פרדס רמונים כז יד

פרק ארבעה עשר:

באות כ' כתב בספר התמונה כי אות זה נרמזת במלכות עם היות כל כליה מוכנת לקבל מלמעלה והוא מלשון (במדבר, ז) כף אחת עשרה זהב. ופי' כמו כף העשויה לקבל כן זאת עשויה לקבל מבינה שהיא הלמ"ד כאשר נבאר. וממשלתה בשעת לבנה כי כן ראוי לה כמבואר למעלה.

ויש מי שפי' כי הכ' היא השכינה בסוד הירח שהיא כחצי הגורן עגולה בסוד (שה"ש ז, ג) שררך אגן הסהר והיא לשכת הגזית מקום מושב הסנהדרין.

ויש מי שפי' כף רומזים לשתי כפות מאזני צדק שהם נצח והוד הה"ד (איכה, ג) נשא לבבנו אל כפים.

ויש מי שפי' בענין אחר וז"ל: כ' והדרכים והנתיבות מענין א' נטען הכף של כ"ב אותיות נקראת כבוד והיא צורת שכל קבוע והוא הנתיב שלה ע"כ.

ולנו האות הזה רומזת בבינה שהיא אמא עלאה [ד] והיא כף אחת עשרה זהב כי מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב). והיא מלאה קטרת שהיא הקושרת העולמות כלם ומכחה מתייחדים.

או אפשר שהם כ' דגושה בסוד כף חובה גבורה. כף רפויה בסוד כף זכות גדולה. ואפשר שתהיה במלכות כדכתיב (שמות לג, כג) והסרותי את כפי. בערך בחינות התחתונות שבה והיא דגושה בעת קבלתה מן הגבורה ורפויה בעת קבלתה מן הגדולה.

ובתקונים (בהקדמה, דו.) ופעמים רבות פי' כ' כתר בסוד י' ממעלה למטה וי' ממטה למעלה הם שני יודין דהיינו כף שפי' כתר והיינו הכתר בבחינת הבינה וזה מוכרח מכמה מקומות והעתקנוהו בשער ממטה למעלה פ"א: