עץ חיים/שער מז/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער מז · פרק ה· >>

פרק ה[עריכה]

ועתה נבאר ענין הפרש בין יצירה לעשיה כי יצירה יש בה כסותה ועשיה אין בה רק שארה והענין כי הלא כל הב' זווגים דזו"ן אינן אלא להמשיך חיות ושפע אל היצירה ועשיה לבד לצורך עצמן ולא לצורך הולדה וזווג ומזווג א' דזו"ן דאצילות שהוא פב"פ נמשך חיות אל היצירה בבחי' ו"ק ומזווג הב' שהוא אב"א נמשך החיות אל עשיה להחיותן בבחי' ג' גו ג' והנה סוד החיות והשפע הוא סוד המזון הרמוז בכתוב שארה ובדבר זה שוין יצירה ועשיה אך מה שנתוסף ביצירה יותר מבעשיה הוא סוד כסותה. והענין כי סוד הכסות מורה על היות לעולם היצירה כסות ומכסה מן עולם אחר המכסה עלו שהוא עולם עשיה המכסה על עולם יצירה כנודע כי כל תחתון נקרא מכסה עליון וכל היצירה מכסה על הבריאה וכיוצא בזה וסוד כסות זה הוא בבחי' הכלים דעשיה ולא בבחי' העצמות ואמנם נמשך ליצירה ב' הארות הא' חיות ליצירה עצמה והב' חיות לבחי' עשיה המכסה עליו וזה שארה כסותה אך עשיה שהוא עולם התחתון מכולם ואין אחר למטה ממנו שיכסה אותו לכן אי בו רק שארה שהוא חיות ומזון אל העשיה אך כסות אין לה כנ"ל וזהו מלת שארה מלשון שיורין כי באצילות נתקן הכל בסוד פרצוף גמור ובבריאה חסר מעט וביצירה חסר יותר אך בעשיה לא יש שום תיקון רק מה שנשתייר לה הוא בחי' א' של ג' גו ג' של סוד העיבור כי זווג המועיל לבחי' זו אינו רק לצורך חיות להן עצמן דוגמת החיות הניתן לעובר בהיותו במעי אמו נמצא כי מזווג הא' דז"א דאצילות מאיר באו"א דיצירה שיזדווגו לתת חיות לבניהן לזו"ן דיצירה בבחי' יניקה שהם ו"ק ומזווג הב' נמשך הארה לאו"א דעשיה כדי שיזדווגו לתת חיות לבניהן זו"ן דעשיה בבחי' עיבור ג' גו ג' וכנגד עולם זה הנקרא שארה נאמר והיה שארית יעקב בגוים כי היא בחינת שיורין שנשתיירו בבחינת ראשונה של ג' גו ג' והנה שיור הקדושה אלו נקרא שארית יעקב שהוא בעשיה אשר שם כל הקליפות ואלהים אחרים וז"ס והיה שארית יעקב בגוים שהם הקלי' ואם תזכור מ"ש לך בסוד ואמר הדור האחרון שהוא הנקרא שארית יעקב שהוא בחי' דמטי רגלין ברגלין ותבין הפסוק זה יותר וד"ל והרי בארנו ב' בחי' זווג זו"נ דאצילות א' זווג פב"פ בהיותן שוין בקומתן והב' הוא זווג אב"א וב' זווגים אלו א' ליצירה וא' לעשיה ואמנם מצינו ראינו זווג ג' לזו"נ והוא בהיותה קצרת הקומה עד החזה דז"א לבד אך הם פב"פ וזה הזווג ממוצע בין ב' הזווגים הנ"ל וא"כ למה לא נברא עולם אחר נגד זה הזווג הג'. והתשובה לזה כי הלא עיקר הזווגים הם ב' הנ"ל לבד והענין כי קודם שבא אדה"ר וקודם בריאת עולם היו זו"ן אב"א ולכן כל העולמות כולן היו אב"א בססוד העשיה שהוא אב"א לכן ט"ל מלאכות הם בסוד העשיה כי שם הוא המעשה וכולם היו בסוד אב"א ואחר שבא אדה"ר ותיקן ע"י תפלתו את העולמות בסוד לעבדה ולשמרה הנה עד שבא אדה"ר היו ו' ימי המעשה בסוד ט"ל מלאכות הנ"ל בהיותן אב"א ואז הוא גרם הנסירה העליונה וחזרו זו"ן פב"פ והיה יום השבת לכן נאסרו כל הט"ל מלאכות בשבת כי גורם להחזיר העולמות אב"א כבתחלה והנה סבת היותן בתחלה אב"א הוא מפני כי כאשר עדיין לא נתקנו ג"ר (בסוד פרצוף) וירד האור לז"ת ולא יכלו לסבולג ומתו וז"ס ואלה המלכים וגו' וכאשר נתקנו ג"ר בסוד פרצוף נתמעט האור ויכול הז"א (לסובלו) כמבואר אצלינו כי המיעוט הוא סבת תיקון אל המקבלים ואמנם הקליפות נעשו מאלו המלכים משיוריהם וכאשר נתנו או"א