פרדס רמונים כז טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרדס רמונים · כז · טז · >>

פרק ששה עשר:

באות מ' פי' בעל ספר התמונה: בין סתומה ובין פתוחה שתיהם רמז למלכות. הא' כשהיא מקבלת מן הרחמים ומשפעת למטה ולפיכך היא פתוחה למטה מורה כי שפעה הולך עד התהום וכובש אותו שלא יעלו מימיו ויהפכו הארץ. ושלא ימנעו המעיינות מלתת מים לעולם כראוי. והסתומה להורות כי הוא מאסף כח הדין ומעכבו שלא ירד. ובאו שניהם יחד להורות על תוקף העד הכפול המעיד על הייחוד כדפי' בפ' הקודם. ושניהם יחד כח הרחמים זה בעכוב הדין וזה בהשפעת הרחמים וממשלתה בצדק.

ויש מי שפי' כי המ"ם חוטמה הוא בדמות ו' הוא תפארת יעקב וגגה העליון הוא אברהם חסד וקרקעיתה התחתון הוא יצחק וכותל שהוא מאחריה הוא השכינה נמצאת המ' ד' חיות המרכבה כזה ועיקרה בשכינה מלכות ([[הסתומה {{{2}}}|הסתומה, {{{2}}}]]) אלא שהפתוחה רומז אל המשכת שפע והסתומה מורה על עכוב ([[חו {{{2}}}|חו, {{{2}}}]]).

עוד פי' במ"ם סתומה שהוא בצורת ב' דלתי"ן מחוברים רמז לשני ההי"ן מקושרים זה בזה ע"י התפארת המיחד עולם עליון ועולם תחתון. ונ"ל לפי זה כי לכן הד' הא' פונה למעלה והא' פונה למטה העליונה פונה להשפיע בתחתונה והתחתונה פונה למעלה לקבל מן העליונה.

ויש מי שפירש מ"ם פתוחה רמז לזכר שאינו צריך שמירה מ"ם סתומה רמז לנקבה שהיא צריכה שמירה.

ויש מי שפי' מ' פתוחה אור צ"ח והמ"ם אחרת סתומה והכל דבר א'. והנתיב שלה נקרא אור צח ומצוחצח.

ולדעת הרשב"י [ו] ע"ה כי מ"ם בין פתוחה בין סתומה רמיזתם בבינה. והחילוק שביניהם הוא כי כשהיא משפעת למטה היא פתוחה וכשאור מתאסף לתוכה ואינה משפעת בספירות אז נקרא מ"ם סתומה. אמנם היא מרובעת להורות על שהיא רביעא על בטן ד' חיות המרכבה העליונה ומזומנת להשפיע. משא"כ בסמך כאשר נבאר.

ור' משה פי' בס' השם כי מ"ם סתומה במלכות (וע זהר, אחרי):