פרדס רמונים כח ב

פרק שני:

בביאור נקודת חולם שורק חירק מפני ייחוסם כאשר יתבאר.

החולם הוא ראש לכל הנקודות ואם הוא קטן הכמות הוא רב האיכות וכאשר נתבאר בחכמת הדקדוק כי אותיות אהו"י הם אותיות המשך. פירוש, כי כל ההברות יוצאות על ידיהם, כמו החולם שאחר תנועתו וא"ו לעולם [א] אלא שלפעמים נעלמת.

אמנם הנקודה הזאת עיקר הרמז שלה הוא המלכות כאשר היא עולה למעלה להיותה עטרת בעלה כדכתיב (משלי ד, ט) עטרת תפארת תמגנך. שהמלכות בעלותה אל בית אביה הרמתה מקום החכמה כדפי' בשער המציאות, אז היא עטרת בעלה. וזהו חולם שהיא נקודה אחת והיא על הוא"ו שהוא התפארת כדמיון העטרה בראש האדם, ואז היא עומדת בכתר עליון, כי היא עולה דרך קו האמצעי אל שלש ראשונות כנודע, ואז כל העולמות יושבים על עלוי השפע והברכה.

כלל הדברים חולם הוא מלכות בהיותה עטרת בעלה ולכן ירמוז לפעמים החולם אל התפארת.

וכן תמצא כי החולם ירמוז אל כ"ע ואל חכמה ואל בינה להיות כי היא עולה דרך הקו על בעלה ומתייחדת בג' ראשונות כדפירשנו.

ועוד נמצא כי חלם בגי' י"ה במ"ק לרמוז אל ג' ראשונות שהם נכללות בשם י"ה כנודע, ולכן נמצא שהנקודה הזאת למעלה מן האותיות לרמוז אל מקום עליון וגובה כדפירשנו. ושורק אשר בתוך הוא"ו הרמז אל מציאותה ביחוד בעלה שוכבת חיקו והוא שורק כלה זרע אמת. ולהיות זה היחוד ע"י היסוד שהוא המיחד וקושר שתי מדות האלה כנודע נרמז השורק עם הו"ו בו.

ואם על האמת כי הוא"ו הרמז בתפארת ושורק שהוא הנקודה באמצעיתא הרמז במלכות בעליתה אל בית בעלה. עם כל זאת ירמוז ביסוד כדרך שם יאהדונה"י שסודו תפארת ומלכות יחדיו וירמוז ביסוד כי יחודם על ידו. והרבה ענינים אחרים כאלה.

וכן שור"ק בצירוף קוש"ר לרמוז שהוא קושר הספירות ומייחדם. וחירק הרמז שלו אל מציאות המלכות בהיותה במקומה תחת היסוד תחת עוקצי האותיות שרמוזם ביסוד והחירק תחתם.

ושלשה הבחינות האלה ביארם הרשב"י ע"ה בתקונים (תקונאי) וז"ל: ובחלם איהו תגא על רישיה, ובחירק איהי כורסייא תחותיה, ובשורק איהי יחודא לגביה כגונא דא עכ"ל.

ובזה יובן מה שפי' המפרשים כי החירק הוא דין מפני שהוא מדת הדין הרפה ואל זה רמז שרקו ויחרקו שן (איכה ב, טז) כי הכונה לומר כי השורק שהיא כבודה בת מלך פנימה המתרפקת על דודה חזרו אותה להיות חירק כענין הגלות ויגרשו אל המלכה ויסירוה מגבירה ח"ו עד ישקיף וירא ה' מן השמים. ויש מי שפי' חלם בכ"ע ואמר שנקרא חלם מלשון התחלה כדכתיב (בראשית יא, ו) וזה החילם לעשות. ופי' שהוא התחלה לכל הספירות והוא על האות לרמוז שהוא ראש המשפיע לכל אשר תחתיו. ובשורק בוא"ו פי' כי הוא התחלות הכתר המתגלה קצת ואינו מתגלה כ"כ. ובחירק פי' שהוא המלכות בסוד תכלת שבציצית: