עשרה מאמרות מאמר הנפש ב ד
ויש אמנם למחשבות אדם חלוקים רבים, אדברה וירוח לי בפתח להם שער אשר גבלו ראשונים, ומקום הניחו לי להתגדר בו, ומה גם עתה ישמע חכם ויחכם עוד, הנה המחשבות בכלל יש מהן טובת ורעות, והכל צפוי בסקירה אחת אל היוצר יחד לבם, ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא, וכתיב און אם ראיתי בלבי. פי' אין דבר נעלם מהאל ית', העונש הוא לא ישמע ה', פירוש את תפילתי שזכר תחלה בפסוק שלמעלה, אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני, מה כתיב בתריה אכן שמע אלקים, לא מיבעיא ה' שהוא רחמים, כי גם אלקים שאינו אלא דין, ואעפ"כ הסכים במדת הדין לאותה שמועה, והוא ראיה גמורה שלא הביט און לא ראה עמל, זה פשט נכון אמיתי בעצמו. ולמדרשו שאין אדם נתפס על הרהורי לבו אם לא בהבלי נכר יאמר, און אם ראיתי בלבי בשאר עבירות, לא ישמע ה' שום קטרוג, כי אין להם רשות על זה, אבל הוא ית' רואה כליות ולב ודן על הכל ברחמים, ואולם המחשבות הרעות כולן, אף אם תהיינה טמונות וגניזות במעמקי לבו של אדם, מכל מקום הן ידיעות אל המסית הרובץ על מפתח הלב, כדאיתא בפרק הרואה, לפי שהוא הגורם אל האדם לחטוא בהמה, והוא השליח, כמו דכתיב תפוס את בני ישראל בלבם, כי הוא המתעה, והדר הולך רכיל ותופס ברשות גבוה והשגתו בהן מעיקרא איננה מעלה אליו, כי אם פחותית וגרעון גדול, דליסטאה בלסטיותיה ידע, גם זה ורעה רבה, שאין ידיעתו בהן אלא בשעתן בתחלת צמיחתן, כי הוא משתתף מוטפל בם בעצם מתחיל בגנותם ומסיים במפלת בעליהון, ונוסיף לקח בזה בפ"ח, אבל הקב"ה יודע מחשבות אדם לפני זמנן, כטעם כי המה הבל משפטו כאשר יפרושו, בזמן שאין בהם ממש לא יום אחד ולא יומים, אלא מן העולם ועד העולם. וכבר ביארנו במקום אחר כי ידיעתו ית' הוא התורה עצמה, תוכה ופנימיותה מצפוני סתריה דאתמר בה אין מוקדם ומאוחר בתורה. פי' אעפ"י שלגבי דידן הוא תורה קדומה וידיעה מוקדמת לכל דבר, הנה לגבי דידיה אין מוקדם ומאוחר, לא הידיעה מוקדמת ולא הבחירה מאוחרת, כי הכל הנה לפניו צפוי ממש, אין הזמן מוגבל בשלימותו מאומה, ואין שם עבר ועתיד, הוא הדבר שאמרו הרמב"ם כי אין ידיעתו כידיעתינו, ולא פירש, ואני כאן מגלה סודו להרבות כבוד שמים, ואין מקום על להשגת הראב"ד, אך הבאים להשכלה זו מכח קושיא, טועים בהתחלות כי אין הידיעה העליונה טענה לפטור ברשעים מן העונש, ולא למעט שכרן של צדיקים, כי מאז ידע בחירת הרשעים הזמין תשלום גמולם לחול עליהם בעד הראוי, וכן משצפה צדקת הצדיק הוכן בחסד שתקובל שועתו, וכל דבר לא יכחד מן המלך העליון שאין כמוהו, ואם תאמר מהיכן ידעו מלאכי השרת שעתידין בניו של ישמעאל להמית גלות ישראל בצמא, ומהיכן ידע השטן שהי' מתדיין עם מיכאל בשעת העקידה כלדקמן שעתידין ערב רב להטעות את ישראל בעגל, י"ל כי דברים ודומיהן ידועים לחיל שמיא בסוד כל פעל ה' למענהו. וגם רשע ליום רעה. לרעה לא נאמר לפי שהללו יודעים הזמנת הדבר בלבד, אבל הרשות נתונה לבחור בטוב, לפיכך נאמר ליום רעה שתלוי ועומד, לו חכמה ישכילו זאת להחזירו למוטב ורעה לא תמצא בו, כי יש לכל יום מעין ברכותיו, ואין בחיל שמיא ודיירי ארעא ממה שנבחר בלתי ה' לבדו, ואם גלה סוד לנאמר ביתו והראהו בסיני דור דור ופרנסיו, ולא נעלם ממנו מה ששנינו ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב, ואף מה שבקשו למנות מלך אחד להרבות בכפרתו, ומן השמים נרמז להם שאין צורך, וכיוצא בדברים הללו שאין לפנינו משניות סדורות, נאמן בית שאני, דכתיב ביה ותמונת ה' יביט. על דרך המפורש לנו במקומו, ובכל כגון אלו אמרו בספרי, דברים ציוה אותי לאומרם ביני לבין עצמי, כי נוסף על סודות התורה שהותרו לו לאמרם דוקא לשנותם ולסדרם בפיו, הנה האלה העתידות הבחיריות יובן מלת לאמרם, כמו אמרתי אני בלבי.