עשרה מאמרות מאמר חקור דין א ח
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · ח · >>
על כן על כל דברי הספקות שזכרנו לגאון, אנו שומעים אחרי רואנו דחש לה הרב למילתיה, וגם הרמב"ם הציקתהו האמת ותאלצהו ליכנס בשטתו ובה חתם סברתו. ואולם לא יסופק בדעתו של גאון שאין לנו עסק בשמעתין עם עונות ראשונים כלל, כמו שבארנו בדעת רש"י, ואחרי שנמחלו השנים מחילה גמורה, אז יתחיל החשבון על מעשיו של אדם מכאן ואילך בלבד. ואזכותא קמהדר למימרא דבירא שמים עסקינן הקבוע בעשית מצות ושומר חמורות, ולעתים חוטא בקלות. ואגב ארחיה נשמר מההפך, שאם נכשל בחמורות תחלה, אם כן כתב למיתה בראש השנה שפגע בו ראשון, ומאי עבידתיה הכא בהדי בינוניים, וכי תימא דנפקא מינה אי הדר איתקן ביני ביני, אכתי קלות לאו דוקא, דאי לאו הכי חמורות דליתנהו מפושעים בגופן ועדיין הוא בינוני מאי נדון בהו. ועוד יש עבירה קלה למראה עינינו, ואל דעות ה' ידין אותה כחמורה לפי מקומה ושעתה, וכן בהפך. ולו לבדו נתכנו עלילות כמו שזכר הרמב"ם, אלא ודאי במידי דשכיח אמרה למלתיה ולישנא מעליא. נקט למהדר אזכותא כתנא דסנהדרין בשלהי פרק היו בודקין וכדאמרן, ותו שותא דרבנן הכי הוא, דלמעוט עונות עברות קלות קרי להו, ולמעוט זכיות נמי קרי להו מצות קלות, והכי מוכח התם בירושלמי. ואי בעית אימא אין ודאי קלות דוקא קאמר, ולא למעוטי חמורות דסוף יומא ודפרק קמא דשבועות אלא למעוטי חמורות דשמעתין, כגון פורשין מדרכי צבור ופושעים בגופן כפי מה שאנו עתידים לפרש בחומר עונם מה הוא בתחילת החלק הה' בס"ד. והנה מדתו של הקב"ה להעביר את כלם ראשון ראשון, שפירושו בלי הפסק, על דרך קמא קמא בטיל, וכלן נמחלין לפי שעה, ובתורת צדיקים יחשב האיש אשר אלה לו, לפי רוב הזכיות שקדמו בדינו, ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד, ואם בשעת גמר דין נמצאו הזכיות מרובין מן העונות הבאים לכף מאזנים, או שהם שקולים ורב חסד מטה כלפי חסד, דלהכי אתינן עלה, הרי עברו העונות ראשון ראשון ואינם חשובים לכלום בהכרעת המאזנים כאלו לא עשאום: