עץ יוסף על בראשית רבה/כא/ה
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה כא | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט •
כאחד ממה"ש שעם המלאכים מדבר:
דייך פפוס דא"כ כאחד מכם מ"ל. וע' הגי' בשי"ר שר"פ דריש על הקב"ה וע"ז א"ל ר"ע דייך כו':
דרך אחרת דרך המות. וה"פ היה כאחר שנמשך לאחד מהדרכים אשר היו לפניו. וממנו שב אל האדם. והדרך שבחר שהוא למיתתו הוא לדעת טוב ורע (יפ"ת):
רבי יהודה בר"ס לא ס"ל כר"ע שהכ"ף הוראתה על דמיון האדם לאחר לא על המשכו לענין אחד. לזה מפרש כיחידו של עולם. דהיינו הקב"ה. וע' ברבינו בחיי שמבאר מאמר זה:
ורבנן אמרי כגבריאל. דלא מסתבר שידמהו לו. לכן אמרו כגבריאל שכתוב בו והנה איש אחד ותיבת ממנו חוזר לאדם כלומר כמלאך גבריאל שהוא היותר קרוב למדרגת האישים (יפ"ת):
כהדין קמצא כו' הבדים משמע הידועים שקבועים בו תמיד כהדין קמצא מין שרץ שלבושו גדל עמו. ומייתי לפירושו אמאי מדמה ליה לגבריאל. ללמדך מה גבריאל יש לו לבוש רוחני הגדל עמו תמיד. אף זה קודם החטא היה לו לבוש רוחני הגדל עמו תמיד כדלעיל סוף פ"ק (נזה"ק):
כיונה ולפ"ז כאחד ממנו פי' כאחד מהיוצאים ממנו. והיינו יונה שעם היותו שלוח מאת ה' היה בורח משליחותו וכן היה ענין אדם שצווה מפי ה' ועכ"ז עבר עליו. ולזה נידונו שניהם בדין אחד ולא האריך אפו להם אלא מיד לא לנו בכבודם (יפ"ת):
לא לן בכבודו. כדר' אמי בפרשה י"א:
לא לן כבודו עמו כי ביום בריחתו הטיל רוח סערה והושלך לים:
כאליהו לאפוקי מדעת האומרים שאפי' לא חטא אדה"ר היה מת. ובא להורות מופת מאליהו שלא טעם טעם מיתה וכדאיתא בויק"ר פ' כ"ט (יפ"ת):
היא דעתיה דר"ב כלו' אזיל לטעמיה דמפרש הן האדם כשהיה נקרא אדם היינו קודם החטא. והיה כאחד המיוחד שבאדם היינו אליהו שעלה חי לשמים. וכן האדם נברא שיחיה לעולם. אבל אח"כ כשנלקחה צלעתו ממנו ונקרא איש והיא אשה. שב לדעת טוב ורע וחייבה לו המות (יפ"ת):
כיון שנטלה כו' שהיא גרמה לו מיתה: