עירובין כג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
רבי עקיבא היינו תנא קמא איכא בינייהו דבר מועט דתניא ר' יהודה אומר דבר מועט יש על שבעים אמה ושירים ולא נתנו חכמים בו שיעור אוכמה שיעור סאתים כחצר המשכן מנא הני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא (שמות כז, יח) ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים פשטיה דקרא במאי כתיב אמר אביי העמד משכן על שפת חמשים כדי שיהא חמשים אמה לפניו ועשרים אמה לכל רוח ורוח:
ר"א אומר אם היתה ארכה כו':
והתניא ר"א אומר אם היתה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה אמר רב ביבי בר אביי כי תנן נמי מתני' [יתר על] פי שנים ברחבה תנן אי הכי היינו ר' יוסי איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן:
ר' יוסי אומר כו':
איתמר אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ורב ביבי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' עקיבא בותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן הלכה כרבי יוסי הוה אמינא עד דאיכא שומירה או בית דירה קמ"ל הלכה כר' עקיבא ואי אשמעינן הלכה כר"ע הוה אמינא דאריך וקטין לא קמ"ל הלכה כר' יוסי קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר נזרע רובו אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא יותר מבית סאתים אבל בית סאתים מותר כמאן כרבי שמעון דתנן ר' שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית לר"ש נמי כיון דנזרע רובו הוי ההוא מעוטא
רש"י
[עריכה]
רבי עקיבא היינו ת"ק - דאמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף אבל אם היה כו' אלמא היכא דאיכא בית דירה אפי' טובא ובשלא הוקף לדירה בית סאתים כר"ע:
איכא בינייהו דבר מועט - שבית סאתים יתר על שבעים אמה ושיריים רבועים כדתני לקמן לתנא קמא שרי בבית סאתים שלימים ולר' עקיבא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים ותו לא כדקא אמרי' בהדיא וכמה הן סאתים כחצר המשכן:
דבר מועט - לקמן מפרש לה:
מנא הני מילי - דמרבעינן ליה לחצר המשכן לשער בו איסור שבת:
מאי בחמשים - הא רוחב חמשים וארכו מאה דהכי כתיבי במדות הקלעים וכן לפאת צפון באורך קלעים מאה אורך ורוחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה:
אלא אמרה תורה טול חמשים - שארכו יתר על רחבו וסבב חמשים הנותרים דהוו להו שבעים אמות וד' טפחים מרובעין כיצד עשה מהן חמש רצועות של עשר אמה רוחב וארכן חמשים השכב האחת למזרח והאחת למערב הרי רחבה שבעים וארכה חמשים עוד שים אחת לצפון ואחת לדרום הרי שבעים על שבעים אלא שהקרנות פגומין לכל קרן וקרן עשר על עשר מפני התוספת שהוספת טול מן החמשים ארבע חתיכות של י' על י' ושים בארבע קרנות ונתמלאו נשארה רצועה אחת של עשר על עשר אמות שהיא ששים טפחים על ששים טפחים ועשה אותן ל' רצועות של שני טפחים (הרי ל' רצועות אורך כל אחת ואחת עשר אמה) שכולן הן ג' מאות אמות תן ע' לכל רוח הרי שבעים וד' טפחים על שבעים וד' טפחים אלא שהקרנות פגומין טפחיים על טפחיים נשארו בידך עשרים אמה טול מהן שמונה טפחים ושים לקרנות ונתמלאו ונשארו בידך י"ח אמה וד' טפחים ברוחב טפחיים והיינו דבר מועט שאם באת לחלקו ולהקיף בהן אין מגיע התוספת לרוחב ב' שלישי אצבע דהא בעית למעבד מיניה רצועה של רפ"ג אמות וד' טפחים אורך להקיף ארבע הרוחות:
פשטיה דקרא - לענין משכן:
במאי כתיב - בחמשים דקרא מאי היא:
העמד משכן על שפת - שכלין שם החמשים של חצר משנכנסים לה בפתחה של מזרח:
כדי שיהו חמשים אמה - של חצר לפני המשכן:
ועשרים לכל רוח - שהמשכן ארכו ל' כדכתיב (שמות כו) עשרים קרשים ורוחב הקרש אמה וחצי ורחבו של משכן תופש עשר אמות כדכתיב ששה קרשים שהן תשע אמות ושני קרשים למקוצעות שהן ג' אמות רוחב והאמה מכאן והאמה מכאן לכסות עוביין של קרשים של צלע ארכו אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן להשלים ולמלא החלל לעשר וכשאתה מעמידו לסוף חמשים ובאמצע רחבה של חצר נשארו מהחמשים על חמשים של חצר עשרים אמות לשלש הרוחות אלא שעובי הקרשים ממעט מהן אמה לכל צד והכא חללה חשיב ועובי הכתלים בכלל העשרים של כל רוח ולפניו למזרחו לא היו קרשים אלא מסך והיינו וילון:
ארכה יתר משנים ברחבה - כחצר המשכן הוא דשרי ואע"ג דלא מרבעה והיינו אורך כשנים ברוחב אבל טפי משנים ברוחב לא מישתרי:
היינו רבי יוסי - דאמר ארכה אפילו פי שנים ברחבה:
איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן - ר"א סבר ארכה יותר משנים ברחבה אין מטלטלין ומיהו עיקרה ארכה פי שנים ברחבה כדכתיב ולית ליה ריבועא ומיהו אי מרבעא לא מיתסרא בהכי כדקתני אם היה ארכה יותר משנים ברחבה אין מטלטלין הא בציר מפי שנים מטלטלין ורבי יוסי סבר מרובעת עיקר ולכתחילה אורויי מורינן הכי ומיהו אפילו ארכה פי שנים ברחבה שריא ומדקאמר אפי' מכלל דמעיקרא לאו הכי הוא:
הלכה כרבי יוסי - דלא בעי מרובעת:
והלכה כר' עקיבא - דלא בעי מוקפת לדירה:
ותרווייהו - הנך שמעתתא דשמואל לקולא:
הוה אמינא - דשמואל דירה בעי כר"י בן בבא ובארכה יותר על רחבה כרבי יוסי סבר לה:
אריך וקטין לא - דהא ר"ע מרובע בעי:
נזרע רובו - בזרעונים ביטל דירתו דבזרעונים לא דיירי אינשי והוה ליה גינה ואסור לטלטל אף בשאינו נזרע דבטיל ליה לגבי רובא אבל בנוטע אילנות לא ביטל דירתו דאורחא להסתופף בצל אילנות תמיד:
אלא - שיש באותו מקום זריעה יותר מבית סאתים דנעשה כרמלית דקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כרמלית היא ושאינו נזרע הוי חצר פרוצה במלואה לכרמלית לפיכך כולו אסור:
אבל בית סאתים - דבלאו דירה שרי באנפי נפשיה הכא נמי שרי ואף על גב דמקום זריעה הוי קרוי קרפף ושאינו נזרע הוי חצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהן אפילו הכי לא אסרי אהדדי הואיל ודחד גברא הוא ורבי שמעון היא דאמר רשות קרפף וחצר לא אסרי אהדדי אפילו היא של ב' בעלי בתים:
כדתנן רבי שמעון אומר אחד חצרות ואחד קרפיפות ואחד גגות רשות אחד הן - לטלטל מזה לזה לכלים ששבתו בתוכן ואפילו הן של בעלים הרבה אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית והוציאן לחצר אסור להוציאן מחצר לקרפף או לגג דבית וקרפף שתי רשויות הן ואפילו דחד גברא:
תוספות
[עריכה]
רבי עקיבא היינו ת"ק. פ"ה היינו ת"ק דאמרו לו לר"י וקשיא דהוה מצי למימר אריך וקטין איכא בינייהו דרבי עקיבא קאמר בהדיא ע' אמה על ע' אמה ובאמרו לו לא קא אמר ומסתמא לא פליגי אר' יהודה בהא דאית ליה לעיל אפילו אריך וקטין ועוד דילמא בעו בור שיח ומערה ומיהו י"ל דמשני שפיר ומ"מ נראה כפר"ח דהיינו ת"ק היינו רבי יהודה בן בבא פי' כיון דרבי יהודה בן בבא איירי בשבעים אמה ושיריים על שבעים אמה וכו' מה הוצרך ר"ע תו לשנות ובלבד שיהא בה כו' ומשני איכא בינייהו דבר מועט דלר' עקיבא לית ליה לר' יהודה אית ליה והא דקתני בסמוך ר"י אומר דבר מועט יש ולא נתנו בו חכמים שיעור היינו שלא חשו לצמצם ולעולם אית ליה דכולהו תנאי שהוזכרו לפני ר"ע נראה דאית להו דבר מועט:
דבר מועט יש. והא דלא חשיב ליה בכיצד מעברין (לקמן ד' נז.) דקתני גבי ג' כפרים אם יש בין החיצונות מאה וארבעים אמה ואמה אחת ושליש לא חש לצמצם אי נמי אתיא כר"ע דלית ליה דבר מועט:
פשטיה דקרא במאי כתיב. משמע דטול חמשים וסבב חמשים הוי אסמכתא בעלמא ומיהו בכיצד מעברין (לקמן ד' נח.) פריך והא מבעי ליה דיטול חמשים כו':
והתניא רבי אליעזר אומר. והוא הדין דהוה מצי למיפרך דאם כן היינו רבי עקיבא אלא דניחא ליה למיפרך דרבי אליעזר אדרבי אליעזר:
אי הכי היינו ר' יוסי. אף על גב דמעיקרא איכא למיפרך נמי היינו ר"ע מ"מ היינו רבי יוסי ליכא למיפרך:
איכא בינייהו רבועא דרבעוה רבנן. פ"ה דרבי אליעזר בעי לכתחילה אורכה פי שנים ברחבה ורבי יוסי בעי לכתחילה מרובעת וקשיא דאין שייך כאן לכתחילה ודיעבד דאי כבר הוקף לכתחילה לכ"ע שרי ואם בא להקיף וכי נאמר לו שלא יקיף אלא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ונראה כפירוש רבינו חננאל דפירש דרבעוה דרבנן היינו פלוגתא דמי שהוציאוהו (לקמן ד' מט:) דר' חנינא בן אנטיגנוס ורבנן גבי האומר שביתתי במקומי יש לו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכ"א מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות והשתא לר"א אי ארכה יתר ע"פ שנים ברחבה אפילו באלכסון אין מטלטלין כרבי חנינא ורבי יוסי לטפויי קאתי וקאמר דמטלטלין:
[נזרע רובו. ונראה לר"ח דדוקא קרקע יותר מבית סאתים אבל בבית סאתים אפילו נזרע כולו לא בטלי דירתו דהא לר' יהודה בן בבא דמחמיר בנזרע כולו מודה דמהני לגינה שומירה אע"ג דסתם גינה היא כולה זרועה ומיהא מיבעיא ליה ביתר מבית סאתים אם ביטל דירתו אף בדיר וסהר ומוקצה דשמא לפי שתשמישו רב אינו מתבטל משום זריעה כי גם לרש"י צריך לחלק בין דיר וסהר ומוקצה וחצר לקרפף]:
לרבי שמעון כיון דנזרע רובו ה"ל מיעוט בטל. נראה דמכ"ש פריך לגבי רוב דמדקאמר נזרע רובו והיינו ביתר מבית סאתים משמע הא מיעוטו שרי אפילו ביתר מבית סאתים היינו משום דבטל לגבי רובו אפילו לקולא כל שכן היכא דרובא נזרע. אפילו בית סאתים דנימא דבטל לגבי רובא לחומרא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ב (עריכה)
כח א ב מיי' פט"ז מהל' שבת הלכה ד', סמ"ג עשין מד"ס א, טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ח סעיף א':
ראשונים נוספים
ור"ע קתני ע' אמה ושיריים מאי בינייהו ופרקינן דבר מועט איכא בינייהו דתניא ר' יהודה אומר דבר מועט יש מן חוץ לע' אמה ושיריים ולא נתנו בו חכמים שיעור:
כמה הוא בית סאתים. ק' אמה ברוחב נ' בחצר המשכן מנ"ל דאמר רב יהודה אמר קרא אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים מן המאה וסבב אותן על חמשים הנשארות מן המאה ולכשתסבבם נמצאות שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים:
ירושלמי ר' שמואל בר נחמן בשם ר' נתן.
מחצר המשכן למדו דהויא לה ארך ק' אמה ורחב ג' אמה ג' זמנין מאה אמין הוויין בתרייתא ה' אלפין אמין. ע' אמין על ע' אמין בתרייתא חמשה אלפין (פרוו) [פרא] מאה. ותנינן ע' אמה ושיריים ותני שמואל שיריים הללו הן שני שלישי אמה וכך הצעה של משנה ע' אמה וב' שלישי אמה על ע' אמה וב' שלישי אמה דאינון ע' (תלתולין) [תלתותין] באורכה וע' (תלתולין) [תלתותין] בפותיא הא מאה וארבעין (תלתולין) [תלתותין] דאינון צ' אמתא ותלת אמין ותילתא דאמתא אפיק מינייהו ארבעה תשיעין לארבע רוחתא אישתיירו תשסרי [תלתותין] חסיר תשעה הדא הוא דתני יש בו דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו והוא חלק מי"ב חלקים לאמה. וחצי אצבע מחמש אצבעות לטפח. נמצא ע' אמה וב' שלישי אמה וחלק מי"ב חלקים באמה וחצי אצבע מה' אצבעות לטפח על ע' אמה וב' שלישי אמה וחלק מי"ב חלקים באמה. [וחצי אצבע מ"ה אצבעות לטפח] כיון דאמרינן שיטול ג' וסבב ג' אמרי' פשטיה דקרא היכי הוא ופשיט אביי אמרה תורה העמד משכן על שפת נ' נמצא אורך המשכן ל' אמות שהן כ' קרשים כל קרש אמה וחצי הרי ל' אמה ואחורי המשכן במערב כ' אמה ריוח הרי נ' אמה ורוחב המשכן י' אמות וריוח כ' אמות בצפון וכ' אמה בדרום הרי נ' אמה נמצא המשכן עם הריוח שלו נ' אמה לכל רוח בג' רוחותיו צפון ומערב ודרום חמשים בחמשים וחמשים בחמשים לפני המשכן חצר הרי מאה אורך בחמשים:
מתני' ר' אליעזר אומר אם אורכה יתירה על רוחבה אפי' אמה אחת.
אוקימנא אם היה אמה יתירה על פי שנים כרחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה.
ר' יוסי אומר אם היה אורכה אפילו כשנים כרוחבה מטלטלין בתוכה.
גמרא: ר' עקיבא היינו ת"ק: פירש רש"י ז"ל: תנא דאמרו לו לר' יהודה דלא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף, דאלמא לדידהו קרפף וגינה בית סאתים אין צריך כלום, ואם הוא מוקף לדירה כדיר וסהר אפילו בית חמשת כורין ואפילו בית עשרת כורין. ואינו מחוור. והגאונים ז"ל פירשו דת"ק היינו ר' יהודה בן בבא, ומה שאמר ר' עקיבא ובלבד שתהא שבעים אמה ושירים קא קשיא ליה, כלומר: למה חזר ואמר ר' עקיבא ובלבד דהא היינו ת"ק. ופריק דבר מועט איכא בינייהו, דת"ק סבר אפילו בית סאתים שלמים כחצר המשכן, אלא שלא חשו חכמים להזכירו לאותו דבר מועט שיש בין שיעור בית סאתים לשבעים אמה ושירים. ור' עקיבא דאמר ובלבד משמע שהוא בא למעט יותר מר' יהודה בן בבא.
איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן: פירש רש"י: ר' אליעזר סבר עיקרו ארכו פי שנים ברחבו כחצר המשכן ולית ליה ריבוע, ומיהו אם מרבעא לא מיתסרא כדקתני אם היה ארכה יתר משנים ברחבה אין מטלטלין, הא בציר מפי שנים ברחבה מטלטלין. ור' יוסי סבר מרובעת עיקר ולכתחילה מורינן מורה הכי ומיהו אפילו ארכה פי שנים ברחבה שרי, ומדקאמר אפילו מכלל דעיקרא לאו הכי היא. ובתוספות (ד"ה איכא) הקשו לפי פירושו דמאי לכתחילה ודיעבד שייך בהא, וכי יש לו לכתחילה לעשות קרפיפו מרובע או אריך וקטין, וכשהוא עשוי בין כך ובין כך מותר לטלטלו ואפילו לכתחילה. ור"ח והרב אלפאסי ז"ל פירשו: ריבוע דרבנן דפליגי עליה דר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר בסוף פרק מי שהוציאוה (מט, ב) אלפים אמה שאמרו עגולות ולא מרובעות וחכמים אומרים מרובעות כטבלא כדי שיהא נשכר את הזויות, ר' אליעזר דאמר אם יהיה ארכה יותר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה למה לי מרובעת דאם כן הרי אלכסונו יתר כמה מפי שנים ברחבה, ולר' יוסי אפילו מרובעת כרבנן.
גמרא ר' עקיבא היינו ת"ק: פרש"י ז"ל דריש' דמתני' שאמר לר' יהודה לא אמר בית סאתים אלא בקרפף אבל אם הי' דיר או סהר דאלמא בקרפף בית סאתים מטלטלין בלא שום תשמיש אחר שיהא שם ופרקי' דאיכא בינייהו דבר מועט. והקשו בתוספות דמנא לי' דר' עקיבא היינו אמרו ליה. ולפי פשוטו של לשונ' לא בעי רבוע כלל ויכול היה להבין מאי דתריצנא דריבוע איכא בינייהו. ועוד כי אולי רבנן דאמרו לו בעי שומרה או בית דירה דלעיל כיון דלאותובי בעלמא אתי לא הרויח הדבר לברר אותו. לפי' פי' הם ז"ל דה"ק דהיינו ר' יהודא בן בבא ואע"פ שלגרסת הספרים שלנו ר' יהודה בן בבא בעי שומרה ור' עקיבא קתני אע"פ שאין בה א' מכל אלו אנן מסיפא דר"ע פרכי' למה הוצרך לומר ובלבד שתהא שבעים ושיריים דהא ר' יהודה בן בבא אמר לה בהדיא. ופרקי' דאיכא בינייהו דבר מועט שיש כבית סאתים של חצר המשכן יותר מע' אמה ושיריים כי חצר המשכן שהוא ק' על נ' יש בו י"ט אמות פחות שליש אמה יותר על ע' ושיריים כמו שכתב רש"י ז"ל דר' יהודה בן בבא שרי אפי' רבוע גמור שלא יחסר ממנו כלום ומפני שהוא דבר מועט לא חשב עליו להזכירו וכדתני ר' יהודה אומר דבר מועט יש על שבעים אמה ושיריים ולא נתנו בו חכמים שיעור כלום שלא הכניסוהו במנין מפני שלא חששו להזכירו שלא לבלבל דברי שיעורם אבל מ"מ מתירין אותו אבל ר' עקיבא דקתני ובלבד משמע לעכובא שלא התירו לטלטל אלא בשבעים אתה ושיריים בלבד ונפסיד אותו דבר מועט:
אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים מפורש יפה בפירוש רש"י ז"ל שנשארי' בידינו מחצ' המשכן שא"א להוסיף על הרבוע י"ט אמה פחות שליש ברחב שני טפחים וכשנקצר אותו לעשותו ממנו רביעית להוסיף על הרבוע של שבעים על שבעים לא יבא לדברי שלם כי הוא פחות משני שלישים אצבע ברוח' ולפי' לא חשו להזכירו דוק ותשכח. פשטיה במאי כתי' פי' דהא ודאי אסמכת' בעלמא הוא והיינו דלא שיילי' לרבנן האי חמשים בחמשים מאי עבדי ליה מתוך דברינו נלמוד מאי עבדי דהא דאמרן אינו אלא סמכתא. ועשרים אמה לכל רוח פי' לכל רוח' הקרשים שעביין אמה:
איכא בינייהו רבוע דרבנן: פרש"י ז"ל דכיון דנקט ר' יוסי אפי' ארכה כשני' כרחבה דהיינו כחצר המשכן נראה מלשונו דרביע עדיף ליה לכתחילה ומיהו שרי' בדיעבד לטלטל אפילו כשהוא ארכו כשנים ברחבו כחצר המשכן אבל ר' אליעזר אינו מקפיד בדבר ושרי לכתחלה בין רביע בין בחצר המשכן ממש ולפי פי' זה קרי ליה רבוע דרבנן מפני שחדשוהו סופרים מאסמכתא דרחב חמשים בחמשי' ולא עבדי' קרפף כחצר המשכן שהיה ג"כ תשמישן לאויר. והקשו בתוספ' שזה אינו דבר מצוה כסוכה או לולב דשייך ביה לכתחילה או דיעבד כי מי מיחה על ידו שלא יעשה קרפף שלו כמו שירצה וכשהוא עשוי לכ"ע שרי לטלטל בו לכתחילה לפי' פי' ז"ל כמו שפר"ח והרי"ף ז"ל דה"ק איכא בינייהו ריבעא דרבנן דאיפליגי ר' חנינא בן אנטיגנוס ורבנן גבי אלפים אמה של תחום שבת דר' חנינא סבר שלא נתנו אלפים אמה עגולות לכל צד ויפסיד את הזויו' דדריש התם זה יהי' לכם גבול לזה אתה נותן פאות וזויו' ואין אתה נותן פאות וזויו' לשובתי שבת. ולדידיה ה"ה הכא דלא משתכח זויות ולא התירו לו קרפף כחצר המשכן שהיו לו זויות דא"כ היכי מסתבר באלכסון של האורך שלא יסירו ממנו את הזויות עד שלא יהא בו באלכסון אלא כארכו אלא שיהא כגון זה: 
וכן צייר אותו הראב"ד ז"ל והיינו דקאמר ר' אליעזר ובלבד שיהא נמצא בארכו ואפי' באלכסונו יותר מפי שנים ברחבו ורבנן אמרי התם כזה יהיו כל שובתי שבת שנותנין לו אמותיו מרובעו' ויש לו אלפי' אמה מרובעו' לפום שבת אשתכר הזויות והאלכסון והכא נמי שרי' ליה לטלטל בקרפף שיהא כחצר המשכן ממש בלא סילוק זויות וישתכר הזויות הלכך ר"א כר' חנינא בן אנטיגנוס ור' יוסי כרבנן וקי"ל כרבי יוסי וזהו הנכון. ותרוייהו לקולא פי' רב יוסף קאמר ליה:
קרפף שהיא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי היא כגנה ואסור פי' דאתו זרעים ומבטל' מפקי לה מתורת חצר ועבדו לי' כגנה ולהכי נקטו גנה ולא נקטו שדה לאשמועי' דגנה לא הויא לדירה ואפי' היא יכולת אילנות אכולה קרפף אתסר ואפי' מה שלא נזרע וכדמפ' ואזיל. נוטע רובו. הרי הוא כחצר ומותר דנטעים לא מפקי ליה מתורת דירה שדרך חצרות הוא לפעמים ליטע בהם אילנות לצל ולטיול:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן דנזרע רובו אסור אלא כשיש ברובו יותר מבית סאתים: פי' דכיון שכן הנזרע אסור מפני שהוא קרפף יותר מבית סאתים שהוקף שלא לדירה דהא ביטלת תורת דירה מן המחיצות ומה שאינו נזרע ג"כ אסור ואע"פ שעדיין הוא חצר מפני שנפרץ במלואו למקום האסור אבל אם אין בנזרע אלא בית סאתים מותר פי' מותר כל הקרפף דאע"ג במקם זריע' קרוי קרפף שלא הוקף לדירה כיון שאין בו אלא בית סאתים הרי הוא בעצמו מותר. ושאינו זרוע שהוא חצר הוא פרוץ במלואו המותר לו וא"ת והא אין לקרפף הזרוע מחיצות כלל ובמה לישתרי כי החצר מקיפו לכל צד וי"ל דכיון שהמחיצות בתחל' נעשו לצורך כל החצר אע"פ שבטל' תורת דירה מהם לגבי הזרוע לא בטלה תורת מחיצה מהם אף ממנו ועדיין עולות לכאן ולכאן. אי נמי והוא הנכון יותר דהכא מיירי שהזרוע הוא בצד א' מן החצר ושאינו זרוע לצד אחר שכל א' וא' יש לו ג' מחיצות לכל הפחות:
כמאן כר"ש: פרש"י דלר' שמעון אע"ג שהחצר נפרץ במילואו לקרפף הזרוע הרי הוא מותר דלמקום המותר לו נפרץ דכיון דתרוייהו דחד גבהא הוא לא אסרי אהדדי פי' לפירושו לא שיהא צריך לר"ש שיהא החצר והקרפף לאד' שהרי כת' רבי' ז"ל בסמוך דנר"ש א' גגות וא' חצרו' וא' קרפפו' רשות א' הם אפי' הם של בעלי' הרבה. אלא ה"ק דבעי' שיהא החצר של אדם א' וכן הקרפף שאם הוא של שני בני אדם ויש בו דיורין שאוסרין זה על זה כ"ש שהוא אסור להוציא ממנו לגג או לקרפף:
ולא לכלים ששברו בתוך הבית: פי' שאותן כלי' אם הוציאן לחצר בין בהיתר בין באיסור אסור להוציאן אחרי כן מן החצר לגג או לקרפף דבית וחצר שתי רשויות נינהו ובשע' שביתה נאסרו מזה לזה. וי"א דווקא שהבית והקרפף הם של שני בני אדם אבל אם הם של אדם א' מותר מידי דהוה אבית וחצר דחד גבר' שהוא מותר לדברי הכל. ואע"ג דלרבנן אסרי' מחצר לקרפף ואפי' מחד גברא וכדמוכחא שמעתי להדיא דאמרי' בסמוך אבל בי' סאתי' אסור כמאן כרבנן והכא ודאי הזרוע ושאינו זרוע דחד גברא הוא מן הסתם שהרי כלו מקרפף אחד וסתמ' דחד גברא אפ"ה עדיף אפי' לר"ש בית וקרפף מחצר וקרפף לרבנן כיון דהוו דחד גברא וטעמא דמסתבר הוא וכן דנים מורי הר"ח ז"ל אבל י"א דבת וקרפף לר"ש כחצר וקרפף לרבנן דאסרי אפי' בחד גברא. הילכך רחבה שיש לחצרות אחורי הבתי' אפי' לר"ש אסור להוציא שם בשבת ששבתו בתוך הבית ואע"פ שהם כולם דחד גברא אלא א"כ נעשית הרחבה באחרונה דהויא ליה פתח ולבסוף הוקף ויש נותנין טעם להתיר ואינם מן הבית לרחבות מפני דלא חשיבא רחבה שלא לשם דירה אלא רחבה שאחורי הבתי' שעשה כל אחד ביתו סביב ונשארה רחבה בנתים דהוה לי לגואי עבידן לבנאי לא עבידן: אבל רחבה שנעשו כתליה לצרכיה מקפת לדיר' חשיבא וכן פי' הראב"ד ז"ל. גבי רחבה דאמרי' לקמן בשמעתין ואין זה מחוור. אבל יש למצוא לרחבות שלנו לפי שטה זו שלא אמרו דרחבה חשיבא כקרפף לגבי בית אלא כשהיא יותר מבית סאתים אבל בית סאתים לא הוי כקרפף וכדאמר רב בפ' כל גגות דלא חשיב גג כקרפף אלא כשיש בו יותר מבית סאתים והלכתא כוותיה וה"ה לרחבה דבין גג בין רחבה תרוייהו תשמישי בית נינהו. הא' רחבה יותר מבית סאתים או קרפף גמור אפי' של בית סאתים אסורה לגבי הבית ואפי' לר"ש ואע"ג דהוי דחד גברא וכן נראה דעת התוס'. והלשון הנראה נראה יותר נכון והוי יודע דהא דא"ר שמעון דחצר וקרפף רשו' אחת דוקא כשהוא בית סאתים או אפי' שהוקף לדירה שאם הוא יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הרי הוא אסור לעצמו ואין צ"ל שהוא אסור עם החצר: והיינו דאמרי' הכא שאם יש בו יותר מבית סאתים שאסור הכל ואפי' לר"ש ולר' שמעון כיון דנזרע רובו רובו ככולו וכאן ה"ל גינה יותר מבית סאתים ולתסר דכיון שנזרע רובו רובו ככולו וכיון שנזרע כולו ה"ל גנה יותר מבית סאתים ולתסר. והא דנקט ה"ל כגנה ולא נקט ה"ל גנה יותר מבית סאתים משום דעל דרך האמת אין בו אלא גנה בית סאתים ומשום דמיעוט חצר שבו מיבטיל לגבי הרוב חשוב כלו כגנה:
מהדורא תנינא:
פיסקא ר' יוסי אומר אפילו מרבה כו' כמאן כר"ש דתנן כו' ננ"ל דכיון דכתיב האי גירסא בכל הספרים לפרושי הכי האי דאמרת שאם הי' בית סאתים מותר וקא שרית חצר הפרוץ לקרפף ואין פרצתן אוסרתן לומר שיתערב זה האויר עם זה והו"ל יותר מבית סאתים אלא אמרינן הזרוע שהוא בית סאתים חשבי' ליה קרפף ואותו שאניו זרוע הוי חצר וכמו שאלו היו זה בעצמו וזה בעצמו היו מותרין כמו כן נמי אם נפרצי זה לזה הן מותרין כמאן קא שרית כולו האי כר"ש דר"ש אשכחן דמיקל בחצר וקרפף שאע"פ שהן של שני ב"א הי' מתיר לטלטל מזה לזה ויש לומר כמו שהי' מתיר ר"ש כשהן של שני ב"א בלא עירוב הה"נ הי' מתיר כשהן של אדם אחד ונפרצו זה לזה ורבנן כמו שהי' אוסרין בדיורין חלוקין הה"נ היר אוסרין כשהן של אדם אחד ונפרצו זה לזה הילכך כל היכא דשרינן קרפף וחצר הפרוצין זה לזה אמרינן כר"ש וכל היכא דאסרינן להו אמרינן כרבנן:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ב (עריכה)
קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה מטלטלין בכולו הואיל ולשם דירה הוקף מכל מקום פעמים שחוזר ונאסר והוא אם נזרע רובו שהזרעים מבטלים המחיצות ונעשה כגנה ואסור שאין שום דירה בין הזרעים ואם כן כשנזרע יצא מתורת דירה ומתורת חצר אבל אם נטע רובו עדיין תורת חצר עליו שכך הוא דרכן של בני אדם ליטע אילנות לישב תחתיהן בצל ולא סוף דבר בשעשאן אצטבלאות ר"ל שנטען בסדור ערוגות ערוגות אלא אפי' נטעו בערבוב ונזרע רובו שאסרנו ביתר מבית סאתים אפי' אין בזרוע יתר מבית סאתים או אפי' פחות מבית סאתים הואיל ומכל מקום רובו נזרע שהלך מיעוטו אחר רובו והרי הוא כאלו כלו נזרע. ואף לדעת ר' שמעון שאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ר"ל שאם שבת כלי בחצר בין עירבו אנשי חצר בין לא עירבו מותר להעלות מן החצר לגג ומגג לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף אחר שלא נכנס לבית ושהכלי לא שבת בבית והיה לנו לומר שהזרוע יהא כקרפף בית סאתים והשני יהא כחצר פתוח לקרפף שהכל רשות אחת מכל מקום בטל מיעוטו אצל רובו כמו שכתבנו. הא נזרע מיעוטו מותר אלא אם כן יש בזרוע יתר מבית סאתים ואפי' מקום הזרוע מותר שהרי אין בו יתר מסאתים וכל שכן החצר שהרי למותר לה (הפרצה) [נפרצה] אחר שפסקנו כר' שמעון שגגות וחצרות וקרפפות רשות אחת הן לטלטל מזו לזו. הא יתר מבית סאתים אף במיעוטו אסור מקום זרע מפני שיש בו יתר מסאתים וחצר מפני שלאסור לה נפרצה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה