עשרה מאמרות מאמר חקור דין ב כא
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ב · כא · >>
קצת מפרשים ומחשוביהם אמרו, שאפילו צדיק גמור לפי רוב המעשה הטוב שזכה בו, יחשב מכל מקום רשע בדינו בראש השנה לפני מותו, ומהם מי שהפליג המליצה המשל ופחד, וראוי להזהר בדבריהם אלה, כי אנו לא נאמין בשלמים דכתיב בהו את מספר ימיך אמלא. שתיוחס מיתתם לדין ראש השנה, ואף אדם הראשון ואברהם דכתיב במספר ימי חייהם אשר חי, ללמד שלא השלימו מנין השנים שהיה קצוב אליהם כדלקמן בחלק הרביעי פרק ג', לא נכתבו בשנה אחרונה אלא בספרן של צדיקים בלי ספק. וגם לא תצוייר כתיבה למיתה בשביל עון קל לפי פשט המימרא דרבי כרוספדאי. ולא נאבה להטות לבבנו אל הרב יצחק עראמה, ולרבים זולתו מבעלי הסברות החדשות, אשר דבריהם בדרוש הזה לא יועילו באמונה ולא יצילו מן הספקות, הלואי ולא יוסיפו על המבוכות הראשונות כהנה וכהנה, אלא מחוורתא שטת התוספות, וממילא רווחא שמעתא בפירושם עם סיוע רב ורם אשר לנו לדעתם בספרי דאגדתא, אלא שהקצור יפה, וכל מה שהורגש נגדם והוקשה על דבריהם, מבלי שנאריך בהעתקתו, יתורץ אל נכון בכלל באורנו. אמרו בעלי התוספות כי כל הנגזר בראש השנה בבית דין של מעלה מדיני העולם הזה על הצדיקים, אפילו יהיה ליסורין או מיתה, חיים איקרי לדין הנפש. וגם רש"י הכי סבירא ליה, ומוכחא מלתיה ממה שפירש בפרק קמא דקדושין גבי ההיא דתניא כל שזכיותיו מרובים מעונותיו מריעין לו וכו' יעויין שם. ולא הקשו לו בתוספות התם אלא בפלוגתא דאמוראי, אבל לקושטא דמלתא שוים, שכך היא המדה כמו שזכרנו. ואפשר גם כן שבראש השנה יכתב האדם בסתם עם הצדיקים, והוא מה שאנו קוראים אותו כתיבה לחיים, וזה גורם אחר כך תוך שנתו שידוקדק על מעשיו כחוט השערה, והכי נמי מסתברא שהקב"ה מבקר פנקסים של אלה העתידים לזכות לעולם הבא, ולקצתם על כל נעלם האלהים יביא במשפט, לדרך חיים תוכחת מוסר. וקרוב לשמוע כי זה מסוג מה שאמרו מתים יורשים את החיים. והנה שמענוה בחלקת הארץ, ומצאנוה בנחלת העולם הבא, כי הא דאמרן, ובתורה דכתיב בה מורשה קהלת יעקב. וכדאמר רבנן אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהן, והן שלש מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל וכלן על ידי יסורין, שאין שלמות השגתם בחיים האלה, כי עפר אנחנו. ובאו היסורים בשלשתן למי שרובו זכיות העתיד לזכות אליהן, למרק מעוט עונות לשומו כמלאכי השרת: