עץ יוסף על בראשית רבה/יא/ד
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה יא | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י •
מפני איסטניסים שאינם יכולים לאכול אלא מעט. וגם מפונקים הם ואינם יכולים לאכול מאכל של אתמול ונפשו קצה בזה ובירך השבת שיוכל לאכול שלש סעודות ויוכל לאכול מאכלים של אתמול ואין נפשו קצה. וזהו ענין הנשמה יתירה כמ"ש (בביצה דף ט"ז) ופרש"י שם נשמה יתירה רוחב לב למנוחה ושמחה ולהיות פתוח לרוחה. ואוכל ושותה ואין נפשו קצה:
במטעמים שטעם המטעמים הנעשים לשבת ערב משל חול:
צוננים לפי שעשוים אתמול:
תבל תבלינה:
קלרין פי' אוצר:
אית לך שבת בתמיה. ששפט קדושת שבת מקנה טעם טוב במאכלים. ובפסיקתא הגירסא אית לך ויברך ויקדש:
בזכות מה הם חיים בילקוט גרס בזכות מה הם מתעשרים. וגירסא זו עיקר דהכי אי' בפרק כל כתבי. ואפילו לגירסתינו נמי ה"פ בזכות מה הם חיים חיי העושר דחיי צער לא מיקרי חיים (מת"כ):
בזכות התורה שנאמר כי הוא חייך וכתיב בשמאלה עושר וכבוד:
בזכות המעשר דכתיב עשר תעשר ודרשו חז"ל עשר בשביל שתתעשר:
שהן מכבדין כו' וכמו שדרש למעלה ברכת ה' היא תעשיר:
בלודקיא עיר הוא בח"ל. ומייתי הך עובדא לראי' שבח"ל זוכים העשירים לעושר מפני כבוד השבת. וכן עובדא דחייט דבסמוך:
דיוסקוס פי' הערוך שולחן והמוסיף כתב מין כלי וקערה עגולה. וכן הגירסא בפסיקתא הביאו לפניו תמחוי של כסף וטבעותיו ומטותיו של כסף:
מכל מה שנברא כו' הכוונה מכל מה שהוא דרך לאכול:
שלא תזוח שלא יתגאה הבע"ה כי הכל שלו יתברך. ולא כחו של הבעל הבית עשה את החיל:
לא על מגן לא על חנם באת לך שיש לך זכות גדול לתלות בו:
עובדא הוה כו' מעשה היה בעיר רומי בערב יום הכפורים:
והוה תמן כו' והיה שם חייט אחד אומן תופר בגדים במחט. והלך לקנות דג ונמצא שלא נשאר אצל הדג מי שחפץ לקנותו אלא הוא ונער אחד עבד לאיפרכוס הוא שר העיר. והיה זה מעלה אותו בדמים והעבד העלה יותר עד שהגיעו דמיו לשנים עשר דינרים. ולקח אותו החייט:
בענתא דאריסטון בעת של סעודת הצהרים אמר השר לנערו למה לא הבאתי לי דג כאשר צויתיך. אמר לו אדוני מה אכפור ממך הלכתי לקנות דג ולא היה שם אלא דג אחד ונמצאתי אני ויהודי אחד העומדים עליו לקנותו:
והוה הוא מסיק פי' והיה היהודי מעלה אותו בדמים. וכן אנכי העליתיו בדמים עד שהגיע לי"ב דינרין. מה הייתי רוצה שאביא לך דג בעד י"ב דינרין בתמיה:
מן הוא מי הוא אותו היהודי:
בר נש פלן בן אדם פלוני:
שלח אחריו ובא אצלו:
מאי חמית כו' מה ראית אתה יהודי חייט שאכלת דג בשנים עשר דינרין. שאינו מדרך ההסתפקות שבעל מלאכה יבזבז מנכסיו כן (יפ"ת):
א"ל מרי כו' אדוני יש לנו יום אחד שכל עונות שאנו עושין כל ימות השנה הוא מכפר עלינו. וכשבא אותו יום אין אנו צרכין לכבדו בתמיה. אבל לא במרד עשיתי: