פרקי דרבי אליעזר פרק מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק מב · >>

ויהי בשלח פרעה את העם זהו שאמ' הכתוב שלחיך פרדס רמונים מה הפרדס הזה מלא מין עץ אילן עושה פרי כך יצאו ישראל ממצרים מלאים כל טוב מין ברכות לכך נאמר שלחיך פרדס רמונים רבן גמליאל אומ' המצריים רדפו אחרי בני ישראל עד ים סוף וחנו אחריהם האויבים מאחריהם והים מלפניהם וראו ישראל המצריים ונתייראו הרבה מאד ושם השליכו כל תועבות מצרים מעליהם ועשו תשובה גדולה וקראו לאלהיהם שנ' ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם ראה משה בצרתם של ישראל עמד להתפלל עליהם אמ' לו הב"ה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים האויבים אחריהם והים מלפניהם לאי זה דרך יסעו מה עשה הב"ה שלח למיכאל השר ונעשה חומת של אש בין המצריים לישראל והמצריים היו רוצין לבא אחר ישראל ולא היו יכולין לבא מפני האש וראו העליונים בצרתן של ישראל כל אותה הלילה ולא נתנו שבח והודאה לאלהיהם שנ' ולא קרב זה אל זה כל הלילה אמ' לו הב"ה למשה משה נטה ידך על הים ובקעהו ונטה משה את ידו על הים וראו המים פניו של הב"ה ורגזו וחלו וירדו לתהומות שנ' ראוך עמים יחילו ר' אליעזר אומ' ביום שאמ' הב"ה יקוו המים בו ביום נקפאו המים ונעשו שנים עשר חלקים כנגד שנים עשר שבטים ועשו חומות מים בין שביל לשביל והיו רואין אלו את אלו וראו הב"ה מהלך לפניהם ועקבות רגליו לא ראו שנ' בים דרכך ושבילך במים ראו ר' עקיבא אומ' הלכו ישראל לבא אל ים סוף וחזרו לאחוריהם יריאים שלא ישובו המים עליהם ושבטו של בנימין רצה ליכנס שנ' בנימין צעיר רודם יורדים התחילו שבטו של יהודה שרוגמין שנ' שרי יהודה רגמתם וקפץ נחשון תחלה וירד לים וקדשו שמו הגדול לעיני הכל ובממשלת יד בן יהודה נחשון נכנסו כל ישראל אחריהם לים שנ' היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו של יהודה והיו המצריים רצים לבא אחר ישראל וחוזרין לאחוריהן יראים שלא ישובו המים עליהם מה עשה הב"ה נראה לפניהם כאיש רוכב סוסיא נקבה שנ' לסוסתי ברכבי פרעה דמתיך רעייתי והסוס שהיה רוכב פרעה ראה סוסיא נקבה ורץ אחריה ונכנס אחריהם בים וכשראו המצריים לפרעה שנכנס לים נכנסו כלם אל הים אחריהם שנ' וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה מיד שבו המים ועלו ויכסום שנ' וישובו המים ויכסו את הרכב בן עזאי אומ' הכל במדה כשם שנתגאו המצריים על ישראל והשליכו הילדים ליאורה כך הב"ה השליך אותם לים שנ' שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים ר' שילא אומר כל הילדים שהשליכו המצריים ליאור לא מתו אלא היאור היה מפליט אותם למדבר מצרים והיה הב"ה מביא סלע בפי כל אחד ואחד וסלע בצדו והסלע שהיה בפיו היה מניק אותם ומסיך אותם שמן כחיה שהיא מסכת את בנה שנ' ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור וכשבאו ישראל ראו הב"ה והביאוהו וקלסוהו וקדשוהו שנ' זה אלי ואנוהו ר' לוי בר סימון אומ' ביום הרביעי חנו ישראל על שפת הים מנגד לים והיו המצריים צפים כנודות על פני המים ויצא רוח צפון והשליך אותם והביא אותם ואמרו אלו פלטרין של פרעה ואלו הנוגשים היו מכירין כל אחד ואחד שנ' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ר' ראובן אומ' הכל הולך אחר הראש אימתי בזמן שהרועה תועה הצאן תועין אחריו שנ' על חטאת ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל ואימתי בזמן שהרועה טוב הצאן הולכים אחריו והולכין בדרך ישרה כמשה רבנו עליו השלום רועה (ה) [נאמן היה] והתחיל (ורר) [לשורר] ולזמר לפני הב"ה והלכו כל ישראל אחריו שנ' אז ישיר משה ובני ישראל ראתה מרים התחילה לשורר ולזמר לפני הב"ה והלכו כל הנשים אחריה שנ' ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה וכי מניין היה להם תופים ומחולות אלא לעולם הצדיקים יודעין ומתפייסין ומבטיחין שהב"ה עושה להם נסים וגבורות עד יציאתן ממצרים התקינו להם תופים ומחולות אמרו ישראל לפני הב"ה רבון כל העולמים אלו שקמו עלינו לאבדנו מעולמך וכל הקמים עלינו כאלו קמים עליך כלם בגאון עוזך ובחרון אפך יאכלמו כקש שנ' יאכלמו כקש ואמרו ישראל לפני הב"ה רבון כל העולמים אין כמוך כמלאכי השרת וכן כל כנויי שמן אלים מיכאל גבריאל מי כמוך באלים ה' וענה פרעה אחריהם שיר ושבחה בלשון מצרים אין כתוב אלא מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות שמלאכי השרת מקלסין אותו מלמעלה ותהלות ישראל מלמטה וכן הוא אומ' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל נטית ימינך אמ' הב"ה לארץ קבלי חללים האלו אמרה לפניו רבון כל העולמים המים הרגו אותם והמים יבלעו אותם אמ' לה הפעם הזאת קבלי את אלה פעם אחרת אותם שיהיו נהרגים עליך אני משליך אותם לים ואלו הם כשנהרג סיסרא וכל מחנהו השליך אותם לים שנ' נחל קישון גרפם אמרה לפניו רבון כל העולמים מה בשר ודם שלא הרג אלא אחד נתאררתי בעבורו אם אני מקבלת את כל האוכלוסין האלו על אחת כמה וכמה אמרה לו רבון כל העולמים תן לי שבועת ימינך שאין אתה תובע אותם מידי ונטה הב"ה יד ימינו ונשבע שאינו תובע אותם מידה נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימינך אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו וכו' מיד פתחה הארץ ובלעה אותם וכששמעו כל מלכי הארץ יציאת מצרים וקריעת ים סוף רגזו וחלו וברחו ממקומם שנ' שמעו עמים ירגזו חיל אחז יושבי פלשת אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים תן אימתך ופחדך עליהם עד שיהא להם לב האבן עד שיעברו ישר' נחל ארנון ויהיה לבם כאבן עד שיעברו ישראל את הירדן שנ' עד יעבור עמך ה' ע"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך אמ' הב"ה למשה משה לא אמרת תביאנו ותטענו אלא תביאמו ותטעמו והמוציא הוא המביא אלא חייך כדברך כן יהיה בעה"ז אני מביא אותם ולעתיד לבא אני נוטע אותם נטע אמת שלא ינטשו עוד מעל אדמתם ואומ' ה' ימלוך לעולם ועד: