פרדס רמונים ה א
פרדס רמונים · ה · א · >>
הכוונה בשער זה לבאר על איזה דרך נאצלו ספירות אלו. וענין אצילותם למחלקותם וסדר עמידתן יתבאר בשער בפני עצמו בס"ד:
- פרק ראשון
אחרי רדפנו בענין סדר אצילות הספירות כאשר ירדוף הקורא בהרים, מצאנו הר' רבינו שרירא גאון כתב סדר אצילתן והעתיק לשונו ה"ר שם טוב ן' שם טוב בספר האמונות שער ד' פי"א.
וז"ל:
"אצילות הראשון כתר וכו'.
אצילות השני אויר, היא החכמה וכו'.
אצילות ג' מדע, והסימן "נבון וידעם" (הושע יד, י), היא התבונה וכו'.
אצילות ד' הוא זרוע ימין, והסימן "ארך אפים וגדל חסד" (תהלים קמה, ח), והוא החסד.
אצילות ה' זרוע שמאל. והסימן "לך זרוע עם גבורה" (תהלים פט, יד).
אצילות ו' עמוד האמצעי. והסימן "הן אמת חפצת בטוחות וגומר״ (תהלים נא, ח).
אצילות ז' ברית עולם. והסימן "צדק יקראהו לרגלו" (ישעיה מא, ב), ר"ל כי המלכות נקרא צדק מקבל מ"צדיק יסוד עולם".
אצילות ח' שוק הימין. והסימן "נעימות בימינך נצח" (תהלים טז, יא).
אצילות ט' שוק שמאל. והסימן "הדום רגליו" (איכה ב, א).
אצילות י' בת קול. והסימן "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד).
זה כלל סוד י' כתרים אשר קבלו ראשי ישיבות וכו' ", עכ"ל.
והאריך הרבה, ואנו קצרנו משום "לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה".
אמנם הנראה בפי' מדבריו כי אחד לאחד על הסדר נאצלו, וזה דקדק באמרו "אצילות ראשון שני ושלישי". וכן מוכח מכמה מקומות שראינו להרשב"י ע"ה מונה סדר הספירות כח"ב גג"ת נהי"מ. וכן מוכח מתוך הכתוב (איוב, כח) "והחכמה מאין תמצא", גילה בפירוש כי החכמה נאצלת ונמצאת מ"אין" שהוא הכתר. ואח"כ אמר "ואיזה מקום בינה", פירוש: א"י (שהוא חכמה, שהוא י' בשתוף הכתר שהוא א'), הוא מקום ומציאות הבינה. מורה על סדר ג' אלו.
וכן אמר דוד המלך ע"ה (דה"א, כט) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל" הוא יסוד "דאחיד בשמיא ובארעא", וכן ת״י תרגם יונתן/ירושלמי. ואח"כ אמר "לך ה' הממלכה" דהיינו מלכות. הנה הוכיח סדר האצילות.
וכן מוכרח כי סדר אצילתן הן א' לאחד ולא יותר. כי אי אפשר שנאמר שנאצלו שתים - כי כל אחת עילה לחברתה! אם כן מוכרח היות העילה קודמת לעלול! ולכן אחד לאחד נאצלו. שאל"כ נמצאת ספירה אחת עילה לשתים וזה אי אפשר שא"כ יהיו שוות, ר"ל אחר ששתיהן עלולות מעילה א', ב' העלולות הם שוות. ואחר שהן שוות א"כ במה יפרדו? כי מה שאינו גוף לא יפרד לחלקים. אם כן בהכרח עלולות זו מזו ואין שתים עלולות כאחת בשוה.
ובודאי צדקו דברי הגאון, ומוסכם עם דברי הרשב"י בשטפי דלישניה בזהר במניינם כסדר זא"ז, ולעולם לא משתמיט תנא להקדים חכמה לכתר ולא בינה לחכמה וכן השאר - מורה על יחודם זו עם זו. וכן שניהם - הגאון והתנא - מסכימים וצודקים עם הכתובים שפירשנו למעלה מורה על אמתת הדבר. ונוסף ע"ז הסברות וההקדמות האמיתית מוסכמות אפי' לדברי החוקרים.
וא"כ הוכחנו בבירור היות סדר הספירות כך: אצילות ראשון כתר. ומכתר נאצל וכו', והמלכות היא סוף האצילות.
ומה שיש לדקדק בלשון הגאון, הוא מה שכתב "אצילות ז' ברית עולם וכו'" והכונה על יסוד. וידוע כי יסוד הוא ט' למטה מנצח וההוד כפי המוסכם ברוב הפסוקים בפירוש, ובפרט במה שכתבנו שאמר "והנצח וההוד כי כל". תחלה נצח והוד סמוך לת"ת ואח"כ יסוד דהיינו "כי כל" כדפי'.
וכן רוב מאמרי הרשב"י ע"ה בתיקונים ובזהר (כמו שכבר העתקנו בשערים הקודמים קצת מאמרים) מורים על ענין זה. אבל בהיותנו מלקטים שושנים וורדים בשדה החכמה והקבלה האלהיית מהרשב"י ע"ה, הקרה ה' לפנינו מאמר דרך בו דרך זו ובו יתוקן הכל בע"ה, ונציב לו פרק בפני עצמו לתת ריוח בין פרק לפרק: