פרשת דרכים דרוש ט

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

<< · פרשת דרכים · דרוש ט · >>

דרוש תשיעי

במדרש,, גר ותושב אנכי עמכם 1 אם תרצו הריני גר ואם לאו הריני תושב ואטלנה מן הדין שכך אמר לי הקב״ה לזרעך אתן את האח ונו׳, ע״כ.

בהנחל עליץ א ק זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות מוחזקת היא בדי נ ו מימי קדם שמשעה שאמר ה׳ לאברהם לזרעך נתתי את ה א ק ג זכה בה אברהם. והכי אמרינן בפי המוכר פירות דף ק. תניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הלוכו דברי ר׳ אליעזר. ואמרינן מ״ט דר׳ אליעזר דכתיב קום התהלך ב א ח לארכה ולרחבה כי לך אתננה, הרי שהוצרך ה׳ להקנות ה א ח לאברהם בקניינים דנהיגי בין אדם לחבידו וכיון שקנאה בחזקה זו זכה בה אברהם ונעשית שלו. גם בב״ד ם׳ לך לך פ־ לט סי׳(כד) [טז] אמרינן ויכן שם מזבח לה׳ א״ר אלעזר ג׳ מזבחות בנה וכו׳ וא׳ לקנינה. ופי׳ מהר״ש יפה וא׳ לקנינה פי׳ לזכות שיהיה לו קבין ב א ח והוא אותו שבנה באלוני ממרא כשאמר לו קום התהלך ב אח, ואתיא כר׳ אליעזר דיליף מינה בפ׳ המוכר פירות הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הלוכו, ואפילו לרבנן איכא לאוקמי דהכא בשביל של כרמים עסקינן דבכה״ג מורו רבנן דקנה בהלוך כדאיתא התם, ע״כ. הרי בהדיא דקנה אברהם א ח כנען בקנינים דנהיגי בין אדם לחבירו. ואע״ג דלא זכה בה עד דור ד׳ וכדכתיב ודור רביעי ישובו הנה, כבר כתב מהר״ש יפה בב״ר ס׳ לך לך פמ״א סי׳ יג דאברהם זכה בה מיד מעכשיו לזרעו כאומרם משוך וקני מעכשיו ולאחר ל׳ יום דקנה. ועל כרחך לומר כן שהרי מסוגיא הנז׳ מוכח דמאי דקאמר ליה רחמנא קום התהלך ב א ח מטעם חזקה נגעו בה, ואם אמרת דלא זכה בה אברהם מאותה שעה לא מהניא ליה חזקה דהא קי״ל 8 האומר משוך וקני או חזק וקני לאחר ל׳ יום לא קנה משום דכי מטי יום ל׳ כלתה ליה משיכתו וחזקתו, ודוקא בכסף או בשטר מהני לאחר ל׳ יום משום דהנך קנינים קיימי בעידנא רחל שעת הקניה, אבל משיכה או חזקה לא מהני לאחר זמן וכמבואר בדברי הראשונים ז״ל 0' ואם כן על כרחך לומר דאברהם דקנה ה א ח בחזקה מאותה שעה זכה בה.

והכי מוכח ממאי דאמרינן בפ״ד דע״ז 2' אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עו״ג והשתחווה לה אסרה, מנלן דאסרה, א״ר אלעזר מתחלתה של א ח ישראל דאמר רחמנא 13 ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ופירש רש״י ואשריהם תשרפון אלמא אילנות נמי אסירי ומכרי ה א ח וכל המחובר לה ירושה היא לישראל מאבותיהם שהרי נאמר לאברהם כי לך אתננה ועכו״ם שבאו אחרי כן לא יכלו לאסרן בהשתחוואה, ע״כ. הרי מוכח מהכא דמשעה שנתנה ה׳ לאברהם זכה בה הוא תרעו אחריו אף קודם שנכנסו לא״י זכו מכח ירושה לא היו האשרות אסורות p ומשום הכי מן ה זה משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

וזה מבואר נמי במאמר הפונה קדים, וכבר הביא רש״י אגדה זו בפירוש התורה, והקשה הרא״ם ז״ל דרש״י כתב בפרשת לך לך גבי ויהי ריב בין רועי מקנה אבדם ובין רועי מקנה לוט שהיו רועיו של לוט רשעים ומדעים בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה ה א ח לאברהם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני אז ב א ח ולא זכה בה אברהם עדיין, ע״כ. משמע שכל זמן שהכנעני ב א ח אינו זוכה בה ליטול אותה מן הדין, ו ת י ק דשאני התם שבאותה שעה לא היה לו זרע וה׳ אמר לו לזרעך אתן וכל זמן שלא היה לו זרע הכנעני והפרתי היושב בה מתחלתה זוכה בה יותר מאברהם שרוצה• לזכות בה עתה מכח זרעו, אבל עכשיו שכבר נולד לו זרע וכבר זכה בה אע״פ שהכנעני והפריזי קיים יכול ליטול אותה מהדין, ומכל מקום לא נחה דעתו של הרב בתירוץ זה וכתב דמלשון בראשית רבה דגבי הכנעני והפרתי לא משמע כן, עכ״ד. _

והדין עמו במה שלא נחה דעתו בתירוצו משום דבבראשית רבה פרשה מא סי׳ (ו) [ה] אמרינן אמר להם ה׳ כך אמרתי לו לזרעך נתתי את ה א ח הזאת, אימתי לכשיתעקרו ז׳ עממין מתוכה, והכנעני והפרתי אז יושב ב א ח , עד עכשיו מתבקש להם זכות ב א ^ ע״כ. משמע דעיקר הדבר תלוי במה שיעקרו ז׳ עממין מתוכה ואם כן הדרא קושיין לדוכתין דהיכי קאמר אברהם ואם לאו הריני תושב ואטלנה מהדין והלא כל זמן שלא נעקרו ז׳ עממץ לא זכה עדיין כא׳׳י, והרא״ם לא תירץ כלום לקושיתו ומהר״ש יפה נדחק הרבה בזה יע׳׳ש.

ולי נראה ח ה יובן עם מאי דאמרינן בפ׳׳ק דראש השנה עלה יג. בעו מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתם ל א ח מהיכן הקריבו, אם תאמר דעייל שליש ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי, אלא דלא עייל שליש ביד נכרי, ע״כ. והתוספות הקשו שם קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ואף על גב דירושה היא להם מאבותיהם כדאיתא בעבודה זרה דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום יש להם במה שזרע, ומכל מקום דייק התם שפיר משום אשרות שמדורות ראשונים, ע״כ.

והנה סיום דברי התוס׳ הללו שכתבנו ומ״מ דייק התם שפיר משום אשרות שמדורות ראשונים הם סתומים וחתומים דמלבד שהדברים מצד עצמם אין להם מובן, גם עם מה שחילקו בין קרקע עצמו למה שזרע בו אין לדברים הללו קשר כלל דהתם בגמרא הכי אמרינן ישראל שזקף לבינה השתחוות לה ובא עו״ג והשתחוה לה אסרה מדאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא, ופי׳ רש״י ואי משום אשרות דמעיקרא היו קודם שנתנו לאברהם. בבטולא בעלמא סגי, ופי׳ רש׳׳י מכדי ע״ז של נכרי בבטול סגי ליה וקי״ל עכו״ם מבטל ע״ז על כרחו ליכפינהו לנכרים דליבטלינהו. אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו בע״ז וכי אתו עו״ג ופלחו לה שליחותייהו עבדי הלכך הוה ליה ע״ז של ישראל ואינה בטילה עולמית, ע״כ. וא״כ מה היא כוונת התוספות במה שכתבו ומ״מ דייק התם שפיר , וכר.

והנראה אצלי הוא דעיקר הגירסא היא ומ״מ דחי התם שפיר וכר, והכוונה שהוקשה להם דלפי מה שתרצו דמ״מ יש לו במה שזרע היכי יליף התם דישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עו״ג והשתחוה לה דאסרה מדאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם, אימא דמאי ראסר רחמנא הוא משום ריש לעו״ג במה שזרע ואם זה נטע אילן ועבדו אסרו לפי שהוא שלו, דומיא דעומר דאם הביא שליש ביד עו"ג קרינן ביה קציר נכרים.

והנה לפי האמת לא קשיא כלל דבמה שתירצו לקושיא האחרת ואי משום הנך דמעיקרא שתירצו בבטולה בעלמא סגי לה אידחייה נמי קושיא ראם היינו מקשים לו דהא עו״ג יש לו במה שזרע אכתי הוה מתרץ בבטולה בעלמא סגי לה, והקושיא אינה אלא למקשה שהקשה ואימא משום הנך דמעיקרא אמאי לא הקשה ואימא משום דיש לעו״ג במה שזרע, לזה תירצו ומ״מ דחי התם שפיר משום אשרות שמדורות ראשונים, כלומר מה שרצה הפשטן ללמוד הדין משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, כבר דחה ראיה זו שפיר משום אשרות שמדורות ראשונים, ואין הכי נמי שהיה יכול לדחות ראיה זו משום דיש לעו״ג במה שזרע, אלא דבמה שתיח בבטולא בעלמא מגי ליה נדחה נמי הדחיה האחרת דיש לעו״ג במה שזרע, זה נראה לי בכוונת דברי התוספות

נמצינו למדין מדברי התוספות ד ג יף ה א ח נתנה לאברהם מאותה שעה תכו בה ישראל אף קודם שיעקרו ז׳ עממים משום דירושה היא להם מאבותיהם, אך אע״פ כן יש לעו״ג במה שזרע שהשאיר להם ה׳ זכות שיזרעו עד שיעקרו ממנה ז׳ עממים, ובזה אתו כל דברי רש״י כפשטן דבפר׳ לך לך שהיו רועיו של לוט מרעים בהמתם בשדות אחרים והיו סבורים לומר דאין לעו״ג במה שזרע משעה שנתנה ה א ח לאברהם מש״ה כינה אותם הכתוב ואמר והכנעני והפריזי או כ א ח , כלומר רכל זמן שלא נעקרו הז׳ עממים יש לעו״ג במה שזרע, ואם כן מה שהיו מרעים רועי לוט בהמתם בשדות אחרים גזל הוא בידם. אך גבי אברהם שרצה לזכות בקרקע לאחוזת קבר שפיר קאמר הריני תושב ואטלנה מן הדין משום דמשעה שנתנה לו זכה בה. וראיה לזה דמאותה שעה זכה בה אברהם בעיקר הקרקע מדאמרינן בפרק המוכר פירות עלה ק. תניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הלוכו מ״ט דכתיב קום התהלך ב א ח לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ע״כ. הרי דנז״ל דמאי דקאמר ליה רחמנא לאברהם קום התהלך ב א ח מטעם חזקה נגעו בה כרכתיבנא לעיל. וא״כ אברהם דקנה בחזקה על כרחין לומר דמאותה שעה זכה בה.

והכי אמרינן בירושלמי פ״ב דחלה עלה דמתניתץ דפירות חוצה ל א ח שנכנסו ל א ח ר׳ אליעזר פוטר ור״ע מחייב, ואמרינן מ״ט דר״א מלחס ה א רץ ולא לחם של ח״ל, מ״ט דר״ע אל ה א ח אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבץ בץ כפירות ה א ח בין כפירות ח״ל, ואמרינן דהשיב ר״ע את ר״א אי אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל ל א ח ומצאו בצקות וקמחי! שהן חייבין בחלה ולאו גדולי פטור נינהו, ואמר ר׳ יוסי תמהני איך ר״ע מותיב את ר״א תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאמר רב הונא בשם ר׳ שמואל בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן, אלא לזרעך נתתי " כבר נתתי, ואמרינן תו התם דאף ר״א מודה לר״ע בבצקות וקמחין שמצאו ישראל בכניסתם ל א ח שהכל הולך אחר הקרימה, ע״כ. הרי דס״ל דישראל ז כ ו ב א ח משעה שניתנה ה א ח לאברהם.

וכי תימא לפי מה שכתבנו בשם התוס׳ דאף דא״י מוחזקת היא מאבותיהם מ״מ יש לעו״ג במה שזרע אם כן מה תמה רבי יוסי על ר״ע מטעמא דעד שלא נכנסו ירשו, מ״מ אכתי יש לעו״ג במה שזרע. הא לא קשיא כלל משום דגבי חלה לא איכפת לן אם היא של עו״ג או לא דהא תנן פ״ג דחלה עו״ג שנתנה מתנה לישראל עד שלא גלגל חייב ומשגלגל פטור, הרי שאף שהקמח הוא של עו״ג מאחר שבא לישראל קודם גלגול חייבת ור״א פוטר פי י י ת ח״ל ש ב א ו ל א ח אף שהיה הגלגול ב א ח מאחר שהיו גדולי פטור דהיינו שנזרעו בח״ל, ועל זה השיב לו ר״ע מקמחין שמצאו ישראל בכניסתם ל א ח שחייבין אף דהוו גדולי פטור שהרי כשנזרעו עדיין לא זכו ישראל ב א ח וא״ב חשיבי גדולי פטור ואפ״ה חייבים בחלה מאחר שהגלגול או קרום פניו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היה לאחר שבאו ישראל ל א ח ואם כן הוי כמו פירות ח״ל שבאו ל א ח , ועל זה תמה ר׳ יוסי ואמר דלא דמי(גלגול) משום דהתם לא חשיבי גדולי פטור משום דא״י מוחזקת היא ביד ישראל דירושה היא להם מאבותיהם, והרי זה כעו״ג שנתן מתנה קמח לישראל וגלגלה ישראל דחייבת בחלה.

והא דכתב הרמב״ם בפ״י מהלכות מעשר שני מה שנטעו כותים עד שלא באו אבותינו פטור, על כרחך לאו משום דקודם ש כ א י י ש ר א ל ל א ח לא זכו בה, דהא טעם זה אינו מעלה ומוריד כלל דהא קי״ל דערלה בח״ל הלכה למשה מסיני, וגבי ערלה אין חילוק בין נטעה עו״ג לנטעה ישראל וכמבואר. וא״כ אף דנימא דישראל קודם כניסתם ל א ח לא זכו בה וכח״ל חשיבא, מ״מ מה שנטעו כותים עד שלא באו אבותינו ל א ח אמאי פטור וכי גרע ממה שנטע עו״ג בחח ל א ח דאסור מהלכה למשה מסיני, אלא ודאי דהתם טעמא אחרינא איכא דכתיב' 3 כי תבאו אל ה א ח ונטעתם וגזירת הכתוב היא שתהא הנטיעה אחר הביאה וכדאיתא בת״כ ובירושלמי יע״ש.

באומן שלמדנו שא״י קודם שנכנסו ל א ח זכו בה משום דירושה היא להם מאבותיהם והכי אמרינן כפרק יש נוחלין עלה קיט. דבנות צלפחד נטלו חלק אביהם שהיה בכור והיה לו שני חלקים בנכסי חפר, והקשו ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, ותירצו א״י מוחזקת היא, והקשו מדתניא שמעק השקמוני אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו ואי סלקא דעתך א״י מוחזקת היא מאי קא מספקא ליה. היא גופה קא מספקא ליה דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה׳ ירושה היא לכם מאבותיכם או דלמא שמורישים ואינם יורשים, ופשטו ליה תרוייהו ירושה היא לכם מאבותיכם ומורישים ואינם יורשים, ע״כ. ופירש רשב״ם דמאי דפשיטא להו דירושה היא להם מאבותיהם היינו מדקאמר רחמנא למשה והעברת את נחלת אביהן להם ואמרינן זו חלק בכורה שמעת מינה דא״י מוחזקת היא משום דירושה היא להם מאבותיהם, ע״כ.

ומה שקשה לזה מאותה שכתבו התום׳ בפ״ג דקדושין עלה סא: ד״ה אי לא כתיב כנען שהקשו וקשה דהיכי תיסק אדעתין pK כנען כיון שסייעו p שלא יטלו כלל ב א בכיבוש כמו אחרים, ויש לומר דסד״א כיון כנען לשאר שבטים שהרי מאותה p שהוקצה א גלעד p שעה ששאלו בני גד ובני ראובן א כנען p נעשו כמי שסלקו עצמן מלחלוק ב א כר, ע״כ. ואי איתא דא״י מוחזקת היא נהי דסלקו עצמן הא לא מהני וכדתניא בריש הכותב" האומר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום, ע״כ. ופרש״י דמיירי בשדה של שותפין דלא מהנו לשונות הללו דלשון סלוק למה שכבר זכה לא מהני,דנ כבר עמד בחקירה הלזו מוהרימ״ט שם בחדושיו, ועיין בדרשותיו פרשת מטות דרוש שני יע״ש. הכלל העולה דלכ״ע יתד הוא שלא תמוט דא״י מוחזקת היא ביד ישראל דירושה היא להם מאבותיהם, ועיין מה שכתבתי בדרך הערבה ומצאת כי תדרשנו,