עשרה מאמרות מאמר חקור דין ב כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ב · כ · >>

ומה גם עתה נבינה במכתב הלוחות, דתני התם בירושלמי, כיצד היו הלוחות כתובות, חנניה בן אחי רבי יהושע אומר חמשה על זה וחמשה על זה. רבנין אמרי עשרה. רבי שמעון בן יוחאי אומר עשרים. רבי סימאי אומר ארבעים. והיותר קרוב לפשט המאמר ואמתתו, הוא שכל אחד מהתנאים מוסיף על דברי חבירו ולא פליגי. דכוליה עלמא מיהת רוחב ששה על ששה מחזיק עשרת הדברות לא פחות ולא יותר, והם נקראים בשטח אחד לכל רוח ולכל פנה, למען ילמדו להגות בהם כל הקרב הקרב מארבעה דגלים, יהודה ראובן מדרום וכן כלם, והיה זה מעשה אלהים בלתי משוער בשכלנו, לא כמעשה הדיוט שציירו זולתנו לפנינו בבית המדרש ונער יכתבם. וברירא דמלתא דמאן דאמר חמשה חמשה, חשיב להו בזמן שעל צד ינשאו על שתי ידיו של משה, והיו תואמים ומאירים אל עבר פניו, והוא צופה והוגה בהם את כל הדברות חמשה על זה וחמשה על זה, שהרי עובי כל אחד מהם שלשה טפחים כנודע, ומאן דאמר עשרה לכל לוח, חשיב להו בפתחו אותם לעיני כל ישראל, וכדרך שהם מונחים בארון כדאיתא בבבא בתרא פרק השותפין (בבא בתרא יד, ב). והוו עשרים לכל חדא מנייהו בהחשב שני עבריהם. והאומר ארבעים על זה וארבעים על זה, מוסיף צדי צדדים, שהם ארבעה ללוח אחד, וחמשה דברות לכל אחד מהם כמו שזכרנו, דוק בקראי דמייתי ראיה מנייהו, ותשכח דיאות אמרין. וניחא לן למימר שפסוק וידבר אלהים איננו מן המדה, אלא בכלל דקדוקיה ואותיותיה של תורה שזכרנו בפרק ט"ז. אבל אשמים אנחנו משסרחנו בעגל כי נשברו לוחות ראשונות ושניות נגנזו והוצרכנו לספר תורה. ואותיותיה נתלקטו מרושם האותיות שפרחו בשבירת לוחות ראשונות. תדע שיש הבדל מרובה בנוסחת הדברות בין ראשונות לשניות, ואין ספק שיש הבדל גם כן באותיותיה ודקדוקיה שזכרנו בפרק ט"ז. והנה לתקן שברי לוחות, הוזקק משה רבינו ע"ה לפסול מחצב סנפרינון ללוחות שניות דהיינו דומם, ולתקון הצומח הביא עפצין לספר תורה, וקנה לעשות קולמוס, ולתקון בעלי חיים הוזקק לעבד עור בהמה טהורה, אפילו מנבלות וטרפות שלהן, דהיינו נפולה ושבורה ליודעים סודה, שכנגדן כתיב וַיַּשְׁלֵךְ, וַיְשַׁבֵּר (שמות לב, יט). ורושם האותיות שנשארו בשבריה, היותר מעולה ממנה הוא חלק אדם שנתקן על ידי משה בכתיבת ספר תורה, ומן האותיות הפורחות עצמם חזרו מקצת במכתב אלהים חרות על הלוחות, והנה שבירת הלוחות עצמן היא כעין האמור בפרשת סוטה, שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום בין איש לאשתו. דהיינו להשלים הדין או להגדיל הטוב והמטיב, והנה שלום במ"ם רבתי בגימטריא י"ג פעמים ע"ב, לפיכך כתב משה י"ג ספרים בתורת חסד, ושוב קלקלנו בימי הזקנים והנביאים ונכתבו תוכחותיהם לאות לבני מרי, ונחמותיהם למחכה להן, ומשחרב הבית השני הכל ניתן ליכתב משום עת לעשות, כרבי נתן הוי אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו. והשתא דאשכחנא כמה מרגנייאתה תותי ההוא חספא דדלו אחרינא בהקשותם על מאמר רבי כרוספדאי, נשוב להתבונן בשלשה ספרים וכתיבתם נבינה לאחריתם: