פרדס רמונים כז טו

פרק חמישה עשר:

באות ל' עי' בספר התמונה, כי הוא בבינה, ולשונה מוכיח עליה כי הוא לשון למוד ובינה. וצורתה מורה כי היא גבוה על כל. וצורתה שתי מדות כ"ו שהם מלכות ותפארת מלכות תחת הת"ת כסוס לרוכב עומדת תחתיו לקבל ועליה התפארת כרוכב על הסוס ומתעלה עד למעלה לקבל מהבינה. ונ"ל כי לכן הוא"ו לצד שמאל של כף לרמוז כי הוא מקבל מהבינה כי שם עיקר מקומה.

והאריך המפרש שם כי ד' אותיות של שם בן ד' הם מעידים על קשר הספירות ויחודם במציאות אותיותיו כדפי' בשער שם בן ד' פ"ג ולכן גם האותיות האלה מעידים על היחוד והעד בהם כפול.

כיצד?

א' במילואו היא אל"ף:

א' מורה על שם בן ד' שני יודין ו' שבו. הוא ג"כ כ"ו הרי אות א' מעידה היחוד ועדותה כפול חותם בתוך חותם.

השנית הל' ומ' שעמה.

השלישית המ"ם מ' עצמה הוא כ"ו ומ' שעמה ג"כ כ"ו הרי חותם בתוך חותם.

הרביעית ס' [ה] ומ' שעמה.

הרי חותם בתוך חותם הרי ד' עדים שהם אותיות אלמ"ס ועדותם שמעידים על היחוד כפול.

ואפשר שנא' שהיחוד שמעידים עליו היינו יחוד ת"ת ומלכות שהם כ"ו כמבואר לעיל.

ונחזור לענייננו הצורה הרוחניות הזאת עיקרה בבינה ונרמזות השפעתה במלכות ע"י הת"ת.

ואמר שממשלתה בעת שבתי ואפשר הטעם מפני שבינה שבת הגדול גם כן וביום שבת מזל שבתי כנודע.

ויש מי שפי' כל הל' בצורתה למעלה יו"ד והוא רמז לכתר חכמה ובינה חסד בסוד ד' קצוותיה כדפי' לגבי יו"ד עצמה, ותחת הי' וא"ו לרמוז אל התפארת, ותחת הוא"ו ד' לרמוז אל המלכות, ותחת הד' קוץ עקום לרמוז מטטרון שר הפנים היושב ראשונה במלכות.

עוד פי' בל' שהל' רמז לחסד והמ"ם סתומה רומז לגבורה ולכן סתומה רמז אל הדין ואל עכוב השפע ומ"ם פתוחה רומז לת"ת באמצע בסוד הרחמים הממוצעים בין החסד והדין.

ויש מי שפי' שהלמד רומז למלכות שנאמר (תהלים קמד, א) המלמד ידי לקרב.

ויש מי שפי' בענין אחר ז"ל הלמ"ד היא צורת אור מופלא עומדת כמו מראה השכל שהכל נראה מתוכה והוא הנתיב שלה.

והאות הזה פי' הרשב"י ע"ה בשה"ש שרומזת בבינה וכן תמצא כי האות הזה למעלה מכל האותיות לרמוז כי עם היות שכל האותיות תחלתן מחסד ולמטה כדפי' בפ"ג עכ"ז יש לה עלייה עליהם בסוד הבינה הגבוה על ז' ימי הבנין: