עשרה מאמרות מאמר הנפש ב ב
השאלה הנופלת על הבלא דגרמי שהוא החום הטבעי כמו שביארנו הוא בדברי המלאך עשיר או עני, כי ממנו פקיו נמצא להיות זריז ונזכר בהשגת הקנינים לרכוב אניות ולרדוף בצינות, ויד חרוצים תעשיר. והנה יצאה הגזירה הזאת על אחת משני צדדין בשוה מפיו ית', למדנו שאין רע בעניות אם האדם אינו בועט בו, שאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה, וכתוב הדר היא ה' מוריד ומעשיר, אלא נתייחס הפועל הזה אליו ממש, לפי שהכל לטובתינו אין רע כי מנסה ה' ית' אותנו, ונקל זאת בעיניו יתברך להיות מעשיר אח"כ בזמן החפץ, הצד השוה בזה שהוא משביע לכל חי רצון, וכן גבור או חלש יאמר על עצבונא דבשרא, כי הכל לפי רוב ההרגשה וההתנועע אליה, והקדימו עשיר לגבור במקום הזה, אעפ"י שהגבורה בגופו והעושר חוץ ממנו, כדרך שאנו מקדימים אופנים לחיות בקדושה מיושב בחול פעם אחד, ובשבת פעמים, והמשנה בהם טועה אעפ"י שהחיות עודפות כי רוח החיה באופנים, אף כאן הגבורה בגופו של אדם, והעושר נפרד חוץ ממנו, וכבר אמרנו למעלה כי הסכל נתלה בהרגש, וא"כ העושר גם הוא נתלה בגבורה, והוא סדר הכתוב שאמר אל יתהלל חכם, גם כי יזיקין ודעתו מתוספת עליו, לפיכך לא אמר החכם כי לא יבא עד תכליתה, ועוד יתן ה' חכמה ואין האדם בעת התואר, ואמר ואל יתהלל בוי"ו המשך וההרדפה הגבור שמתגבר על יצרו ואין כחו בידי שמים, אם כן יאות לתוארו בזה, ומדוע אל יתהלל כי הן בקדושיו לא יאמין, למדנו מזה כי אל יתהלל כלל עשיר בעשרו, שגלגל הוא שחוזר ואין טובו בידו, וממה שאמרו בגמרא ריש בבא קמא, דבהמה לית לה מזלא, יש מגדולי המפורשים מי שאמר שאין לה צלם כלל, וקצת חכמים יגידו היות צל ג"כ לבעלי חיים בלתי מדברים על פי הנסיון הידוע בליל החותם, ואינו רחוק שיתיחס עליהם צורה כפולה מתפשטת בסיבה רחוקה מן המינים שבמרכבה לעוף ולבהמה גסה ודקה שהוא וחיה גסה שוין לפרכוס, שאין ההלכה יוצאה מידי פשטה, ויש ג"כ במשמע שהן שוין בהאזנה שהוא קבלת השפע מלמעלה, כאמרם עשה אזניך כאפרכסת, שכן פני אריה חיה הן וממשלתן אל פני הצאן אל עקוד, דכתיב ביעקב ויהי עקד. תואר לעוקד כמו טחון במשנה, שכן אריה עקדו לשור אצל סורים סביכים, כדאיתא בב"ר פ' נ"ו בענין העקידה בספר נחום האלקושי, ואמנם אותה צורה תחלק לשנים, אחת מהנה תחול על הצומחות והאחרת על המרגשת לקבל על ידה כח השר הממונה על כל המינים עדר עדר לבדו, וניחא לן למימר דצלם היא דלית לה, אבל צל אין הכי נמי ועל דרך שביארנו באדם, כי הצל נחלק לשנים, כדכתיב ונסו הצללים. או יהיה לבלתי מדברים לכל אחד בלבד משמש לשני כחות אשר לנפש החיונית, כי לא יקרה מזה בטל וכבר בטלה מחלוקת, ודרך זה יצדק ג"כ על כל רחקיו יתב', כי יש להם צללים וצלם מסיטרא דידהו כקוף בפני אדם, והנה דרך וסייג להם להדבק על ידי הצלם ההוא שלהם אל השכל הפועל שהוא פקיד עליהם ברצון גבוה להחיותם, ובזה הטיבו אשר דברו חוקרי יון וקדר לעצמם לא לנו, אך שקר ענו בנו המתפארים במחקר מבני עמנו לבושת וגם לחרפה, להשות המידה בינותינו בינינו וביניהם, ויש לזולתנו עוד אפשרות הדביקות במקצת המדריגות שהן למעלה מזה השיעור לא שערוהו חכמיהם לו חכמה ישכילו זאת, לקבל עליהם בבית דין שלנו, והדר לשמור ולעשות מצות בני נח.