עץ יוסף על בראשית רבה/טז/ד

<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה טז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • 

לדף המדרש • לכל הפרשה במדרש

עתיד הקב"ה להשקות כו' ודרש מעדן כמו מהדין (דאותיות אחה"ע מתחלפות יפ"ת) ואינו מוציא הענין מפשוטו אלא שדורש ראשים על ראשים שמשלו בעולם דורש כל הענין שהעדן יפרד לארבעה ראשים:

כוס תרעלה כו' שהדין יוצאת שם כוס הונח על ההשפעה בריבוי היוצאת מאתו ית'. השפעה טובה נקראת כוס ישועות ובהפכה נקראת כוס התרעלה:

ע"ש ופשו פרשיו דבבל כתיב הנני מקים את הכשדים וגו' ופשו פרשיו פי' ששרבו פרשיו:

שעלה והקיף שעלה על א"י ובנה עליה מצור סביב כדכתיב בסוף ירמיה ויבנו עליה דיק מסביב (יפ"ת):

דכתיב ביה הוחילי לאלהים ולפי שא"י תוחלת ישראל היא נקראת ארץ החוילה כלומר ארץ התוחלת (יפ"ת):

אלו דברי תורה שהתורה גלה לבבל עם החרש והמסגר עם יכניה המלך:

כתורת א"י דאוירא דא"י מחכים כדאיתא בפרק מי שמת. וכמ"ש מלכה ושריה וגו':

ולא חכמה כו' תורה היינו אוקמי גירסא. וחכמה היינו סברא ופלפול (יפ"ת):

מקרא משנה כו' דבדולח ואבן השוהם מיני מרגליות הם ויש בהם מינים ממינים שונים. וכן יש בתורה מקרא משנה כו' (יפ"ת):

שהיה המן שף עמא מענין תשופנו עקב. שהיה מכה את עם ישראל בלשונו כנחש. ולפי שהיה בימי מדי קרי למדי גיחון על שמו של נחש שנא' בו על גחנך תלך:

ע"ש על גחונך תלך ובילקוט מסיים הוא הסובב את כל ארץ כוש על שמלך מהודו ועד כוש:

קלה וחדה כלומר במהירות בלי שום התבוננות שתיכף הסכימו להפר דת ישראל:

כתבו על קרן השור כו' פירשתי לעיל בפ' ב' סי' ה':

בג' דברים קדמה כו' והיינו דכתיב הוא ההולך קדמת אשור וקראו אשור מפני שהיתה מתעשרת מממונם של ישראל יותר מאחרים כדכתיב אמלאה החרבה. ולכך מייחד לה השם הזה בפרט (יפ"ת):

בנימוסין כו' שלקחו מהם הנימוסים הם החקים והמנהגים אשר בה יתנהגו (נזה"ק):

בפנקסים הוא כתיבת הספרים והאותיות (נזה"ק):

ובלשון כמו שכתב רש"י בע"ז כתב ולשון של רומיים מן אומה אחרת בא להם. אחרים תקנו להם. אבל גירסת הערוך בנווסין ובפניקטין ובלשון. וכתב המוסף הערוך שגירסתו היא עיקר. ובנווסין פי' בלשון יוני חכמת הנהגת הספינות. ובפניקטין פי' חכמת בניני היכלות:

נקראים ע"ש אשור נפקא ליה מדכתיב בישעיה לשבור אשור בארצי וגו' וסמיך ליה זאת העצה היעוצה על כל הארץ וגו':

ע"ש שהיו מתעשרות וא' מתחלף בע' מאותיות אחה"ע. או מפרש אשור מלשון חוזק. שהם מתחזקים מישראל כלו' שמקבלים שפע העושר ע"י ישראל שגלו ביניהם בהיות שכינה עמם בגלות (נזה"ק):

ע"ש נינוה נפקא ליה מדכתיב בנחום משא נינוה וגו' ושם התנבא על הישועה מכל העכו"ם אלא ודאי כי כולם נקראו ע"ש נינוה (יפ"ת):

ע"ש מצרים דכתיב ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים. דקשה מ"ש דנקט אשור ומצרים. אלא שהם רמז לכולם (יפ"ת):

שהפירה חקי ה' ותורתו. והצירה לבניו:

שפרה ורבת מברכתו של זקן. שפרת ורבת והתמיד מלכותו. ואגב אורחיה אשמעינן שסבת קיומה כל כך הוא מברכת יצחק (יפ"ת):