עשרה מאמרות מאמר הנפש ב ג
הן אל כביר ולא ימאס להיות יושב ומצפה מתי תבוא טיפה שהצדיק נוצר הימנה, כי הוא יודע תעלומות לב ההורים שניהם, ושוקל בפלס ומאזני צדק טהרות מחשבותיהם באותה שעה, ובוחן כליות ולב לדעת סיבת התכלית שבשבילה נתעוררו אל אותה המעשה, אם להנאת עצמן בין במוחש אשר מהבל ימעט, ובאמת יצדק בדברינו כי עודנו משולל בעבודת שמים חרפה הוא לנו וכלימה רבה בין בתשוקת ההולדה בדומה, יורש עצר מסייע במלאכתם להרבות הונם ולכלכל את שיבתם, וכן לנקום נקמות על אויביו יתגבר, וגם זה דרך החיצונים, או אם אין השקפה אחרת רק לעשות רצון אבינו שבשמים, וכפי זכוך כוונתם ועלוי השגתם ותשוקת שניהם, במה שמבראשית קדשנו וצוונו להרבות את הדמות אשר אנו בביאורו בחמלת ה' עלינו ובשיעור המכוון במאמר, ככה הוא שופט בצדק וגוזר באמונה להלביש על אותה טיפה צורות מעולות זו מזו, וכל טיפה שעתידה פרידה טובה לצאת ממנה, אפילו בסוף העולם, גם הוא בכלל 'מספר את רובע ישראל', וכבר רמזנו בזה בפסוקי יעל בסוף מאמר חקור דין, והא דדרשי התם, מה שמיכה שמ"י כ"ה, להעיד שלא נגע בה סיסרא ביעל, אולי קרקע עולם היתה גם היא שפירושו שמירה מד' מלואין של שם אהי"ה שהן בגימטריא קרק"ע עול"ם, נוסף על מה שאחשוב, כי כבר מת בעלה באותה פרק והיותה קרקע עולם, מלבד הפשט המוכרח לפי הדין שלא תאסור לבעלה, וכן עוד עם רז נגלה שאנו מפרשים באסתר, והכוונה בזה כי בשעת האונס פרחה נשמתה, כטעם ואנכי הסתר אסתיר פני, מכאן רמז לאסתר מן התורה, ואמרו דאזדמנת ליה לאחשורוש שידה באתרה, והוא נרמז בסופי תיבות דהאי קרא, ואשת איש נפ"ש יקר"ה תצו"ד, כי הוא עונש הפריצות באזדמן שם באותה שעה כח תחתון בלבד מן הלבושים הגרועים הנטפל אל הנפש חיונית כדי קיום הגוף בהסתלק הקדושה בכל חלקיה, ונעשה כשרה לרצונה כאבן בלתי מורגשת טובתן של רשעים, וכל דברי חכמים קיימים ויעל נמי דכוותה, ומאי דאמור רבנן שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ושוכבת בחיקו של מרדכי, משמע דשכיבת אבישג השונמית היתה, דכתיב בה 'והמלך לא ידעה'. וכתיב 'ושכבה בחיקיך'. אף אסתר כן, כי הוא שוכבת בחיקו של מרדכי ליחוד גרידא לצוות בעלמא ותו לא משום הבחנה, דהא חידוש הי' לה מה שלא נקראת לבוא אל המלך זה שלשים יום, ואפילו עברו עליה צ"ב יום, שמא לא יעברו עליה צ"ב אחרים, ודייק אומרה כאשר אבדתי מבית אבא, אובד ממך לחיבה בעלמא, דומיא דבית אביה, וזהו תירוץ מספיק למה שתמהו התוספות, מדוע לא פטרה בגט קודם שתלך ברצונה ויחזירה אח"כ, דכיון שלא היה רשאי לבנות ממנה, אטרוחי בכדי היא, ודעדיפא מנה אין ודאי אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, אבל מי שיודע בפנוי' שסופה לאנוס תחתיו בכל יום תמיד למתי שירצה, מי הותר לו שישאנה, ואל תקשה עלי מריש כתובות דאמרינן ולידרוש להו דאונס שרי, דהתם לא אפשר שהאונס שוה בכל, ולא הי' מתמיד אלא פעם אחת לאחת מהנה.