך המשפך:
ובמים יתאזר להגן בעדו נגד לוחמיו בעצמה ובמהירות, כבן קשת יחפוז פתיליה וקצהו לנתר על ידם מקצה הבצה לקצהו השני אל המים, וכהרף עין יצבע את המים בצבע חום כמראה ערמון כהה על ידי דמו השחור כדיו, אשר ירוק ויזרוק מתוכו לרפוש את המים שלא יתראה. אכן על ידי זה יוכר מקום מחבואו:
מראה גוו ישתנה בכל רגע. כי מראה גוו מכלול צבעי יופי הכלולים בו בתולדתו וצבע מפני צבע יחלוף ויבא. אכן בכל ההתחלפות הוא מראה תכלת, לפעמים תכלת בהיר ולפעמים כהה ומעורב בו מעט ירוק חלמוני, ופעמים מעורב בו מראה צהוב ירוק ועוד שללי צבעים שונים ויפעול זאת ע"י מרוצת דמו הצבעי, אשר הם עצורים באריגת חדרים קטנים אשר בעורו המלאים צבע הנקראים (חראמעטראפיע) שהם ורידי הצבע, ועל ידי התכווצותו והתפשטותו יתחלף, צבעו ומראהו, שבהתכווצותו יתמעט אסיפת הצבע בהחדרים וגם עורו יתכווץ ויתעבה, ובהתפשטותו יתרבה ועורו יתפשט ויתראה ביותר הצבע שבתוכו:
תמונתו היא כביצה ארוכה, ויוכל לגדול בערך שנים עשר עד שמונה עשרה אצבעות כפי מקום משכנו. במקום שהאקלים חם יותר יגדל יותר. סביביו יסובב סנפיר על כל גופו חוץ מראשו. יש לו שלפוחית הרוח כשלפוחית הדגים, אשר ברצותו לעלות ימלא שלפוחיתו רוח ועולה לצוף על פני הים. השלפוחית מעוטף במעטפת שריר האמיץ אשר יעלה מתוך חריץ עמוק אשר משם יפרדו עורקיו למעלה לעומת ראשו ולמטה. בקצה ראשו הוא פתח פיו שהוא בתמונת חרטום. ולחייו יגבהו וסביביו רבת פתילי המציצה אשר קצהם מכוסה ביבלות, וקצת מהם במראה אלמוג (קרעלע) וגם הם מפוצלים פצלות רבים. ובזווגו שהיא באחת הפתילים ישאיר מהיבלות ברחם הנקבה:
בשני צדדיו ילטשו עיניו הגדולים בצבע מתנוצץ, אשר תכונת בנינם כמעט דומים לעיני האדם, כן ורידי הראות ושורי עיניו בתכלית שלימותם בכח תנועה. כל גופו זולת ראשו מעוטף במעטפה כמו מלבוש, וסביב הוא פתוח כלבוש אדרת. מתחת בטנו הוא כמו שחוס קשה. ומלמעלה הוא לבוש דק, ותחתיו עצם סודי הנמכר במרכולת יצלח לכמה ענינים. בגופו בתוכו יש לו עצם קשה בתבנית עצם מפתח הלב. לא יחיה רק במי הים ולא במים מתוקים. הוא נמצא באיי אלישה (איטליא) בים התיכון, ובארץ ישראל בחופי הים, ועיקר בחוף ים חיפה במקום שהרים יוצאים מן הים, ובהתגעש הים, ועולה לפעמים אחר שחוזר הים מזעפו ישאר בההרים ונשקע בארץ וחופר ומתדבק בבקיעת הארץ:
ומענין הצבעים הנני לרשום להודיע מהידיעות אשר אספנו מזמן אשר הוצאנו מאמרנו הקטן "שפוני טמוני חול" עד עתה:
הנה בכל ספרי מחקרי שלל צבעים ובכל ספרי וחכמי מלאכת ההרכבה והפרדה, אין שום ידיעה איך לצבוע צבע התכלת בדם ממיני בעלי חיים. אכן כולם יודעים שבימים הקדמונים כשהלכו ישראל במדבר ערב, והמצרים היו יודעים לצבוע צבעי תכלת טובים מאד ומתקיימין בדם ממיני בעלי חיים מחיות הים. כי נמצאו הרבה חנוטי מצרים מחותלים בחתולים מצובעים, אשר המה מונחים יותר משלשת אלפים שנה וצבעם התכלתי קיים ביפיו. וכן נודע להם מרשימת דברי הימים קדמונים שעלה ליטרא צמר מצובע תכלת במחיר אלף דינר, שהוא כהיום לפי חשבון מדינתינו בערך שלש מאות רובל כסף, ועוד היה במין הזה מובחר שעלה יותר:
וכן בימי היוונים והרומים בימים הקדמונים, היה נחשב צמר הצבוע תכלת ליקרות גדול, והיו לאות רוממות השררות, וכפי רוממות ממשלתם כן היו נושאים חגורות ובתי ידים ואבנטים מצובעים בצבע התכלת, כל אחד ברוחב ידיעתו כפי מדרגתו:
וגם זאת נמצא בין כתבי רשימות חיי אלכסנדר מוקדון בעת נצחו מלחמה אחת, נחשב בחשבון השלל שמצא בגנזי מלכים ששבו צמר צבוע תכלת עלה במחיר חמשת אלפים טאלענטין, שהוא בחשבון מעות מדינתנו בערך שנים עשר וחצי מילאן רו"כ, והצמר היה מונח כבר באוצר המלך מאה ותשעים שנה:
ומלאכת הצביעה היה ידוע אז במדינת טוראס, ומעת נהרסה המדינה הזאת וכל סביבותיה בחופי ים התיכון על ידי הישמעאלים נשכח מלאכת הצביעה, וחפשו אחר צבעים אחרים לצבע תכלת ממיני הצמחים. וזה היה בערך משנת תע"ה עד שנת תק"ג באלף החמישי, בזמן הגאון רבינו שמעון קיירא בעל הלכות גדולות המובא בבעל המאור במסכת שבת (פ"ב), שפסק להלכה שהתכלת והלבן מעכבין זה את זה, ושפיר לא פטר נפשיה מציצית בפסקו, כי בימיו עדיין היה התכלת מצוי קצת:
ובענין יקרותו אינו לפלא שהיה יקר כל כך בימי קדם. כי גם היום הצבע הנלקח ממנו לא ישתמשו בו רק הציירים המהוללים מאד. כי הציירים הקטנים שאינם מפורסמים באומנותם יסתפקו במינים אחרים דוגמתו, שלא מדם החלזון, הנלקח בזול הרבה, ורק הציירים הגדולים ומהוללים שמציירים תמונות יקרות ומחפשים אחר צבעים בהירות וחיות ישתמשו בו. וגם המה רק מעט מזעיר נצרך להם זו הצבע, כי קורט אחד של צבע יספיק לו לכמה שנים, לאשר רק מעט צבע ממין אחד יוצרך לבא בהתמונה. וקורט אחד של צבע אין בו אף חלק אחד ממאה בליטרא, וגם הוא אינו כולו מצבע שכבר מעורב בו שרף עצים וחלב חטה וכדומה, עד שאין בו אף חלק רביעית מגוף הצבע, ועם כל זה עולה מחיר קורט א' רו"כ. וכאשר הייתי בימות החורף במקומות שנצוד בהם, אכן יען זמן צידתו הוא רק בחדשים ידועים בימי הקיץ, ורציתי לקנות מעט מהדם לנסיון, ולא השגתי בכל מדינת איטליא אף משקל שעורה אחת. וכן אמרו לי הסוחרים שסוחרים בזה, שכל מה שניצוד בזמנו ישלח תיכף לעיר רומי, ששם בית מלאכת קורטי הצבע. ונוסעים אנשים אחר הזמן ומחפשים מה שנצוד בזמן מה אחר הצידה, כי לא יפסיק צידתו בבת אחת רק יתמעט על יד על יד, וקונים אותו עד שלא ישאר אף מעט מן המעט, ואי אפשר להשיג רק מה שכבר מעורב עם שאר מינים בבית המלאכה בעיר רומי. וכ"ש בימים הקדמונים שהיה נצרך לכל העולם לצביעת בגדים יקרים, אינו לפלא אם עלה מחירו יקר כל כך. ואף שצבע קלא אילן היה גם אז, לא חשבוהו לצבע מתקיים, ולא יצלח לצביעת בגדים יקרים:
והנה אחרי שחנני הש"י. ובעזרתו יתברך הוצאנו לאור מאמרנו הקטן "שפוני טמוני חול", לבאר שמציאות התכלת בזמנינו אינו מן הנמנעות, ותהלה לאל יתברך כי הקים מעפר דל אותי השפל שבשפלים, והנחני עד כה במעגלי צדק למצוא את החלזון, כן יעזרני ויהיה עמדי בדרך אשר אנכי מוכן לנסוע ארחות ימים להביא את דמו ולהוציא לאור צבע התכלת, ראיתי כעת להוציא לאור ג"כ "מאמר פתיל תכלת" כאשר יעדנו בחתימת מאמרנו "שפוני טמוני חול". וזה המאמר יכלול שמונה פרטים:
- הפרט הראשון להראות באצבע שזה החלזון שמצאנו הוא הוא אותו חלזון שדברו עליו חז"ל שדמו ראוי לתכלת, ובאור אחד עשר סימניו:
- הפרט השני במראה התכלת:
- הפרט השלישי בדיני הצביעה, ובו שני סעיפים:
- הפרט הרביעי בענין בדיקת התכלת:
- הפרט החמישי במעלות התכלת וסגולותיה:
- הפרט הששי כמה חוטי תכלת צריך להיות בציצית:
- הפרט השביעי בדין כריכת התכלת על הציצית ובדין החוליות והקשרים:
- הפרט השמיני קונטרס שער התשובה לבאר קצת דברי מאמרנו הראשון, ובו עשרה סעיפים:
ואני תפלה כי יהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל. ויהא רעוא דאימא מלא דתתקבל ואגורה באהלו עולמים. וזכות אבותי הקדושים אשר התהלכו לפניו יזכני להיות ממזכי הרבים בדברי מצותיו:
