עשרה מאמרות מאמר חקור דין ב י

<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ב · י · >>

אמר מר של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, הכי גרסינן בקצת ספרים, וכבר זכרנו מה שהוקשה לאחרים במלת 'של' האמורה בזה ג' פעמים אצל כתיבה, ואנו מוסיפין שתי הערות בספרם של בינונים, אחת שלא נזכרה בו חתימה, אם לטוב אם למוטב, והאחרת היא ותירוצה עברו יחדיו לפרק י"ב ולו הואלנו להניח במושלם, היות הגרסא מדוקדקת. הנה הקושיא הראשונה בשמונה דרכים אמתיים תהא מתורצת יפה, כי אמנם ר' יוחנן מאריה דהאי מימרא דקרא רבי עליה המקרא הזה, בטרם אצרך בבטן ידעתיך בפרק בתרא דיומא, וחבבו בריש פסחים דדייק בלישניה כהלל הזקן דלקמן בפרק י"ט. גם במקום הזה פיהו פתח בחכמה לתלות הקללה בספר לא באדם, על דרך יתמו חטאים לא חוטאים, ועשה סייג לדבריו, מביט מראשית אחרית. אי נמי הכא אמרה למלתיה בשיטת הברייתא מיום הדין דפתחנא בה בתחלת המאמר, והתם ניחא דבכתות מיירי, וכת של אלו ושל אלו נכתבים כראוי להם ולדוגמטרין שלהם, ויצדק אמרנו כי הכת של רשעים, דהיינו קשורם והתחברם, כי הא דמיכנפי בי עשרה וגנבי כשורא, או דרך רשעים כדברי המלך נעים זמירות, היא האובדת לגמרי עם הפזור המשובח ויפה להם, כדכתיב יתפרדו כל פועלי און. כי קשר רשעים אינו מן המנין, אבל רשעים עצמם יועיל אליהם המרוק באחרית הימים כמו שיבא. ועל דרך זה אנו צריכין לפרש בכל מקום את הכתובים המגזמים עליהם, כגון כי רשעים יאבדו. שהכוונה היא כמו שפירש להלן ורשעים עוד אינם. שהוא נמשך לרישיה דקרא, יתמו חטאים לא חוטאים ואינם עוד רשעים, אבל עתידים לתקן במשפט צדק עם שנוי השם שנוי מקום שנוי מעשה, כי לא דבר רק הוא, וכן יאבדו רשעים מפני אלהים. כי אמנם לפיוס הדין צריך לאבדם, אבל משנתפייס הדיין ישובו להיות כאבדה המתבקשת. ואפילו גבל ועמון ועמלק וכל אותו קשר רשעים שהחריד עליו אסף את העליונים לאמר אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. מה כתיב ביה יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו. ואחרי כן כתיב וידעו כי אתה שמך ה' לבדך. שהוא להם תקון גדול, וזה יספיק אל המכוון הנה. והכת הצדקת היא בלי ספק משתלמת יתר שאת, ברוב עם הדרת מלך, הוא הכנוס לצדיקים הטוב להם וטוב לעולם, שהם נעשים כתות כתות חבורות חבורות ליהנות בטרקלין מזיו השכינה. והכא איכא למימר דסרכא דהתם נקט ואתא, וכן צריך לומר במלת לאלתר דאתמר הכא, דלאו דוקא דאי לא תימא הכי ר' יוחנן דאמר דלא כמאן, דהא לא פליג תנא בגזר דין של כל אדם שאינו נחתם אלא ביום הכפורים כדלעיל בפרק א' וכמו שיבא, אלמא ההוא יומא מיקרי לאלתר דידהו אצל חתימה, ומאי לאלתר כמו על אתר, והכא נמי פירושו איש על ידו ועל מקומו, ולפיכך גבי בינוניים שדינם תלוי עד יום הכפורים אמר שאז נכתבים לחיים, ולא זכר בהם חתימה כי סמך על הבבות הראשונות ועל המפורסם משמעתא דד' פרקים, שכן מצות היום בחתימה, ואין בין ב' ספרים הראשונים לספרן של בינונים אלא זמן כתיבה בלבד, וכן דרך המשנה במקומות רבים להביא בבות חלוקות סמוכות או מופלגות, כגון ההיא דקנים וההוא דהוריות וכריתות ודומיהן, האחת מפרשת חברתה והכא הכי נמי: