עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א ז
וכבר למדונו חכמים בדברי דניאל כשהיה לפני נבוכד נצר ואמר מָרִי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ (דניאל ד טז). שכלפי כבוד שכינה אמר כך. וכן אני אומר בנחמיה כשאמר לו ארתחשסתא מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וכו' (נחמיה ב ב). וכתיב וָאֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם (נחמיה ב ד). היתכן שבין שאלת המלך לתשובת נחמיה יהיה שהות להתפלל בפנים אפילו תפלה קצרה? אלא מה היתה תפלתו? הדברים עצמם שהיה אומר לפני המלך ולבו לשמים, וכן באסתר ופשוט הוא ללמד בני יהודה לשית עצות בנפשנו שיהיה ה' לנגדנו תמיד ולפניו תטוף מלתנו לפיוס ולבקשה ולכל צרכינו, אף כאן לכבוד העליון אמר יעקב אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה (בראשית כט יח). דכתיב בה יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ (ירמיהו לא טו). וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ (ירמיה לא טז). לפיכך היו בעיניו כימים אחדים (בראשית כט כ), ואליו התחנן לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה (בראשית ל לא). שיברור חלקו מן המובחר כל מום לא יהיה בו, לא לאהבת העושר אלא לכבוד שמים, כדכתיב אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר (שם). כמו שנבאר בסמוך. ויהיה אמרו מָתַי אֶ'עֱשֶׂה גַ'ם אָ'נֹכִי לְ'בֵיתִי (בראשית ל ל). כטעם אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי (משנה אבות א יד). וכל המשנה. ויש בראשי תיבות אלה אגא"ל ביתי, שכן נכסי חוצה לארץ היו כלה לפדיון בית עולמים שלו, כדבריהם ז"ל על פסוק בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי (בראשית נ ה)[1]:
- ^ (רש"י) מדרשו לשון כרי, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה ע"כ.