עץ חיים/שער מז (הכל)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: עץ חיים-שער מז-פרק א (עריכה)

עץ חיים · שער מז · פרק א· >>

פרק א[עריכה]

דע כי כאשר עלה בחפץ האין סוף להאציל ולברוא ולצור ולעשות עולמו כלול מד' עולמות אבי"ע, וראה כי לא היה כח בעולמות לקבל את האור הגדול של האין סוף, ולא די בתחתונים אלא אפי' בספירות עצמן אפי' של האצילות לא היה בהם כח לקבל אור עליון, כי ספירת חכמה לא היתה יכולה לקבל אור עליון אם לא ע"י אמצעית ספירת כתר, ועל דרך זה כל השאר, ולטעם זה הוצרכו כל אותן התקונים הנזכר באדר"ז ובאד"ר, ומטעם זה הוצרך לעשות ד' עולמות אבי"ע.

והענין, כי בכל העולמות יש בחי' עצמות וכלים. ותחלת הכל נתפשט האין סוף בסוד י' ספירות דאצי' בסוד כלים, כי הלא ענין התפשטות מורה התעבות האור יותר ממה שהיה, ונמצא כי י' ספירות אלו הם י' כלים, ונעשו מצד התפשטות האין סוף עצמו, רק שנתעבה האור ונעשה כלים ע"י התפשטות, ואחר התפשטות הזה אשר ע"י נעשים י' כלים אז נתלבש עצמות אין סוף בתוכם, וז"ס עצמות וכלים.

והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל עד המלכות דאצילות, ראה המאציל העליון שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא אם יתפשט יותר, ואז כאשר נגמר הכלי העשירי דאצילות נעשית שם מסך ופרגוד אחד המפסיק בין האצילות לשאר העולמות שלמטה הימנו. ואז הכה אור אין סוף יתברך המתפשט עד שם במסך ההוא ואז בכח ההכאה של הירידה ופגע שם חזר לעלות בסוד אור חוזר למעלה למקומו, ואז נגמר עולם האצילות בבחינת הכלים, ואז חזר האין סוף להתלבש בהן בסוד העצמות כנ"ל. לכן עד המקום שמגיע אור האין סוף ע"ד הנ"ל נקרא עולם האצילות, כי האור עצמו הוא (דק) רק שהוא אחר התעבותו כנ"ל.

וענין התעבות אור הזה הוא, כי הלא הרואה אור גדול מאד לא יוכל לסובלו אם לא ע"י הרחקה או ע"י מסך או ע"י שתיהן. והנה הכתר שבאצילות מאיר בו האין סוף בלתי שום מסך ושום הרחקה כלל, לכן הכתר נקרא אין סוף (פי' כתר דמ"ה סוד עתיק). וחכמה מקבל ע"י כתר. אך בינה קבלה אור האין סוף ע"י הרחקה, כי עתה האין סוף רחוק ממנה ויכולה לקבלו. והז"א אינו מקבל האור כ"א דרך חלון ונקב צר אשר בתוך החלון ההוא עובר האור בלתי מסך כלל, אלא שאין דרך רחב, רק צר מאד, אבל הוא קרוב, כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק. אבל נוקבא דזעיר אנפין נמשך לה האור דרך נקב וחלון כמו הז"א, אך שהוא בהרחקה. הרי הם ד' בחי' אשר בהם יובדלו פרטי האצילות מיניה וביה, אבל כולם הם בלתי מסך כלל ועיקר.

לכן נקרא עולם האצי', כי האור האין סוף עצמו נתפשט בכולו בלתי מסך. ואמנם משם ולמטה אין אין סוף עצמו מתפשט רק הארה היוצאה ממנו דרך מסך. והוא כי המסך ופרגוד המבדיל בין אצילות לבריאה כנ"ל, הנה מחמת אותו ההכאה של אור העליון המגיע עד שם כנ"ל, הכה בפרגוד ההוא, ומכח אותם הי' ספירות דאצילות שהגיע עד שם והכה שם באור שלהם, הנה נתנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא ונעשה למטה הי' ספירות דבריאה מהתנוצצות י' ספירות דאצילות שעליהן ע"י המסך, מכח י' ספירות דכלים נעשו י' ספירות דכלים אחרים, ומכח י' ספירות דעצמות נעשו י' ספירות דעצמות אחרים דבריאה. וכן בסוף הבריאה נעשה שם מסך אחר ומחמת הכאת י' ספירות דבריאה בבחי' עצמות וכלים במסך נעשו י' ספירות דיצירה וכן מיצירה לעשיה ע"י מסך ההוא.

ובזה תבין למה נקרא זה אצילות וזה בריאה וזה יצירה וזה עשיה כי יש מסך מבדיל בין זה לזה ואין זה דומה לזה כלל. אמנם החילוק שיש בין אצילות לג' עולמות הוא, שאצי' האור האין סוף נוקב ועובר בו עד סוף האצילות בלתי שום מסך כלל. אך משם ולמטה יש מסך והבדל בין בריאה ליצירה, בהיות לבריאה מסך ומבדיל א', וליצירה ב' מסכים, ולעשיה ג' מסכים. ואמנם בפרטות העולם עצמו, כמו שיש ד' בחי' באצילות בפרטן כנז' לעיל, כן יש אל ד' בחינות בבריאה עצמה וכן ביצירה עצמו:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים-שער מז-פרק ב (עריכה)

<< · עץ חיים · שער מז · פרק ב· >>

פרק ב[עריכה]

ואמנם בענין ד' בחינות הנ"ל ראיתי שינוי א' להר"ר גדליה והוא כי ג' מדרגות הם כי הג' ראשונות מקבלות האור מרחוק (צ"ל מקרוב) וז"א מקבל האור מקרוב רק שהוא דרך חלון ומלכות ברחוק וע"י החלון והנה בזה תבין מ"ש בתקונים כי י"ס דאצילות איהו וגרמוי חד בהון פי' כי אי אור א"ס נבדל מהן ע"י מסך כלל אבל הבריאה לאו איהו וגרמוי חד בהון כי אין א"ס עובר שם רק דרך מסך ועוד מצאתי דרך ג' בסוד ההפרש שיש באצילות עצמו והוא כי א"א נמשך לו אור א"ס בקרוב עד שבא לו בהרחבה גדולה אבל או"א בא להם הארה מן אור א"ס בקירוב ג"כ רק שהוא דרך חלון ולא בהרחבה כמו שבא לא"א וז"א בא אליו האור בהרחקה וגם שהוא בא לו דרך חלון ולא בהרחבה אך רוחב החלון דז"א היה רחבו כרוחב החלון ואו"א ממש אך הנוקבא בא אליה האור בריחוק וגם החלון אשר משם נמשך לה האור הוא יותר צר וקטן חלון דז"א אמנם כל אלו הבחי' אינם ע"י מסך כלל אך בין בריאה לאצי' יש מסך כנ"ל. גם דע כי הלא כדי שהאור א"ס יוכל להאיר בכל אצילות צריך שיתלבש עצמותו תוך החכמה ואחר התלבשותו בחכמה אז מתפשט בכל האצילות וע"י מלבוש זה לבדו יכול כל האצילות לקבל מן הא"ס וז"ס כולם בחכמה עשית אבל כדי להאיר בבריאה צריך שגם החכמה תתלבש בבינה וע"י ב' אל שאור א"ס מתלבש בתוכם אז הוא מאיר בבריאה. וז"ס המסך שבין אצילות לבריאה כי נמששך מסך זה מבינה אשר בה מתלבש החכמה להאיר בבריאה וכדי להאיר ביצירה מוסיף מסך ומלבוש א' והוא ששגם הבינה מתלבשת בת"ת ואז ע"י הת"ת מאיר הא"ס ביצירה וכדי להאיר בעשיה מוסיף לבוש ומסך אחד והוא שגם הת"ת מתלבש במלכות וע"י המל' מאור א"ע בכל עשיה וז"ס אמא עלאה מקננא בכורסייא ועמודא דאמצעיתא מקננא ביצירה והמלכות מקננא בעשיה. ואמנם כדי שתבין יותר דע כי הלא הכתוב אומר כולם בחכמה עשית פי' כי הלא באצילות אור הא"ס מתלבש בחכמה וע"י מאיר בכל אצי' וסוד החכמה זו יתבאר לך ממה שהודעתיך כי גבוה מעל גבוה שומר כו' וכמה עולמות יש למעלה מאצילות ובאותו החכמה שיש למעלה מאצילות שם בתוכו מתלבש הא"ס ומאיר באצילות ולכן כשרצה להאיר בבריאה מתלבש ג"כ בבינה שבאצילות אשר היא למעלה מהבריאה וע"י אותו הבינה מאיר בבריאה וכן כד להאיר ביצירה מתלבש גם כן בת"ת של הבריאה וכן מיצירה לעשיה מתלבש במלכות דיצירה וכן הענין באצילות כי כדי להאויר באצילות נתלבש בחכמה הנ"ל שלמעלה מן האצילות וע"י מאיר באצילות ולא תחשוב שהוא החכמה דאצילות עצמה. ואמנם דע כי כשרצה המאציל להאיר באצילות נתלבש בחכמה שלמעלה מהאצילות ועל ידי החכמה המתלבש הוא בתוכה אז נכנס ומאיר בכתר וחכמה דאצילות ולא הוצרך להתלבש גם בבינה שלמעלה מאצילות ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מן האצילות לבד וע"י מאיר בכתר וחכמה דאצילות ואמנם כשרצה להאיר מבינה דאצילות ואילך עד סוף כל האצילות הנה ודאי שהוצרך להתלבש גם בבינה דאצילות כי אין זו"ן מקבלין אור רק ע"י הבינה אך הענין הוא שלא הועילה הבינה רק למעבר לבד אל אור א"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ"ל ועבר דרך בינה לאצילות ולא נעשית הבינה מסך ולבוש ב' כדי להאיר לז"א רק בא האור עצמו דרך חלון כנ"ל בלתי שום מסך ונמצא כי אע"פ שנמשך דרך הבינה אין זה נקרא התלבשות כיון שאין שם מסך כלל וא"כ האור א"ס עצמו המתלבש בחכמה לבד הוא שמקבלין זו"ן דאצילות אמנם בבריאה מתלבש הא"ס לבוש אחר בבינה דאצילות וזאת הבינה נעשית מסך סתום ומלבוש גמור אשר ע"י מקבלין י"ס דבריאה כולם אפילו כתר וחכמה דבריאה נמצא כי האצילות מקבל אור חכמה עלאה כי א"ס מתלבש בתוכה וא"כ אינו נחשב שמקבל רק מהחכמה לבד והבריאה מקבל אור הבינה כי הא"ס והחכמה מתלבשת בתוכה וא"כ הבריאה אינה מקבלת רק מהבינה לבד וז"ס אמא עלאה מקננא בכוסייא כי כורסייא מקבל אור מבינה דאצילות הנ"ל כי נעשה מסך מבדיל בין א"ס וחכמה אל בריאה. וא"ת א"כ זו"ן דאצילות ובריאה כולם שוין כי כולם מקבלים מבינה דאצילות. וי"ל כי כבר ביארנו כי זו"ן מקבלין אור החכמה עצמו כי כולם בחכמה עשית ואין מועיל להם הבינה רק למעבר בעלמא אך אחר האצילות נעשית בינה מסך ומלבוש גמור מחיצוניות הכלי של בינה דאצילות וע"י מסך זה מקבלין כל הי"ס דבריאה את אור א"ס. ודע כי גם הבריאה אע"פ שחוזר האור להתלבש בז"א של הבריאה עכ"ז גם המל' של הבריאה מקבלת אור הבינה עצמה דאצילות ואין זעיר אנפין מפסיק לה רק דרך מעבר לחוד דוגמא מ"ש באצילות וכן הוא בפרטות יצירה מיניה וביה וכן בפרטות עשיה מיניה וביה. והנה הא"ס כדי להאיר ביצירה מתלבש לבוש גמור גם בזעיר אנפין דבריאה והוא נעשה מסך ומלבוש אל היצירה וע"י מקבל כל היצירה וכן להאיר בעשיה מתלבש הא"ס לבוש ומסך גמור בנוקבא דז"א דיצירה ג"כ וע"י מקבלת כל העשיה וז"ס ו' ספיראן מקננן ביצירה ואמא תתאה מקננא באופן. והנה בזה תבין למה ד' עולמות אבי"ע נרמזו בד' אותיות הוי"ה י' אצילות ה' בריאה ו' יצירה ה' עשיה כי אצילות האור שלו הוא ע"י חכמה העליונה כנ"ל לכן נקרא י' ובריאה ע"י בינה דאצילות לכן נקרא ה' וכן ו' ביצירה וכן בעשיה ה' תתאה נמצא עתה כלל העולה כי אצילות מקבל אור מהחכמה לבד כי החכמה נעשית מסך סתום בין א"ס ובין אצילות ומבינה דאצילות מקבלת הבריאה אחר שנתלבש אור הא"ס וחכמה עליונה בתוכה ועכ"ז נקרא אור הבינה לפי שנעשית מסך מבדיל גמור וכן היצירה מקבלת מז"א דבריאה עצמה וכן העשיה מקבל מנוקבא דז"א דיצירה עצמה ולולי כל אלה המסכים והלבושים לא היו יכולין לקבל אור עליון רק שכל עולם ועולם פחות במדרגה משל חבירו ע"ד הנ"ל. ובזה תבין כי האצילות נקרא מחשבה ורצון והבריאה דיבור ורצון והענין כי א"ס כשנתפשט נתהוה כלים של י"ס דאצילות ויצא בפועל מה שהיה בכח כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה ואח"כ חזר למקומו מחמת היות הכלים עבים וגסים ומהכאת הכלים דאצילות בפרגוד נעשו י' כלים דבריאה ומהכאת עצמות דאצילות נעשו י"ס דבריאה ועד"ז ביצירה ועשיה. ואמנם כבר ידעת כי י"ס דאצילות נתחלקו לה' בחינות שהם א"א או"א זו"ן וכולם כללות אדם א' וכל אלו הם מתנענעים ע"י מחשבה אחד כדרך כל איברי האדם שמתנענעים ע"י מחשבתו וא"צ שום אבר מאיברי האדם שיצוה לו ולדבר לו שיעשה אותו מעשה הנוגע לו המשל בזה כשירצה אדם לילך לאיזה מקום שידבר הוא לרגליו שילכו כי בעלות הדבר במחשבתו הולכין הרגלים עצמן וכן בשאר פעולת איברים. גם נדקדק הענין בדקות יותר כי הלא המחשבה עם הפעולה באים ביחד כי כשאדם אוכל א"צ שתחלה יחשוב איך ילעוס המאכל בשיניו או איך יגביה רגליו לילך ואח"כ יאכל וילך כי המחשבה מתפשט באיברים עצמן ואז באים המחשבה והמעשה ביחד וזהו פשוט ולכן עולם אצילות נקרא מחשבה לפי שא"ס הוא וגרמוהי וחיוהי חד בהון כי המחשבה מתפשט תוך האצילות ממש ואז המעשה והמחשבה שבאצילות הכל דבר א' ברגע א' בלתי שיקדים זה לזה וזהו איהו וגרמוי חד בהון כי הוא עמהון ביחד ואין הוא הנקרא מחשבה מקדים למעשה כי הכל בא כאחד אבל הבריאה אינו כמו האדם עם מחשבתו עצמו רק כב' אנשים וכמלך עם עבדיו שכאשרירצה המלך שיעשו עבדיו פעולותיו שהוא רוצה לא יספיק במה שיתפשט מחשבתו תוך עבדיו רק צריך שידבר הוא עצמו ודבור זה הוא סוד הכאת הארת האצילות במסך דבריאה ובתוך הכאת הכלים דאצילות שם הוא סוד הפה. גם העצמות הא"ס יוצא דרך שם בסוד הקול והדבור היוצא מן ההבל הפה ע"י הכאת השפה אל שפה ושיניים אל שינים וכיוצא בזהוכבר ידעת כי מסך זה נעשה ע"י הבינה דאצילות כנ"ל והבינה נקרא פה שמנה יוצא הקול והבל ולכן בי"ס דבריאה לאו איהו וגרמוי חד בהון ולא הא"ס חד בהון כמו האצילות והרי יש בבריאה ג' בחי' שהם הארת הכלים והעצמות והבינה של האצילות בבריאה ועי' בזהר פ' פקודי דרס"ב במ"ש שם בענין מחשבה רעיתא דלבא קלא ודבורא שהם ד' עולמות אבי"ע. ודע כי כמו שיש בד' עולמות אבי"ע ד' בחי' ההם כך באצילות עצמן יש ד' בחי' הה כי הלא כל בחי' ד' חלקי אבי"ע הם שם באצי' עצמן בפרטות כנודע ודע כי ב' מיני זווגים יש באו"א דאצילות א' בהיותן למעלה שוין בקומתן וב' בהיות אמא רביעא על בנין שמתלבשין נה"י שלה תוך ז"א לתת לו מוחין כנודע ואז צריכה אמא להשפיל עצמה למטה לכנוס תוך ז"א. והנה ב' זווגים אלו הא' הוא סוד או"א והב' הוא סוד יש"ס ותבונה רק שאנו צריכין לדבר דרך נסתר ואתה תבין מעצמך:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים-שער מז-פרק ג (עריכה)

<< · עץ חיים · שער מז · פרק ג· >>

פרק ג[עריכה]

ונחזיר לדבר דרך נסתר כי כפי מציאות הראשון כי כאשר אמא מתפשט תוך ז"א ורובצת על הבנים בסוד ם' סתומה הנה אז צריך גם אבא אם ירצה להזדווג עמה להרכין ולהשפיל ראשו למטה עמה כדי שיוכל להזדוג עמה והנה זווג א' ודאי שהוא מעולה מאד יותר כי אז זווג דאו"א הוא בהיותם לבדם בלתי שיתלבשו תוך אחרים כלל ולכן הולד המתהווה מזווג ההוא הוא בחי' צלם דמוחין שמורישים לבניהם שהם זו"ן דאצילות כדי שיזדוגו הבנים עצמן להוליד נשמות חדשות דבני אדם כנודע אך זווג ב' של או"א בהרכנת הראש תוך ז"א מלובשים בו אז ודאי שאין זה נקרא זווג שלם כי הרי או"א ירדו ממדרגתן למטה. גם טעם ב' כי הלא מלבד טעם הנ"ל שירדו למטה ממדרגתן ולא די זה אלא שגם הוא על ידי התלבשותם תוך ז"א נמצא שהם ב' שינויין הא' ירידתן ממדרגתן הב' הוא התלבשותן בז"א וא"כ נמצא שכמעט קרוב זווג זה אל זווג זו"ן דאצילות ומעט הוא ההפרש שביניהן לכן נמצא כי אין כח זווג זה להוליד מוחין לצורך זו"ן דאצילות רק לצורך הבריאה כי הלא נודע כי כאשר אמא רביעא על בנין מתפשטים נה"י שלה בכל קומת ז"א ונוגעין רגליה במסך ופרגוד שבין הבריאה לאצילות נמצא כי אמא עצמה נוגעת בבריאה ומאירה עצמה שם ואז הטפה היוצאת מן או"א בהתלבשותן תוך ז"א ודאי שאינה חוזרת לעלות הטפה לראש ז"א אך יורדת זה המסך של הבריאה ונתנם בסוד מוחין לאו"א דבריאה ואז מזדווגים או"א של בריאה ומנחילין עטרות ומוחין לבניהן זו"ן דבריאה וע"י מוחין אלו אז מזדווגין זו"ן דבריאה ומולידין נשמות מלאכים של היצירה כי ביצירה הוא מדור המלאכים כנודע. ואמנם סוד הזווג הזה הב' דאו"א אשר מגיע עד מסך דבריאה ומאיר שם ז"ס הנאמר בתקונים אמא מקננא בכורסייא והענין כי כתר דאצילות מתלבש בחכמה וחכמה מתלבש בבינה ואז הבינה מאירה בבריאה כנ"ל כי הכל מאירין בודאי אפי' האור א"ס נמשך שם רק שאינו ניכר רק אור הבינה דאצילות שנעשה מסך ולבוש אל כל מה שלמעלה ממנה וזהו אמא עילאה מקננה בבריאה בכורסייא בג' ספי' פי' כי כח ג"ר כח"ב של אצילות כולן נכללין ומתלבשין באמא עלאה והיא אח"כ מקננא בבריאה ואמנם אומרו לשון מקננא לשון קן הטעם הוא כי לשון ישיבה הוא תמידי לכן לא אמר יתבא בכורסייא רק מקננא כי לשון קינון נופל על זמן שהעופות רוצין להזדווג להוליד בנים וכדי להגן ולחופף על בניהן נעשין קן א' להגין עליהם וז"ס הזווג הב' הנ"ל שאמא רובצת על הבנים כדי להגין עליהם ומקננת תמן כמבואר אצלינו בסוד כי יקרא קן צפור לפניך וזהו מקננא בכורסייא וכאשר היא בסוד ק"ן אז מאירה בכורסייא כי זווג זה הב' אינו זווג תדירי רק לפרקים כמש"ה כי יקרא קן דרך מקרה שהוא כאשר האם רובצת לצורך הבנים לשומרם ועיין בסוד שלוח הקן. ודע כי כל הזיווגים שהוא לצורך הבנים בין לצורך עיבור או לידה או יניקה וגדלות הנקראים מוחין תמיד נקרא מציאות זיווג זה מקננא לצורך בנין וז"ס אפרוחים או ביצים או בנים שהם עיבור יניקה ומוחין וע"ש במקומו ואמנם מ"ש שהוא מקננא בג' ספיראן דבריאה והיה ראוי לומר מקננא בתרין ספיראן אך לכאורה נשיב שהכונה ג' ספירות דכורסייא אשר אמא הנ"ל היא חדא מינייהו אבל שורש הדבר הוא במה שהודעתיך לעיל כי הג"ר הם כח"ב אבל האם הרובצת אינה בינה רק תבונה והתבונה הזאת מתלבשת בג' ספיראן עלאין ואז היא מקננא בכורסייא והבן ולכך לא אמר ג"ס מקננא בכורסייא רק אמא לבדה כי היא לבדה תבונה היא המתפשטת בז"א דאצילות ומאירה בבריאה והיא לבדה מקננא בכורסייא כי הג"ס אינן מתפשטין רק שמקבלת הארה מהם ובכחם היא מקננא בכורסייא ומן התבונה לבד הם המוחין של הבנים שלה אשר היא מתפשטת בהם בסוד או"פ מוחין פנימים ורובצת עליהם בסוד מוחין דאור מקיף בסוד שהיא נקרא קו ירוק שמקיף את העולם זו"ן:


ומ"כ בכאן ענין א' להר"ר גדליה הלוי והוא כי סוד זווג זה הב' דאו"א הנה האבא נכלל בחכמה דז"א ואמא נכללת בנוקבא בבינה שלה וכל זה בסוד תוספת נשמה ואז מזדווגים שם ע"י זו"ן לצורך או"א דבריאה ונחזור לענין כי הלא כבר בארנו איך אמה מקננא בכורסייא וא"כ אחר שאור ג"ר מאירין בבריאה ודאי שאור הבריאה גדול מאור יצירה ועשיה ויש חילוק גדול ביניהן והענין היא כי הלא זו"ן אין להם זווג שלם להוליד נשמות כי אם ע"י המוחין הניתנין להם מאו"א ולכן גם האור הבריאה אשר אור ג"ר מאיר בה יש יכולת להיות לה מוחין גמורים כדי להוליד נשמות ממש אך יצירה ועשיה שאין מגיע להם אור ג"ר אין מוחין להם וגם אין בהם יכולת להוליד נשמות כי כל הולדה אינה נמשכת אלא מן המוחין עליונים שהם או"א שהם המוחין אמיתיים אמנם בין אצילות לבריאה יש הפרש בין באצילות מגיע אור הג"ר דעצמותן אל זו"ן אשר שם לכן יש להם יכולת להוליד נשמות הצדיקים אשר הם פנימיות כ העולמות כמ"ש לקמן בע"ה. אך הבריאה שלא נמשך שם אור ג"ר רק ע"י מסך לכן אין כח בבריאה רק להוציא נשמות המלאכים דיצירה כי חיצוניות העולמות הם המלאכים כמ"ש בע"ה. אמנם ההפרש בין יצירה לבריאה ועשיה הוא כי אע"פ שאנו אומרים שיש י"ס באצילות וכן בבי"ע עכ"ז אין כל הי"ס של עולם זה דומין לי"ס של עולם זה והוא כי הלא י"ס דאצילות כבר ידעת איך הם מתחלקין כי מן הכתר נעשה א"א ובו נכלל עתיק יומין ומן החו"ב נעשה או"א ומן החג"ת נה"י נעשה ז"א ומן המל' הנוקבא דז"א ועד"ז הם נחלקין הי"ס לה"פ הנ"ל וענין זה הוא גם בבי"ע. אך ההפרש הזה אינו במספר הי"ס עצמן כי שוין הם בכל אבי"ע. אך החילוק הוא בפרצופים עצמן כי אין פרצופים דבריאה שוין לשל אצילות וכן דיצירה לבריאה וכן דעשיה ליצירה אך מציאות הפרצופים ישנן בכל אבי"ע. ונבאר החילוק אשר ביניהן והענין הוא כי א"א של האצילות הוא פרצוף גמור בכל י"ס שבו כנודע אך א"א דבריאה אין בו י"ס שלימות רק ו"ק לבד ואין בו פרצוף שלם כי כיון שיש מסך בין אצילות לבריאה חסר מהבריאה הראש של א"א שבה שלא יכלה להתלבש שם בבריאה והענין כי כבר ידעת שיש בא"א דאצילות י"ג תקונים אשר הם צינורות הנובעין אור משם ועי"ז נתמעט האור ונתרק משם מאד ולכן לא יכול להוציא כנגדן בבריאה ריא בי"ג ת"ד. גם אבא דבריאה אין לו פרצוף שלם רק בחי' ו"ק כמו א"א והטעם כי הלא אף באצילות עצמו בהיות שם זווג הב' דאו"א כבר בארנו שאמא היתה רובצת על האפרוחים בפרצוף שלם של אצילות דתבונה ואמנם אבא הוא מרכין ראשו למטה להזדווג עמה לכן נמצא שאור ג"כ דאבא לא נזדווגו בתבונה אלא ע"י הרכנת הראש של אבא ולכן כאשר אותו האור הגיע אל הבריאה לא ניכר בו הראש של אבא רק ו"ק שלו לבד אבל אמא של בריאה יש לה פרצוף גמור ושלם לטעם הנ"ל רק שהוא בבחי' התבונה שהיא קצרת הקומה כנ"ל. גם ט"א כי הלא אמא מקננא בברי' כנ"ל וכתר וחכמה דאצילות גנוזין בה לכן אין להם גילוי רק בסוד ו"ק לבד אך אמא שנגלית בבריאה לכן פרצוף של אמא דבריאה שלימה ואמנם זהו עצמו ביאור מ"ש אמא עלאה מקננא בכורסייא פי' אמא דבריאה עצמה מקננא בכורסייא כי משם נוכל לומר שמתחיל עולם הבריאה כי א"א ואבא דבריאה הם מכוסים ונעלמים כנ"ל לכן הבינה מכונה אל הבריאה כי אין גלוי האור שבה אלא מבינה שלה עצמה ואילך ואמנם מה שחסר בכאן מאמא דבריאה הוא מקיף שלה שאין לה שום מקיף וז"א דבריאה ודאי שהוא פרצוף שלם אך מה שנתוסף בו הוא שיש לו אור מקיף א' כי כל מה שהוא קטן מחבירו יכול להתגלות יותר מחבירו לכן הולכין הפרצופין אלו דבריאה מדרגה אחר מדרגה ונוקבא דז"א דבריאה יש לה פרצוף שלם וב' מקיפין הא' הוא בסוד הקשר תפלה ש"ר וזהו מקיף העליון שבה והמקיף הב' התחתון שלה הוא תפלה של יד כי הוא אור המקיף כנודע כי כל תפלין הם בחינות מקיפים:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים-שער מז-פרק ד (עריכה)

<< · עץ חיים · שער מז · פרק ד· >>

פרק ד[עריכה]

ועתה נבאר סדר התלבשות הפרצופים זה בזה כי באצילות כבר בארנו שכל הפרצופים שלימים וגמורים והנה ג"ר דעתיק נשארין מגולין בלי לבוש כי אין א"א יכול להלבישו מרוב זכותו ודקותו דרישא עתיק ואמנם ז"ת דעתיק מתלבשים תוך א"א בכל הי"ס שבו. אח"כ ג"ר דא"א ג"כ מגולין וז"ת מתלבשות באו"א וזו"ן כי הן ד' אותיות הוי"ה שהוא שמו של א"א כי א"א מתלבש תוך שם זה שהוא ד' אותיות ד' פרצופים וסוד קוצו של י' הוא רישא דא"א שנשאר מגולה חוץ לאבא שהוא י' כנודע גם או"א מתלבשין ג"ת שלהם בז"א כי או"א כחדא שריין ואינם זה למטה מזה וכן ז"א ג"ת שבו מתלבשין בנוקבא לפעמים כשהם אב"א. אך כשהם פב"ב אז הם שוין כאו"א ואמנם בריאה לא כן הוא כי א"א שבה הוא בסוד ו"ק שבו לבד וג"ר של ו"ק אלו שהם חג"ת נשארין מגולין וג"ת שבו הם מתלבשין בו"ק דאו"א. והנה סוד עתיק דבריאה הוא סוד נקודת מלכות דאצילות שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך והוי ראש לשועלים כי זהו ראש לכל הבריאה כולה ואז היא סוד עתיק דבריאה ומתלבשת בג"ר של ו"ק דא"א שהם חג"ת הגולין כנ"ל ואח"כ נבאר בע"ה נקודת מלכות דאצילות הנ"ל. ונבאר סוד היצירה כי להות שיש בו מסך א' יותר בינו בין הבריאה כי אין לו הארה רק ע"י התלבשות אור תוך ז"א דבריאה לכן האורות העליונים כל מה שהם יותר זכים ועליונים הם מתמעטים משום כי אין האור הזה יכול לעבור דרך מסך ההוא העב לכן א"א דיצירה אין בו רק בחי' ג' כלול בג' שהם נה"י כלילין בחג"ת ולא ניכר בו רק ג"ס לבד וכן אבא דיצירה ג' גו ג' דוגמת א"א כי גם בבריאה היו שניהן שוין. אמנם אמא דיצירה אשר היה לה בבריאה פרצוף שלם וכן זו"ן דיצירה הם כולם בחי' ו"ק לכל אחד לבד והטעם הוא כיון שאור היצירה נמשך מן מסך ז"א שהוא ו"ק לכן אי יכול להיות בכל אחד מהיצירה יותר מבחי' ו"ק וזהו שית ספיראן מקננן ביצירה כי הפרצוף היותר גדול שבכולם אינו יותר מו"ק גם ביאורו הוא כי המסך הנעשה בין בריאה ליצירה הוא שנתלבשה הבינה דאצילות תוך ז"א דבריאה וע"י נעשית מסך ההוא וא"כ נמצא כי כל יצירה הוא מן ו"ס שהוא ז"א אך ההפרש של אמא וזו"ן דיצירה הוא כי ו"ק דאמא אין לה מקיף כלל וו"ק דז"א יש לו מקיף א' ונוקבא שיש לה ג"כ ו"ק יש לה ב' מקיפין. והנה ב' התחתונים דא"א דיצירה מתלבשין באו"א ונקודה א' מהן כי הוא ג' גו ג' מג' ספי' שבו נשאר מגולה ועתיק דיצירה הוא נקודה מלכות דבריאה שירדה בכאן ונתלבשה בזאת הספירה הג' המגולה וכמ"ש בע"ה. ונבאר סוד העשיה כי להיות שנתוסף בה מסך א' ממלכות דיצירה ולכן נפחתו האורות כי א"א שבה ג"כ ג' גו ג' כמו שהיה ביצירה והטעם כי להיותו בחינת קו האמצעי כי הכתר הוא בחינת קו האמצעי ובהכרח הוא שלוקח ב' קוין ימין ושמאל לכן א"א אין בו לעולם פחות מג' גו ג' אך אבא שאין בו טעם זה לכן נתמעט והיה בסוד נקודה א' לבד ואמנם אמא וזו"ן דעשיה נתמעטו גם הם ואין בכל א' מהן רק בחי' ג' גו ג' וההפרש שבהן הוא כי אמא אין לה מקיף וז"א יש לו מקיף א' ונוקבא ב' מקיפין והנה גם בעשיה יש בחי' עתיק שהוא נקודה מלכות דיצירה שירדה לעשיה ונתלבשה בא"א והנה בזה תבין טעם יוצר אור ובורא חשך כי הבריאה דין ויצירה רחמים וטעם הדבר כי הבריא' הוא הויה בסוד הוה"י כי הה' תתאה במלכות שבה היא גדולה מן ו' כי היא יש לה ב' מקיפין והוא אין לו רק מקיף א' גם ה' עילאה שבה גדולה מן י' כי היא יש לה פרצוף שלם ואבא אין לו רק ו"ק הרי איך הוא ה' על ו' ה' על י' לכן הוא דין גמור והטעם כנ"ל כי כל הבריאה נעשה ע"י בינה כי אמא מקננא בכורסייא לכן נוקבין דבריאה שלטין על דכורין ולכן הם דינין וז"ס ובורא חשך שמכח הנקבה נעשית דאמא מקננא בכורסייא ואז כל הזכרים שבה מסוד נוקבא קאתו אבל ביצירה אע"פ שהנוקבא שלהן גדולין הם מהזכרים עכ"ז כולם באי מן סוד דכורא ואפי' הנוקבא שבה כי הלא ו' ספיראן מקננן ביצירה כי אמא דיצירה היא בינה שבו והנוקבא מל' ששבו באופן שכולם הם סוד דכורין לכן נקרא יוצר אור כי היצירה כולה רחמים ודכורא כנודע כי אור וחושך הם דכורא ונוקבא. אמנם העשיה היא פחותה מכולן כי הבריאה היא דינין אבל העשיה הוא מדור הקליפות ואלהים אחרים. גם בזה תבין מ"ש בתקונים ל"ו כי האצילות רובו טוב ומיעוטו רע ואפי' אותו רע אינו מעורב עם הטוב והבריאה חציו טוב וחציו רע. [הגהה - מוהרש"ו צ"ע דלקמן שמ"ח פ"ג כתב להיפך מזה כי הבריאה רובו טוב ומיעוטו רע אמנם הם מעורבים ועיין לעיל שמ"ג פ"א]:


אבל אינן מתערבין יחד וביצירה חציו טוב וחציו רע והם מעורבים יחד והעשיה רובו רע ומעוטו טוב ומעורבים יחד וטעם הדבר כי כבר ידעת כי החצונים אינן שולטין בג"ר כלל לכן באצילות שכל הג' פרצופים הראשונים הם נתקנין לכן אין הרע יכול להתערב עם הטוב כלל גם שהוא יותר הטוב מן הרע אבל בבריאה שא"א ואבא אין להם פרצוף שלם לכן רע וטוב לחצאין שוה ולפי שאמא דבריאה יש לה פרצוף שלם אין שם אחיזה לחיצונים כלל ואין הרע יכול להתערב עם הטוב כלל אבל ביצירה שגם אמא אין לה פרצוף שלם לכן יש אחיזה אל החיצונים והרע נתערב עם הטוב אבל בעשיה שכל הפרצופים ג' כליל בג' ואבא אין לו אפי' בחי' זו אלא בסוד נקודה לכן הרע גובר על הטוב ורובו רע כנ"ל. ונחזור לענין כי הלא כבר ביארנו היטב חלקות ד' עולמות אבי"ע זה מזה וזה מזה ועתה נבאר מה שנמשך אליהם כפי החילוק שיש ביניהן. והנה כבר ביארנו לעיל כי יש ב' מיני זווגים לאו"א דאצילות הא' הוא היותם שוין וארוכין בכל גובה קומתן הב' הוא היותן בקצרות קומה כנ"ל שהוא סוד ישסו"ת והנה גם בזו"ן יש ב' מיני זווגים אלו הא' הוא בהיותן זו"ן שוין בקומתן הב' הוא כשהנוקבא אינה מגעת רק עד החזה דז"א לבד בהיותן אב"א והנה הזווג הא' נקרא זווג פב"פ והב' נק' אב"א והנה אחת שידעת חלוקי אבי"ע איך הם נבאר ונאמר כי הנה לפי שכל מציאת ההולדה לנשמות חדשות אינה רק ע"י המוחין העליונים דאו"א כנ"ל ולכן עד מקום שמגיע הארת זווג או"א יש שם בחי' הולדה וזווג אך משם ואילך לא יש זווג. והענין כי הכתוב אומר שארה כסותה ועונתה לא יגרע והנה ג' אלו לא נמצא ביחד רק באצילות בסוד עונה הנשמות החדשות וכן יש ג"כ בבריאה רק שהם בסוד המלאכים כנ"ל וביצירה חסד סוד העונה ובעשיה לא יש רק שארה לבדה והענין הוא כי הלא הזווג הראשון דאו"א המעולה הוא לצורך זו"ן דאצילות עצמו שיולידו נשמות הצדיקים חדשות ממש. וזיווג הב' דאו"א דאצילות הוא פחות יותר לכן הוא לצורך או"א דבריאה שיתנו הוחין לזו"ן דבריאה להוליד נשמות המלאכים החדשים ממש כי כיון שזווג או"א מגעת שם לכן יש שם בחי' זווג והולדה ממש וזהו סוד עונתה האמורה בתורה כי ע"י הארת הזווג או"א בה יש שם ג"כ בבריאה בחי' מוחין כי יש שם או"א כנ"ל בסוד אמא מקננא בכורסייא בג' ספיראן אבל להיות זה זווג הב' יותר גרוע לכן אין מולידין נשמות רק מלאכים לבדן לעולם היצירה והנה יש עוד ב' זווגים בזו"ן דאצילות אמנם הראשון שהוא יותר משובח הוא לצורך היצירה וזווג הב' נמשך לצורך עשיה האמנם להיות כי שורש ב' זווגים אלו נמשך מזו"ן אשר שרשם לא היה רק ו"ק לבד בלתי מוחין ולכן כאשר הוא איר ביצירה בסוד ו' ספיראן מקננן ביצירה אינן מאירין ביצירה רק ו"ק לבד ואין פרצוף בכל היצירה יותר מו"ק בלתי מוחין לכן אין הולדה לזו"ן דיצירה וכ"ש בעשיה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים-שער מז-פרק ה (עריכה)

<< · עץ חיים · שער מז · פרק ה· >>

פרק ה[עריכה]

ועתה נבאר ענין הפרש בין יצירה לעשיה כי יצירה יש בה כסותה ועשיה אין בה רק שארה והענין כי הלא כל הב' זווגים דזו"ן אינן אלא להמשיך חיות ושפע אל היצירה ועשיה לבד לצורך עצמן ולא לצורך הולדה וזווג ומזווג א' דזו"ן דאצילות שהוא פב"פ נמשך חיות אל היצירה בבחי' ו"ק ומזווג הב' שהוא אב"א נמשך החיות אל עשיה להחיותן בבחי' ג' גו ג' והנה סוד החיות והשפע הוא סוד המזון הרמוז בכתוב שארה ובדבר זה שוין יצירה ועשיה אך מה שנתוסף ביצירה יותר מבעשיה הוא סוד כסותה. והענין כי סוד הכסות מורה על היות לעולם היצירה כסות ומכסה מן עולם אחר המכסה עלו שהוא עולם עשיה המכסה על עולם יצירה כנודע כי כל תחתון נקרא מכסה עליון וכל היצירה מכסה על הבריאה וכיוצא בזה וסוד כסות זה הוא בבחי' הכלים דעשיה ולא בבחי' העצמות ואמנם נמשך ליצירה ב' הארות הא' חיות ליצירה עצמה והב' חיות לבחי' עשיה המכסה עליו וזה שארה כסותה אך עשיה שהוא עולם התחתון מכולם ואין אחר למטה ממנו שיכסה אותו לכן אי בו רק שארה שהוא חיות ומזון אל העשיה אך כסות אין לה כנ"ל וזהו מלת שארה מלשון שיורין כי באצילות נתקן הכל בסוד פרצוף גמור ובבריאה חסר מעט וביצירה חסר יותר אך בעשיה לא יש שום תיקון רק מה שנשתייר לה הוא בחי' א' של ג' גו ג' של סוד העיבור כי זווג המועיל לבחי' זו אינו רק לצורך חיות להן עצמן דוגמת החיות הניתן לעובר בהיותו במעי אמו נמצא כי מזווג הא' דז"א דאצילות מאיר באו"א דיצירה שיזדווגו לתת חיות לבניהן לזו"ן דיצירה בבחי' יניקה שהם ו"ק ומזווג הב' נמשך הארה לאו"א דעשיה כדי שיזדווגו לתת חיות לבניהן זו"ן דעשיה בבחי' עיבור ג' גו ג' וכנגד עולם זה הנקרא שארה נאמר והיה שארית יעקב בגוים כי היא בחינת שיורין שנשתיירו בבחינת ראשונה של ג' גו ג' והנה שיור הקדושה אלו נקרא שארית יעקב שהוא בעשיה אשר שם כל הקליפות ואלהים אחרים וז"ס והיה שארית יעקב בגוים שהם הקלי' ואם תזכור מ"ש לך בסוד ואמר הדור האחרון שהוא הנקרא שארית יעקב שהוא בחי' דמטי רגלין ברגלין ותבין הפסוק זה יותר וד"ל והרי בארנו ב' בחי' זווג זו"נ דאצילות א' זווג פב"פ בהיותן שוין בקומתן והב' הוא זווג אב"א וב' זווגים אלו א' ליצירה וא' לעשיה ואמנם מצינו ראינו זווג ג' לזו"נ והוא בהיותה קצרת הקומה עד החזה דז"א לבד אך הם פב"פ וזה הזווג ממוצע בין ב' הזווגים הנ"ל וא"כ למה לא נברא עולם אחר נגד זה הזווג הג'. והתשובה לזה כי הלא עיקר הזווגים הם ב' הנ"ל לבד והענין כי קודם שבא אדה"ר וקודם בריאת עולם היו זו"ן אב"א ולכן כל העולמות כולן היו אב"א בססוד העשיה שהוא אב"א לכן ט"ל מלאכות הם בסוד העשיה כי שם הוא המעשה וכולם היו בסוד אב"א ואחר שבא אדה"ר ותיקן ע"י תפלתו את העולמות בסוד לעבדה ולשמרה הנה עד שבא אדה"ר היו ו' ימי המעשה בסוד ט"ל מלאכות הנ"ל בהיותן אב"א ואז הוא גרם הנסירה העליונה וחזרו זו"ן פב"פ והיה יום השבת לכן נאסרו כל הט"ל מלאכות בשבת כי גורם להחזיר העולמות אב"א כבתחלה והנה סבת היותן בתחלה אב"א הוא מפני כי כאשר עדיין לא נתקנו ג"ר (בסוד פרצוף) וירד האור לז"ת ולא יכלו לסבולג ומתו וז"ס ואלה המלכים וגו' וכאשר נתקנו ג"ר בסוד פרצוף נתמעט האור ויכול הז"א (לסובלו) כמבואר אצלינו כי המיעוט הוא סבת תיקון אל המקבלים ואמנם הקליפות נעשו מאלו המלכים משיוריהם וכאשר נתנו או"א ירדו הדינין לתתא בזו"נ וכאשר נתקנו זו"נ ראה המאציל יתברך שאם יתוקנו בבחי' פב"פ יתאחזו הקלי' והדינין באחוריים שלהם להיותן דינין בפרט שהם לתתא לכן תיקנם אב"א ועי"ז לא יוכלו להתאחז שם כי להשמר שלא יתאחזו בפנים זה א"צ ודאי שאין להם שום אחיזה ואח"כ כשבא אדה"ר ותיקן מעשיו וע"י תיקון מעשיו וגדר הכרם וקצץ הקוצים הנאחזין שם וכרת כל הקליפות משם החזירן פב"פ ואמנם אדה"ר לא היה יכול לתקן רק עולמות עליונים אבל עולם עשיה שכולו קליפות לא תיקן ונשאר עולם זה בבחי' אב"א ושם באותן האחוריים להיות שם קליפות רבים פסולת מרובה על האוכל יש אחיזה לחיצונים שם בין אותן האחוריים בין הדבקים והם סוד אלהים אחרים פי' אלהים הנדבקים באחוריים ואלו הם בעשיה כי בבריאה תמן אמא מקננא והוא סוד הוי"ה בניקוד אלהים אך כאן בעשיה הם סוד אלהים אחרים כנ"ל. העולה מכל זה כי יש ב' מיני זווגים אחד בסוד אב"א בתחלה ואח"כ פב"פ כשבא אדה"ר ואז לא תקן רק מן היצירה ולמעלה אך העשיה נשאר אב"א כבתחלה לכן מה שהחזיר אדה"ר פב"פ שהוא היצירה לפיכך מקבלת מן סוד זווג א' המשובח דפב"פ אך העשיה שנשארה אב"א אין מקבלת אלא מזווג אב"א דזו"ן דאצילות כמו שהיו בעת שבא אדה"ר אמנם זווג הג' שהוא פב"פ עד החזה זה נעשה ע"י תפלתינו ומעשינו לפי שעה כנודע ואינו מן בחי' של זווג שהיה בבריאת העולם ואינו נכנס במנין עם הב' זווגים אחרים אמנם בסוד אלו ב' זווגים הנ"ל ביצירה ועשיה מצאתי להר"ר גדליה הלוי וגם מצאתי בו קצת תוספת והוא זה דע כי הנה הזווג הא' פב"פ דזו"ן דאצילות הוא נמשך אל זווג או"א דיצירה כדי שיזדווגו ויתנו שפע וחיות לזו"נ דיצירה למציאות שיוכלו להתפשט ולעשות בחי' ו"ק גמורין ולא יהיו ג' כלילן בג' אבל פרצוף דמוחין אין בהם וז"ס שבימי החול לא יש זווג ונאסר הזווג לפי שו' ימי החול הם ביצירה סוד מטטרו"ן לכן בזו"נ שבו אין בהם זווג כי אין להם מוחין ולכן אין זווג בימי החול וז"ש ו"ס מקננן במטטרו"ן פי' כי לא יהבי זו"ן דאצילות אל היצירה רק אור ו"ס שלו לבד מה שהיה לו מתחלתו אבל מסוד המוחין הבאים לו בתוספת אינו נותן להם וז"ס ו"ס מקננן ביצירה והענין כי ע"י זווגים יוצאין נשמות ורוחין קדישין ומלאכים ונמשכין אל היצירה לגדל שם בסוד הו"ק לבד וכל זה ע"י הזווג דאצילות פב"פ אבל ע"י זווג אב"א נמשך האור אל העשיה בבחי' ג' גו ג' והטעם כי הלא מל' מקננא באופן וכאשר הנוקבא עומדת אב"א אין לה מקום בז"א רק ג"ת לבד לכן כאשר היא מקננא באופן זה דאב"א אינו נותן שם רק בחי' ג' גו ג' שהם נגד מדת המקום שהיא היתה לוקחת מז"א בהיותן אב"א. ודע כי אמא עלאה מתפשטת בכל ג' עולמות בי"ע כי ג"ר שבה הם מלובשים בבריאה וו"ק שלה ביצירה ומלכות בעשיה. וסוד הענין כי הלא התבונה המתלבשת בז"א דאצילות הנה כל פרוטה יורדת להעאיר בבריאה באופן זה כי ג"ר שלה מתלבשין בג"ר דבריאה וג' אלו נקרא כסא הנזכר בכ"מ וו"ק שלה מכתלבשין בו"ק דבריאה והם נקרא ו' מעלות לכסא וכסא זה נקרא כורסייא דרחמי ומלכות שבה מתלבשת במלכות דבריאה והיא הנקרא כסא דין תכלת סנדלפו"ן אמנם ז"ס אמא עלאה מקננא בכורסייא ואמנם אחר התלבשות זה מתפשטין ו"ק ביצירה וז"ס ו"ס מקננן ביצירה אמנם ו"ק שלה נעשים נשמה אל הו"ק הנמשכין ליצירה מן זווג זו"ן דאצילות כנ"ל והמלכות שלה מתפשטים בעשיה והיא נשמה אל בחי' אור הנמשך אל העשיה מזווג אב"א זו"נ דאצילות כנ"ל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים-שער מז-פרק ו (עריכה)

<< · עץ חיים · שער מז · פרק ו

פרק ו[עריכה]

ועתה נבאר סדר ג' עולמות בי"ע בשמותם ובמעשיהן דע כי מצאתי להר"ר גדליה הלוי ז"ל כי הג"ר של הו"ק דא"א דבריאה שהם חג"ת כנ"ל אשר נשארו מגולין בלי התלבשות הנה אלו הג' הם בסוד מסך. ופי' הדברים הם כך כי הלא ביארנו כי בכל עולם מג' עולמות אלו יש להן מסך א' ואמנם המסך שבין אצילות לבריאה כאשר עברו בתוכו דמות כל האורות דאצילות לעשות כנגדן י"ס דבריאה הנה אלו לא בקעו אותו מסך ועברו בו רק עבר בו אור שלהם דרך המסך ההוא ונקו כל הי"ס של הבריאה והנה גם ג"ר דא"א דבריאה שהם חג"ת כנ"ל הם ג"כ עוברים דרך המסך ואינם בוקעים המסך רק הם אור המתמעט עובר קצתו דרך המסך אבל אותה הנקודה דמלכות דאצילות הנ"ל שירדה להתלבשת בג"ר אלו דא"א הם אור עצמו של המלכות דאצילות ע"כ היא משברת ובוקעת את המסך עצמו ויורדת ומתלבשת בג"ר דא"א והנה סוד נקודה זו עניינה היא כי הלא נודע איך היו ב' המאורות באצילותן בקומתן נבראו שוין זה לזה וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה פי' שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם נתמעטה ועמדה בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס והט נקדות אחרות פרחו ממנה כנודע ששרשה מתחלה אינו רק נקודה אחד ואח"כ באו בתוספת ע"י ז"א תשעה נקודות אחרות כי לכן נקרא אספקלריא דלית לה מגרמה כלום לכן חזר ז"א ונטלם ונשארה בסוד נקודה קטנה ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם אבל אחר שכבר נתקנה וחזרה למקומה אב"א וברא לאדה"ר והוא החזירה פב"פ כבתחלה ואח"כ ע"י חטאם של התחתונים חזרה ונתמעטה וירדה כי זה כל סוד תפלתינו לתקנה בעת תפלתינו ואח"כ חוזרת כבראושנה כי אין בנ כח יותר מזה והנה כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם ותמיד נשארה בחי' נקודה זו בראש הבריאה אמנם בזמן אשר המיעוט שלה ע"י פגם תחתונים אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה אינן חוזרות אל ז"א אל מקורם ממקום שבאו אבל יורדות בעונותיהו עד הקליפה בסוד שכינה בגלות ואין להאריך בזה. ונחזור לענין כי נקודה זו היתה תחלה זנב לאריות בסוף האצילות כי חוה זנב לאדם היתה ואח"כ ירדה ומעטה עצמה בסוד נקודתה והיתה ראש לשועלים ראש לבריאה ממש וכן היתה בכל עולם ועולם כי נקודה מלכות דיצירה ירדה בראש עשיה וכן דבריאה בראש יצירה וכן היה ג"כ בראש אצילות בסוד כולם בחכמה עשית כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות וירדה אותה החכמה עצמה ושברה המסך שע"ג אצילות וירדה מציאות עצמה ונתלבשת באצילות וע"י מקבל אצילות אור א"ס וז"ס כולם בחכמה עשית הנזכר בעולם אצילות כנ"ל. ואמנם כל זה הבחי' שהיתה בכל העולמות הכל היה לתועלת העולמות כדי לקשר זה בזה וזה בזה כדי שיוכלו לקבל הארה זה מזה וזה מזה ע"י היות סיום האצילות תחלת רישא דבריאה ממש וכן בשאר העולמות וז"ס יום השבת כי אז נתוסף קדושה בעולמות ואז היכל העליון ק"ק דבריאה חוזר לעלות אל האצילות ונעשה אצילות גמור ממש לטעם הנ"ל וכיוצא בזה בשאר כל העולמות ואין להאריך. וא"ת והרי יש עתה מקום שאלה דא"כ למה אנו אומרים שנקודה זו הוא ראש הבריאה ומשם מתחלת בריאה כי הלא אי עולם הבריאה מתחיל רק מן או"א דבריאה כי רישא דבריאה היא אצילות ממש ועד שם הוא אצילות ולמה נאמר שנכנס בגדר עולם הבריאה וכן בשאר עולמות. והתשובה בזה כי ודאי עם היות שבודאי הוא כמו שאמרנו שנקודה זו הוא אור אצילות ממש שבקע ושיבר המסך וירדה עכ"ז זהו בערך הבריאה אבל אותה נקודה עצמה ודאי שכבר אין לה ערך עם אצילות כי אחר שידעת הפרש גדול שיש בין א"א לאבא ומאבא לאמא ומאמא לז"א ואיך מתמעט האור מזה לזה לאין קץ באצילות עצמו א"כ גם יש שינוי גדול מז"א לנוקבא אפי' בהיותה שלימה בפרצופה כי הלא היא סיום כל העולמות וכל האצילות עצמו וא"כ כאשר תתמעט מפרצופה ותשאר בסוד נקודה לבד ואח"כ תצטרך לבקוע מסך הבריאה כדי לירד ובכח בקיעה ההיא ודאי שמתמעטת יותר ואח"כ בהכנסם בבריאה מתמעטת יותר וא"כ אחר כל אלו המיעוטים אל יקשה בעיניך אם תוכל להיותה כאן ראש הבריאה ממש כי בודאי אינה היא כאשר היתה למעלה בתחלה ונבאר סדר ג' מעלות ג' עולמות אלו דבי"ע:


עולם הבריאה יש בה עצמות וכלים והנה בענין הכלים דבריאה נחלקין עד"ז כי הכלים דאו"א דבריאה הם סוד שמות אכתריאל יה יהוה צבאות וכמו שידעת שהשמות אלו הם סוד כסא עצמו וגם ידעת כי ג"ר דבריאה הם כסא עצמו ואלו הם סוד גופא ממש דאו"א דבריאה גופא דז"א דבריאה נקרא מטטרו"ן גופא דנוקבא דז"א דבריאה נקרא סנדלפו"ן והרי ביארנו בחי' הכלים דבריאה והנה עצמות בריאה נחלק לג' בחי' נר"ן והנה הנפש של בריאה כולה נמשך ע"י הכאת י' כלים דאצילות במסך הבריאה ומהם נתנוצצו י' ניצוצות ואורות דרך המסך ונתהוו נפש לי' כלים של הבריאה כי כלים דאצילות מעולים מן נפש דבריאה כי האור שלהם העובר דרך מסך מספיק לעשות נפש אל הבריאה ורוח של בריאה נמשך ע"י הכאת של בינה דאצילות החיצוניות שלה במסך הבריאה ומהי"ס שלה נעשה רוח לכל הי"ס דבריאה ונשמות הבריאה נמשכת מהכאה פנימית דבינה דאצילות במסך וי"ס שלה נעשה נשמה לי"ס דבריאה וכנגד רוח ונשמה אלו נאמר אמא מקננא בכורסייא אמנם רישא דא"א דבריאה שהוא סוד אותה נקודה דאצילות שירדה הנה זאת לא נתהוית ע"י מסך כי להיותה נקודה נוקבא דאצילות ממש שברה ובקעה המסך לגמרי וירדה בבריאה ברישא דא"א דבריאה ואפילו חיצוניות שלה בקעה המסך להיותה אצילות עצמה ולא הארה כשאר י"ס דאצילות לכ היה בה כח לשבור ולבקוע המסך ולירד באופן זה כי הכלי ועצמות שלה ירדה לבריאה ומהם נתהוו רישא המגולה דא"א דבריאה:


עולם היצירה כבר ביארנו כי ו"ס מקננא במט"ט והענין כי מן ז"א דאצילות מן פנימיות אחר שנתלבש ונמשך וירד למטה עד המסך שבין אצילות לבריאה מרוב האור שלה בקע ושבר המסך ההוא וירד עד מסך הב' שבין בריאה ליצירה ומחמת התפשטות האור עד שם נחלש ולא בקע ושיבר אותו רק הכה בו לבד וע"י הכאתו שם במסך הב' נתנוצץ אורו למטה ביצירה וממנו ומפנימיותו היה סוד רישא דא"א דיצירה רישא מגולה ע"ד הנ"ל ברישא דא"א דבריאה שהיתה ממלכות דאצילות אמנם מן החצוניות הז"א הנ"ל נתנצצו ע"ד הנ"ל בעצמותו ופנימיותו ממש וירד ועשה כל בחי' הכלים של כל יצירה הנקרא גופא דיצירה מהי"ס שלו אמנם אין הכלים של הבריאה ולא הנר"ן של הבריאה יכולים להתנוצץ דרך מסך ב' זה דיצירה כי כבר עברו מסך א' שלהם ואינן יכולין לעבור מסך זה. והנה העצמות של יצירה הוא כי נשמת או"א דיצירה הוא מהכאת מסך ושבירת ובקיעה אכתריא"ל שלמעלה. והרוח דאו"א מהכאת מטטרו"ן שלמעלה. והנפש מהכאת סנדלפו"ן ע"ד הנ"ל. נשמה דז"א דיצירה הוא מטטרו"ן והרוח שלו הוא סנדלפו"ן ונפש שלו הוא מיטטרו"ן בתוס' יוד. נשמת נוקבא דז"א דיצירה הוא סנדלפו"ן. והרוח שלה הוא מיטטרו"ן בי'. והנפש שלה ג"כ סנדלפון. ואינה נשמה שלה עצמה רק כח אותו סנדלפו"ן שהוא נשמת הנוקבא כ"לם וממנו נמשך ז' וע"ז התחתון נאמר והנה אופן א' בארץ במתניתא תנא זה סנדלפון כו' ולהיותו נפש דמלכותנקרא ארץ לכן עליו נאמר והנה אופן א' בארץ:


עולם העשיה סוד רישא דא"א שבו המגולה הוא עצמו סנדלפו"ן שהוא נפש דנוקבא דיצירה ולהות שבשאר עולמות לא היה כן שהוא עצמו ישמש לתתא לכן עליו נאמר והנה אופן א' בארץ להיותו רישא של העשיה והוא נקרא שר היע"ר והוא גימטריא פ"ר וגימטריא יע"ר. נשמת או"א דעשיה הדרינא"ל. רוח שלהם קמואל (נ"א קומילאל) ונפש שלהם. מלכיאל. נשמת הז"א דעשיה קמואל. והרוח מלכיאל. והנפש שלו צדקיאל. נשמת נוקבא דז"א דעשיה הוא מלכיאל. והרוח שלה צדקיאל. והנפש שלה עטריאל. טטרון מלך בעולם היצירה שמועאל למעלה ממנו בבריאה וז' שרים דבריאה נקרא שבעת הסריסים וז' דיצירה אינם נקראים סריסים כי הנהגתן בחול ובריאה בשבת כנודע שמועא"ל הוא ענפיאל יהואל דע כי יש ביסוד אמא דעשיה השם יאהלו:

[הגהה - מוהרח"ו ז"ל מזה נוכל ללמוד כי כל חי' נקודה שמעולם לעולם זכר הוא בהיותה בה בחי' נפש בלבד כנלע"ד שם:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל