עשרה מאמרות מאמר העיתים טו
<< · עשרה מאמרות · מאמר העיתים · טו · >>
ואל תתמה על השמש העושה בשבת כמו בחול ואינו נמנע, כי הוא כלי אומנתו לאותות ולמועדים ולימים ושנים במצות הקב"ה, והלכה כבית הלל שאין מצוה בשביתת כלים ושכר היום מותר בהם אפילו שלא בהבלעה, שאינו שכר שבת אלא שכר כלים דידיע פחתייהו ועושין חשבון לאחר שבת, לא אסרו אלא שכר אדם. ודא הוא ברירה דמלה, אף כאן יש להשמש שכר שבת צפון לעתיד לבוא, דכתיב ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים. הרי מפורש שכרו אתו יום יום שלא בהבלעה, וכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ולבית שמאי דסברי בשביתת כלים מצוה, ואין ספק דלדידהו נמי אינו אלא מדרבנן, הנה מעשה תקפו של השמש מצות היום היא שקבוע לה זמן, וכתיב לכל זמן סוד ההנהגה העליונה לפעולת אדם כטוב כחוטא, האחד נמשך אחר מדת הטוב שבעץ הדעת שהוא מנובלות עץ החיים, והשני מפיל את עצמו לגייסות שבצד הרע, ואפילו בפועל המגונה בחיק האדם החוטא בו, יצדק שיאמר עליו האלהים אינה לידו, כטעם מגלגלין חובה על ידי חייב:
יד יהודה
[עריכה]והלכה כבית הלל וכו' - בפרק קמא דשבת (שבת יח, ב), אמרינן דלבית שמאי שביתת כלים מדאורייתא, ולבית הלל לאו דאורייתא. עוד שם (שבת יט, א) לא ישכיר אדם כליו לגוי בערב שבת, ברביעי ובחמישי מותר. ודעת הרי"ף והרמב"ם דהך ברייתא אתיא כבית שמאי ולית הלכתא כוותה, והתוספות והרא"ש והנמשכים אחריהם ס"ל דברייתא זו דהלכתא הוא, ואתיא אפילו כבית הלל, וטעמא דאיסורא משום שכר שבת, וברביעי ובחמישי מותר בהבלעה, ובערב שבת אפילו בהבלעה אסור, דכיון דסמוך לשבת מחזי כנוטל שכר שבת, והר"ר יונה מחלק בין כלים שעושין בהן מלאכה לכלים שאין עושין בהן מלאכה, דשלא בהבלעה אלו ואלו אסורין אפילו ברביעי ובחמישי, ובהבלעה אלו ואלו מותרים ברביעי ובחמישי. ובערב שבת כלים שאין בהן מלאכה מותרים בהבלעה, ושעושין בהן מלאכה אפילו בהבלעה אסורים, שהעכו"ם נראה כשלוחו של ישראל, ודעת הרב דבכל ענין אין בכלים משום שכר שבת, אלא דעל כל פנים אינו רשאי לקצוץ השכר בשבת, ולכך עושין חשבון לאחר השבת, וכדאיתא במתניתין פרק השואל:
ולבתי שמאי דסברי - דמצווין אנו על שביתת כלי, מכל מקום אין ספק דאין האיסור אלא מדרבנן, והא דקאמרן 'מדאורייתא' לאו דווקא. שהרי אין לנו ראיה מן התורה, אלא מדכתיב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. לרבות שביתת כלים, כדאיתא התם בגמרא, וזה נראה כאסמכתא. ואם כן אין בשמש מהיר במלאכתו שום צד איסור בשבת, ונהי דקב"ה ובית דין של מעלה הגדי' תורה להסכים עם מה שיגזרו בבית דין של מטה, וכמ"ש במאמר חקור דין חלק ב' פי"ד. מכל מקום במקום מצוה לא גזרו רבנן, ושמש בשבת מצוה. ותורת היום היא, והיינו:
דכתיב לכל זמן - אפילו לשבת. וממ"ש סיפא דקרא 'ועת לכל חפץ'. יש ללמוד שרמוז כאן סוד ההנהגה העליונה, וזמן דקאמר לשון הזמנה הוא, והכוונה שיש הזמנה למעלה, לכל אשר יחפוץ האדם יטנו, בין לטוב ובין לרע:
שבעץ הדעת - טוב ורע:
יצדק וכו' - ולכך אמר ג"כ 'לכל זמן'. לשון הזמנה: