פרקי דרבי אליעזר פרק ד
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק ד · >>
בשני ברא הקב״ה את הרקיע והמלאכים, ואשו של בשר־ודם, ואשו של גיהנם.
והלא השמים והארץ נבראו ביום ראשון, שנאמר (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
ואי זה רקיע ברא ביום שני?
ר' אליעזר אומר: רקיע שעל ראשי ד׳ החיות, שנאמר (יחזקאל א, כב): "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא".
ומה הוא כעין הקרח הנורא?
כאבנים טובות ומרגליות, והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית, וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, שנאמר (דניאל ב, כב): "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵי".
וכמותן הצדיקים עתידין להאיר לעתיד לבוא, שנאמר (דניאל יב, ג): "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ".
ואלולי הרקיע ההוא, היה העולם נבלע מן המים שלמעלה ממנו, ולמטה ממנו מים, והוא מבדיל בין מים למים, שנאמר (בראשית א, ו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" – בין מים העליונים למים התחתונים.
והמלאכים שנבראו ביום שני, כשהן נשלחין בדברו – נעשין רוחות, וכשהן משרתים לפניו – נעשין של אש, שנאמר (תהלים קד, ד): "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט".
ארבע כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקב״ה:
מחנה ראשונה [של] מיכאל מימינו.
מחנה שניה של גבריאל על שמאלו.
מחנה שלישית של אוריאל מלפניו.
מחנה רביעית של רפאל מלאחריו.
שכינתו של הקב"ה באמצע.
והוא יושב על כסא רם ונשא, וכסאו גבוה ותלוי למעלה באויר, ומראות כבודו כעין החשמל, שנאמר (יחזקאל א, כז): "וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל", ועטרה נתונה בראשו, וכתר שם המפורש על מצחו, ועיניו משוטטות בכל הארץ, חציו אש וחציו ברד, מימינו חיים ומשמאלו מָֽוֶת, ושבט של אש בידו, ופרוכת פרושה לפניו, ושבעה מלאכים שנבראו מתחלה משרתים לפניו לפנים מן הפרוכת, והוא הנקרא "פרגוד", והדום רגליו כאש וברד; ותחת כסא כבודו כאבן ספיר, ואש מתלקחת סביבות לכסאו. צדק ומשפט מכון כסאו (תהלים צז ב), שבעה ענני כבוד סובבי׳ אותו, ואופן הגלגל וכרוב וחיה נותנין לפניו שבח. ודמות כסאו כעין ספיר של ארבע רגלים.
וארבע חיות הקדש קבועים על כל רגל ורגל. ארבעה פנים לאחד, וארבע כנפים לאחת מהן, שנאמר (יחזקאל א, ו): "וְאַרְבָּעָה פָנִים". והם הן הכרובי׳.
כשהוא מדבר פני־המזרח – מדבר מבין שני הכרובים פני־אדם.
וכשהוא מדבר פני־הדרום – מדבר מבין שני הכרובים פני־אריה.
וכשהוא מדבר פני־המערב – מדבר מבין שני הכרובים פני־שור.
וכשהוא מדבר פני־הצפון – מדבר מבין שני הכרובים פני־נשר.
ולעומתם האופנים וגלגלי־מרכבה, וכשהוא יושב – יושב על כסא רם ונשא; וכשהוא משקיף על הארץ – מרכבותיו על האופנים, ומקול זעקת גלגלי המרכבה – ברקים ורעמים יוצאין לעולם, כשהוא בשמים רוכב על עב קל, שנאמר ((שמואל ב כב, יא): "וַיִּרְכַּב עַל וגו'"). [(ישעיה יט, א): "הִנֵּה ה׳ רֹכֵב עַל עָב קַל"]. וכשהוא ממהר – דואה על כנפי רוח, שנאמר (תהלים יח, יא): "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ".
והחיות עומדות אצל כסא כבודו, ואין יודעות מקום כבודו.
עומדות ביראה ובאימה ברתת ובזיע, ומזיעת פניהם נהר של אש מושך ויוצא לפניו, שנאמר (דניאל ז, י): "נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי".
שְׁנַיִם שרפים עומדים – אחד מימינו של הקב"ה ואחד משמאלו; שש כנפים שש כנפים לכל אחד ואחד.
- "בשתים יכסה פניו" (ישעיה ו ב) – שלא יביטו פני השכינה,
- ושנים מכסות רגליהם (ראה שם) – שלא יראו פני השכינה, כדי לשכח עמידת רגל עגל,
- ובשתים מעופפים ומעריצים ומקדישים את שמו הגדול, זה עונה וזה קורא, ואומרים (ישעיהו ו, ג): "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".
והחיות עומדות אצל כבודו, ואינן יודעות מקום כבודו, עונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם: "ברוך כבודו ה' ממקומו". ו"ישראל גוי אחד בארץ" (שמואל־ב ז כג), שהם מיחדים שמו תמיד בכל יום עונים ואומרים: (דברים ו, ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" והוא משיב לעמו ישראל: "אני ה' אלהיכם המציל אתכם מכל צרה".
פירושים
[עריכה]ודמות כסאו וכו' והן הם הכרובים פני אדם וגו'. בא וראה מ"ש בתקונים תקון ח"י ותקון מ"ז
ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והוא משיב לעמו אני ה' אלהיכם המציל אתכם מכל צרה. אפשר דעל כונה זו תקנו פרשת ציצית נמי ואפילו בלילה לעורר רחמיו, דמשיב על אמירת קריאת שמע אני ה' אלהיכם, ורמוז בתיבת מצרי'ם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ר"ת 'מכל 'צרות 'רעות 'יהיה 'מציל מכוון לנוסח שיוצא מפי הקב"ה.