ירדו הדינין לתתא בזו"נ וכאשר נתקנו זו"נ ראה המאציל יתברך שאם יתוקנו בבחי' פב"פ יתאחזו הקלי' והדינין באחוריים שלהם להיותן דינין בפרט שהם לתתא לכן תיקנם אב"א ועי"ז לא יוכלו להתאחז שם כי להשמר שלא יתאחזו בפנים זה א"צ ודאי שאין להם שום אחיזה ואח"כ כשבא אדה"ר ותיקן מעשיו וע"י תיקון מעשיו וגדר הכרם וקצץ הקוצים הנאחזין שם וכרת כל הקליפות משם החזירן פב"פ ואמנם אדה"ר לא היה יכול לתקן רק עולמות עליונים אבל עולם עשיה שכולו קליפות לא תיקן ונשאר עולם זה בבחי' אב"א ושם באותן האחוריים להיות שם קליפות רבים פסולת מרובה על האוכל יש אחיזה לחיצונים שם בין אותן האחוריים בין הדבקים והם סוד אלהים אחרים פי' אלהים הנדבקים באחוריים ואלו הם בעשיה כי בבריאה תמן אמא מקננא והוא סוד הוי"ה בניקוד אלהים אך כאן בעשיה הם סוד אלהים אחרים כנ"ל. העולה מכל זה כי יש ב' מיני זווגים אחד בסוד אב"א בתחלה ואח"כ פב"פ כשבא אדה"ר ואז לא תקן רק מן היצירה ולמעלה אך העשיה נשאר אב"א כבתחלה לכן מה שהחזיר אדה"ר פב"פ שהוא היצירה לפיכך מקבלת מן סוד זווג א' המשובח דפב"פ אך העשיה שנשארה אב"א אין מקבלת אלא מזווג אב"א דזו"ן דאצילות כמו שהיו בעת שבא אדה"ר אמנם זווג הג' שהוא פב"פ עד החזה זה נעשה ע"י תפלתינו ומעשינו לפי שעה כנודע ואינו מן בחי' של זווג שהיה בבריאת העולם ואינו נכנס במנין עם הב' זווגים אחרים אמנם בסוד אלו ב' זווגים הנ"ל ביצירה ועשיה מצאתי להר"ר גדליה הלוי וגם מצאתי בו קצת תוספת והוא זה דע כי הנה הזווג הא' פב"פ דזו"ן דאצילות הוא נמשך אל זווג או"א דיצירה כדי שיזדווגו ויתנו שפע וחיות לזו"נ דיצירה למציאות שיוכלו להתפשט ולעשות בחי' ו"ק גמורין ולא יהיו ג' כלילן בג' אבל פרצוף דמוחין אין בהם וז"ס שבימי החול לא יש זווג ונאסר הזווג לפי שו' ימי החול הם ביצירה סוד מטטרו"ן לכן בזו"נ שבו אין בהם זווג כי אין להם מוחין ולכן אין זווג בימי החול וז"ש ו"ס מקננן במטטרו"ן פי' כי לא יהבי זו"ן דאצילות אל היצירה רק אור ו"ס שלו לבד מה שהיה לו מתחלתו אבל מסוד המוחין הבאים לו בתוספת אינו נותן להם וז"ס ו"ס מקננן ביצירה והענין כי ע"י זווגים יוצאין נשמות ורוחין קדישין ומלאכים ונמשכין אל היצירה לגדל שם בסוד הו"ק לבד וכל זה ע"י הזווג דאצילות פב"פ אבל ע"י זווג אב"א נמשך האור אל העשיה בבחי' ג' גו ג' והטעם כי הלא מל' מקננא באופן וכאשר הנוקבא עומדת אב"א אין לה מקום בז"א רק ג"ת לבד לכן כאשר היא מקננא באופן זה דאב"א אינו נותן שם רק בחי' ג' גו ג' שהם נגד מדת המקום שהיא היתה לוקחת מז"א בהיותן אב"א. ודע כי אמא עלאה מתפשטת בכל ג' עולמות בי"ע כי ג"ר שבה הם מלובשים בבריאה וו"ק שלה ביצירה ומלכות בעשיה. וסוד הענין כי הלא התבונה המתלבשת בז"א דאצילות הנה כל פרוטה יורדת להעאיר בבריאה באופן זה כי ג"ר שלה מתלבשין בג"ר דבריאה וג' אלו נקרא כסא הנזכר בכ"מ וו"ק שלה מכתלבשין בו"ק דבריאה והם נקרא ו' מעלות לכסא וכסא זה נקרא כורסייא דרחמי ומלכות שבה מתלבשת במלכות דבריאה והיא הנקרא כסא דין תכלת סנדלפו"ן אמנם ז"ס אמא עלאה מקננא בכורסייא ואמנם אחר התלבשות זה מתפשטין ו"ק ביצירה וז"ס ו"ס מקננן ביצירה אמנם ו"ק שלה נעשים נשמה אל הו"ק הנמשכין ליצירה מן זווג זו"ן דאצילות כנ"ל והמלכות שלה מתפשטים בעשיה והיא נשמה אל בחי' אור הנמשך אל העשיה מזווג אב"א זו"נ דאצילות כנ"ל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל