בראשית רבה טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · בראשית רבה · טז · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה טז[עריכה]

בראשית רבה פרשה טז פיסקא: א ב ג ד ה ו

בראשית רבה · טז · א · >>


א. [עריכה]

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן -- רבי סימון פתח: (איוב יד) תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו. תתקפהו, תוקף שנתן הקב"ה לאדם הראשון. לנצח, לעולם היה. ויהלך, כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא והלך אחר דעתו של נחש. משנה פניו ותשלחהו, רבי סימון אמר: (שם יב) עמו חכמה וגבורה.

בשעה שהיה מושלם לבוראו ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת, ואלו הן ד' ראשי נהרות, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו':

<< · בראשית רבה · טז · ב · >>


ב. [עריכה]

שם האחד פישון -- שהוא מגדל פשתן ומימיו מהלכין בשופי.

הוא הסובב את כל ארץ החוילה -- עדיין לא היתה חוילה ואת אומר הוא הסובב אתמהא?! אלא (ישעיה מ"ו): מגיד מראשית אחרית אשר שם הזהב, זהב וודאי.

וזהב הארץ ההיא טוב -- אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתיה טובוי דהוא בלוויתי.

אמר רבי אבהו: טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות.

אמר ריש לקיש: לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב. ולמה נברא? בשביל בית המקדש, שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב, היך מה דאת אמר (דברים ג): ההר הטוב הזה והלבנון.

שם הבדולח ואבן השוהם -- אמר רבי איבו: את סבור כבדולח הזה של פטמים, יגיד עליו ריעו: ועינו כעין הבדולח. מה זה אבן טובה?

אף זה אבן טובה:

<< · בראשית רבה · טז · ג · >>


ג. [עריכה]

ושם הנהר השני גיחון וגו' -- עדיין לא עמד כוש והוא אומר את כל ארץ כוש? אתמהא! אלא מגיד מראשית אחרית. ושם הנהר חדקל -- שהוא חד פרת אוותינטין של נהרות.

רבי חנינא בר אמי בשם רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: אובל אוותינטין של נהרות והכתיב (דניאל ו): ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל, אלא לפי שדניאל ראה ב' חלומות, אחד בחדקל ואחד באובל וחדקל גדול מאובל. לפיכך הוא קורא אותו גדול. והלא הוא בברייתו של עולם אינו קורא אותו גדול, אלא שעלה והקיף את כל א"י דכתיב ביה (דברים ד): כי מי גוי גדול אשר לו אלהים. משל הדיוט אומר עבדא דמלכא מלכא, הדבק לשיחין וישחון לך.

רב אמר לחייא בריה: בנה לי בית בא"י. אמר לו: להיכן? אמר לו: אעברת נהרא בנה!

שמואל אמר: עד מקום שהנהר מהלך, שם היא א"י. ואי זו? זו תרבקנה.

רבי יהודה ורבי הונא רבי יודן אמר: הוא פרת, והוא נהר כבר פרת, שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות. פרת, שמימיו פרין ורבין, פרת, שמפרש והולך עד שכלה במגריפה. כבר, שמימיו כלין. כבר, שפירותיו גסין ואינן יורדין בכברה.

רבי הונא אמר: כבר בפני עצמו, פרת בפני עצמו.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: אומרים לפרת למה אין קולך הולך? אמר להם: איני צריך, מעשי מודיעים אותי. אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלושים יום, זורע בי ירק והיא עומדת לשלושה ימים. אומרים לחדקל: למה קולך הולך? אמר להם: הלואי נשמע קולי ונראה. אומרים לאילני מאכל, למה אין קולכם הולך? אמרו להם: אין אנו צריכין, פירותינו מעידין עלינו. אומרים לאילני סרק, למה קולכם הולך? אמרו להם: הלואי נשמע קולינו ונראה.

אמר רבי הונא: לא משום הטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהן כבדים בפירותיהם, לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק ע"י שהן קלים בפירותיהם קולן הולך, הדא הוא דכתיב (ישעיה ז): וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני וגו':

<< · בראשית רבה · טז · ד · >>


ד. [עריכה]

אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס תרעלה לאומות, ממקום שהדין יוצא. מאי טעמא? ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לד' נהרים אין כתיב כאן, אלא לד' ראשים, אלו ד' גליות כנגד ד' ראשים.

שם האחד פישון - זו בבל - על שם (חבקוק א) ופשו פרשיו הוא הסובב את כל ארץ החוילה, שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה (תהלים מב): הוחילי לאלהים כי עוד אודנו. אשר שם הזהב, אלו דברי תורה, שהן נחמדין מזהב ומפז רב . וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. שם הבדולח ואבן השוהם וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה.

ושם הנהר השני גיחון - זו מדי - היה המן שף עמה כנחש, על שם על גחונך תלך.

חדקל - זו יון - שהיתה קלה וחדה בגזירותיה, שהיתה אומרת לישראל: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.

אמר רבי הונא: בשלושה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה: בנימוסין; ובפנקיסין; ובלשון.

ר' הונא בשם ר' אחא אמר: כל המלכיות נקראו על שם אשור, ע"ש שהם מתעשרות מישראל. אמר רבי יוסי בר חנינא: כל המלכיות נקראו על שם נינוה, על שם שהם מתנאות מישראל. אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא: כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהם מצירות לישראל.

והנהר הרביעי הוא פרת - זו אדום. פרת, שהפירה והצירה לבניו פרת, שפרה ורבה מברכתו של זקן. פרת, שאני עתיד להפרע לה. פרת, על שם סופה, (ישעיה סג): פורה דרכתי לבדי וגו'.

ויקח ה' אלהים את האדם וגו' רבי יהודה ורבי נחמיה: ר' יהודה אמר: עילה אותו, היך מה דאת אמר (שם יד): ולקחום עמים והביאום וגו' רבי נחמיה אמר: פיתה אותו, היך מה דאת אמר (הושע יד): קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'.

ויניחהו ר' יודן ור' ברכיה: רבי יודן אמר: הניח לו והגין עליו, ועדנו מכל אילני גן עדן. רבי ברכיה אמר: להניחו ולהגן עליו, ולעדנו מכל אילני גן עדן. ויניחהו, נתן לו מצות שבת, כמה דאת אמר (שמות כ): וינח ביום השביעי. לעבדה, ששת ימים תעבוד. ולשמרה, (דברים ה): שמור את יום השבת לקדשו

דבר אחר: לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, שנאמר (שמות ג) תעבדון את האלהים.

וכתיב (במדבר כח): תשמרו להקריב לי במועדו:

<< · בראשית רבה · טז · ה · >>


ה. [עריכה]

( חסר בדפוס )

<< · בראשית רבה · טז · ו


ו. [עריכה]

ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל -- ר' לוי אמר: צווהו על שש מצות. ויצו, על עבודת כוכבים, היך מה דאת אמר (הושע ה): כי הואיל הלך אחרי צו. ה' על ברכת השם, היך מה דאת אמר: (ויקרא כד): ונוקב שם ה'. אלהים, אלו הדיינין, שנאמר (שמות כב): אלהים לא תקלל. על האדם, זו שפיכות דמים, שנאמר (בראשית יא) שופך דם האדם. לאמר, זה גילוי עריות, שנאמר (ירמיה ג) לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו'. מכל עץ הגן אכול, צווהו על הגזל.

רבנן פתרין ליה: כל ענינא, ויצו ה' אלהים, רחמן אני ודיין אני להפרע. אלהים אמר לו: אלהים אני! נהוג בי כאלוה שלא תקללני, כמה דכתיב: אלהים לא תקלל. גילוי עריות מנין? ודבק באשתו ולא באשת חבירו, ולא בזכר ולא בבהמה.

אכול תאכל -- אמר רבי יעקב דכפר חנין: מתי יתכשר לאכילה? משתשחט. רמז לו על אבר מן החי. מות תמות, מיתה לאדם, מיתה לחוה, מיתה לו, מיתה לתולדותיו.

<< · בראשית רבה · טז · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.