עץ חיים/שער ל (הכל)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



פרק א[עריכה]

דע כי ז"א יש לו ג' פרצופים וכל א' כלול מי"ס והם זה תוך י' תוך י' וי' אחרים בפנימיות כולם ואלו הג' פרצופים הם כולם בחי' כלים והם ל' כלים וכולם הם ביחד גוף א' וכלי א' ובתוכו יש האורות שהם נר"ן וכו'ובהיות שלשתן יחד זה תוך זה הם שוים בקומתן אבל לפעמים אין לז"א רק פרצוף החיצון מהם בלבד ולפעמים שניהן ולפעמים שלשתן. ובתחלה מתחיל הז"א להיות בו פרצוף החיצון ואז הוא שיעור קומתו הוא שליש גדלותו לבד והוא כשיעור קומת נה"י אחר הגדלות האחרון. ואח"כ נכנס בו פרצוף אמצעי ומתלבש בתוך החיצון ואז נגדל ז"א ב' שלישי קומתו שהם נה"י וחג"ת בין בחי' פרצוף החיצון ובין פרצוף האמצעי כי אמצעי גורם אל החיצון שיגדל כמוהו. ואח"כ נכנס בו הפרצוף הפנימי ומתלבש בתוך האמצעי ואז גם ב' הפרצופים היצון ואמצעי נגדלים כאורך הפרצוף הפנימי ואז נשלם ז"א כשיעור קומתו לג' הפרצופים והוא כאלו נמשיל משל כי החיצון שיעור קומתו כשיעור נה"י דז"א בגדלות והאמצעי כשיעור נה"י וחג"ת דגדלות והפנימי כשיעור נה"י חג"ת חב"ד בגדלותו ולכן בבא האמצעי מגדיל את החיצון כמוהו ובבא הפנימי מגדיל שניהן כמוהו. ואמנם אפי' בהיות כל פרצוף מהם קצר הקומה הוא כלול מי"ס ויש בו נה"י חג"ת חב"ד שהם המוחין של הפרצוף ההוא ובהיות בו פרצוף החיצון אין בו רק נפש ובהיות [בו] ג"כ האמצעי יש בו ג"כ רוח ובהיות בו גם הפנימי יש לו ג"כ נשמה ולסבה זו הנ"ל שכל פרצוף מהם קצר הקומה מחבירו אע"פ שהוא כלול מי' נחלקו לג' זמנים עיבור א' אז יש לו פרצוף ראשון וביניקה אז יש לו פרצוף ב' ובגדלות מוחין אז יהיה לו גם פרצוף הג' הנקרא פרצוף המוחין לסבה הנ"ל כי הוא גורם לב' האחרים שיגדלו עד חב"ד דזעיר אנפין והבן זה היטב. [הגה"ה וצ"ע ענין אחור ופנים מה עניינם ופירושם. וכן ענין פנימית וחיצוניות מה עניינו בכלים ובואורות וגם צ"ע כי אמרינן כי עיבור יניקה ומוחין הם ג' כלים שיש בכל ספירה וספירה והרי אמרנו כי בחול אין לז"א רק ב' כלים לדעת אחור ופנים לבד שהם ב"ן וס"ג ובשבת ע"ב ס"ג והם הם אותן הנזכר בג' כלים בספירת דעת והרי אף בחול יש מוחין והיה לו להיות ג' (נ"א ב') דעות בחול ג"כ ע"כ]. ודע כי כשנאצל ז"א נאצל בב' הפרצופים חיצון וגם האמצעי הנקרא בחי' ו"ק נה"י וחג"ת. אמנם בעיבור א' שבעת התיקון כנודע אז לא נתקן רק פרצוף החיצון כשיעור קומתו לבד שהוא שיעור נה"י ואז גם פרצוף הב' היה מלובש בתוכו והיה שוה כקומת החיצון כי א"א לז"א שיהיה פחות מו"ק אלא שעדיין לא נתקן. וז"ס ג' כליל בג' ואח"כ ע"י היניקה נתקן גם פרצוף הב' ואז הראה כחו ועצמותו ואז נגדל הז"א כשיעור קומתו של פרצוף הב' שהוא קומת ו"ק נה"י חג"ת ונתגדלו ב' הפרצופים ואח"כ בגדלות המוחין נכנס בו הפנימי ואז הגדילו שלשתם כשיעור קומתו הראוי לו. ודע כי באחוריים של הפרצוף החיצון מכולם שם נאחזין כל הדינין והקליפות יונקים משם מבחי' (נ"א ובהיות) ז"א בפרצוף זה החיצון ואף בהיותו גם בפרצוף האמצעי הוא מוכרח להיות דבוק אב"א עם נוקבא כדי שלא יתאחזו שם הקליפות וכאשר נגדל והיה בו שלשה פרצופים ונכנס הפרצוף הפנימי שהוא רחמים אז אין אחיזה לקליפות אפילו בפרצוף החיצון ואז חוזרין זו"ן פב"פ ויען שעומדים ז"א ונוקבא אב"א בהיות להם פרצוף החיצון [לבד] לכן אותו פרצוף החיצון כולו נקרא פרצוף אחוריים עם היות בו פנים ואחור בודאי וכן הענין בפרצוף האמצעי אבל הפרצוף הפנימי נקרא כולו פרצוף הפנים עם היות בו פנים ואחור כיון שבהיות שנכנס הוא בז"א אינו עומד רק פב"פ עם נוקבא. והבן זה היטב ואל תטעה אם תמצא במ"א שקורא בחי' אחור אל כל פרצוף החיצון או אמצעי כולו בין לבחי' אחוריים שבו ובין לבחי' פנים שבו אבל עיקר האחוריים אינם אלא כפשוטן שהוא אחוריים של כל פרצוף ופרצוף. והנה ב' בחי' יש בקדושה א' נקרא פנימית וא' נק' חיצוניות והענין כי כמו שבעוה"ז התחתון יש בחי' אדם בפרצוף הגוף והנפש ועומד תוך הארצות של עוה"ז כך יש למעלה בעולם אצילות בחי' אדם עליון דקדושה כלול מכלים ואורות כנ"ל כי יש בו ג' פרצופים של כלים הנקרא עיבור יניקה ומוחין ובתוכם האורות הנקרא נר"ן ובחי' זו היא עיקרית ונקרא פנימיות העולמות כי הוא דוגמת האדם בעוה"ז. עוד שי בחי' ב' והוא עולם אצילות עצמו הנחלק בז' היכלות אשר בתוכו עומד אדם העליון ההוא והעולמות והיכלות נקרא חיצוניות העולמות ואע"פ שהם בחי' עולם והיכלות בערך הפנימי הנקרא אדם אבל עכ"ז גם הם בעצמם ההיכלות ההם מצוירים בציור אדם וכנזכר זוהר פ' תולדות דלית בריה ושום שייפא ושייפא דלא אתברי בצורת אדם וזה נקרא אדם חיצון בערך אדם הפנימי. וגם אדם חיצון הזה יש בו כל בחי' הנ"ל כאדם הפנימי שיש בו עיבור ויניקה ומוחין ופרצוף של גוף וכלים ובתוכו האורות שהם נשמתם וכל זה בקדושה וכן דוגמתן בקליפות אדם פנימי ואדם החיצון שהם ההיכלות הטמאים שלהם וכל זה באצילות ועד"ז בבי"ע ונשלמו הד' דרושים בקצרה (הבן מאד ענין פנים ואחור). ואמנם בענין נוקבא דז"א כיון שתחלתה לא יצאת בו"ק כמו הז"א אלא הנקודה י' שלה בלבד לכן יש בה עוד מדרגות אחרות תחלת הכל נקודה קטנה ואז אינה נקראת פרצוף כלל רק רביעית ההין או מדה זעירא ואח"כ כשיש לה פרצוף החיצון שלם גבוה כשיעור נה"י דדכורא אז נקראת עיבור שלה ואח"כ יש לה פרצוף הב' ואח"כ גם הג' ע"ד הנ"ל ממש בז"א ואז נשלמת כאורך ז"א ממש. גם מזה תבין מה שנמצא כתוב בספרינו כי לפעמים אין ז"א נוטל שפע אף אם הוא שלם בג' פרצופים אלא מן הפרצוף החיצון של עתיק או א"א הנקרא אחור שלו כי היותר חיצון של העליון הוא מעולה יותר מפנימי שבתחתון. גם תבין כי פרצוף האמצעי אף כי נקרא אחור בערך הג' הפנימי מכולם אמנם לפעמים נקרא פנימי בערך החיצון שבכולם. ובזה תבין מה שנתבאר אצלינו כי בעת מיתת המלכים של ז"א היה בו אחור ופנים והוא לסבת היות בו תמיד נה"י חג"ת ו"ק שהם פרצוף החיצון ואמצעי כנ"ל ואז החיצון נקרא אחור ואמצעי פנימי בערך החיצון והבן זה:



פרק ב[עריכה]

פרצוף של המלכות אין פחות משיעור זה בסוד וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה שהם נה"י כנזכר בזוהר ופחות מג"ס אין נקרא פרצוף ופרצוף ז"א מתחיל מן הדעת דא"א עד סיום רגלי דאריך אנפין לפי שז"א שורשו מן הדעת והו"ק כנ"ל ומכ"ש שכולל גם את המלכות ופרצוף אמא מתחיל מבינה דא"א ולמטה ופרצוף אבא מתחיל מחכמה דא"א נמצא כי כתר דא"א גבוה מכולם ולכן נקרא א"א כתר כי זהו התוספת אשר לו על כל הפרצופים כולם. ואחר זה צריך שתדע כי כל פרצוף מאלו הה' יש לו עצמות וכלים הנקרא גוף ונשמה אמנם האור שלו הנקרא נשמה גם הוא נחלק לה' מיני אורות כמספר ה' פרצופים והם נרנח"י והם הם ענין כח"ב ודעת וו' קצוותיו ומל'. האמנם בענין הגוף וכלים אשר לו לא היה רק ג' חלקים דכלים לבד כי כנגד חיה ויחידה אין כלי יכול לסובלו ואין נולד באמציעתו כלי באופן כי יש לכל פרצוף י"ס הנקרא כלים ונחלקים לג' חלקים והם י' כלים חיצוניות מדור אל הנפש. י' כלים אמצעים מלובשים תוך חיצוניות והם מדור אל הרוח וי' כלים פנימים מלובשים תוך הכלים אמצעים והוא מדור אל הנשמה והם הם ל' כלים אבל גובה קומתן אינם אלא י' לפי שהם י' תוך י', וי' תוך י', אלא צריך שתדע כי בזכר אין בו רק ט"ס כי המלכות נוקבא משלימתו לי"ס, וא"כ אין בזכר רק ט' כלים בתוך ט', וט' בתוך ט' והם כולם כ"ז כלים כמנין כ"ז אותיות התורה וכל ספירה נבנית מג' כלים והם ג' אותיות בכל ספירה ומתחלק בסדר אי"ק בכ"ר כו'. הט' אחדים הם ט' כלים פנימים. והט' עשיריות הם כלים האמצעים. והט' מאות הם טו' כלים דחיצוניות. וגובה קומת י' כלים החיצונים ואמצעים ופנימים כולן שוין בקומה א' ממש והבן זה מאד. ועתה נבאר מה שיעדנו לבאר למעלה והוא כי בהיות בכל פרצוף כל אלו הל' כלים כנ"ל אז הם שלמים כפי הראוי להם ואז מקום מצבם ומעמדם הם ע"ד הנ"ל האמנם כאשר מתו המלכים דאדום ואח"כ נתקנו היה כל פרצוף ופרצוף נתקן לאט לאט ולא בפעם א'. ותחלה נתקן בחי' החיצונים מכולם והם י' כלים החיצונים מכולם והיה לו נפש לבד. אח"כ נתקנו עשרה כלים האמצעים ונתלבשו תוך החיצוניים ונתוסף בו הרוח. ואח"כ נתקנו גם י' כלים פנימים ונתלבשו תוך האמצעים ונתוסף בו נשמה וכיון שהדבר כן נמצא בהיות לו כלים חיצוניות אורותיו מועטים [צמח - וק' שהרי הם אותיות דמאות אם לא כל הוסיף גורע] והיה קצר הקומה מאד ולא היתה אז גבוה רק כשיעור שיש בפרצופו אחר תשלום תיקונו בל' כלים הנ"ל מן הטיבור שלו אז עד רגליו זהו שיעור כל גובה קומתו עתה, וכשנגדל יותר ויש בו י' כלים אמצעים נתוסף בו גם האמצעי בחיצונית ואז כולם יחד הם גדלים עוד ושיעורם כמן הדעת שלו אחר תשלום תיקון פרצופו עד סיום רגליו, וכשיגדל יותר ויש בו י' כלים פנימים ג"כ אז נגדל כל צרכו. האמנם עדיין אין לו אלא גדלות הראוי לו כפי שיעור היות ארכו מבינה שלו ולמטה ועדיין צריך להגדיל כל בחי' חכמה שבו, וגדלות ב' אחריו בחי' הכתר, אבל לפי שאין עוד כלים אחרים כנגדן חדשים כנ"ל לכן לא נזכר רק ג' מיני גדלות לבד. ובחי' ג' מיני גדלות אלו הם הנזכר אצלינו בשם עיבור יניקה ומוחין כי בזמן העיבור לא היה רק כשיעור שיש לו בגדלותו מן הטבור ולמטה עד רגליו ובזמן היניקה גדול כמן הדעת עד למטה ובזמן המוחין גדול כמו המוחין שלו שהוא מחכמה שבו עד רגליו. [נלע"ד מבינה כנ"ל שהרי אינו מונה כתר כנ"ל צמח]. ובענין חיבוק ונישוק וזווג, הם ג' זווגים. ג' פרצופים, דעיבור, יניקה ומוחין, כי בהתחברם הכל יחד בפרצוף א' לכן הזווג דפרצוף עיבור הוא ביסוד האמיתי תחתון, וזווג פרצוף היניקה שהוא נקרא חג"ת נקרא חיבוק, וזווג עליון דפרצוף עליון דמוחין לבדו נקרא נשיקין, והבן כל זה מאד:



פרק ג[עריכה]

כבר נודע כי הז"א אין בו רק ט"ס והמלכות משלמת לי' אמנם המלכות נוקבא דז"א יש בה י"ס כי יש בה מלכות שבמלכות. והנה גוף של ז"א צריך שיהיה בו ט"ס גמורות והוא נחלק לג' בחי' חיצון אמצעי פנימי והנה כל אחד מאלו ג' כולל י"ס וכל בחי' א' מאלו הבחי' היא כוללת ג"ס. כיצד בחי' אחור הוא הנקרא נה"י דז"א והענין הוא כי אין פרצוף אא"כ יש בו ג' קוין. והנה הנצח כלול מי"ס אלא שאלו י"ס אשר כלולין בו אינם שלמים רק בכ"א מהם יש בחי' נה"י לבד נמצא שספירת נצח של ז"א כלולה מי"ס שהם חב,ד חג"ת נה"י וכל ספירה מהם אין בה רק נה"י שבכל א' וא' לבד וכן בספירת הוד של ז"א היא כוללת י"ס שבכל ספירה מהם אינו רק בבחיק נה"י שבה לבד ועד"ז ספירת היסוד היא כוללת י"ס שבכ"א מהם אין בה רק בחי' כללות נה"י שבה לבד. וא"כ נמצא כי ג' אחרונות דז"א הם ג"ס שכ"א מהם כולל י"ס דבחי' נה"י בלבד. ובזה תבין למה אין נקרא רק נה"י שאם יש בהם כללות כל ט"ס גמורות א"כ במה ישתנו אלו מזולתן ולמה לא יקראו גם הם חב"ד או חג"ת. והנה אע"פ שכ"א מהם יש בה כללות כל י"ס דבחי' נה"י כנ"ל עכ"ז נחלקים כ"א מאלו ג' לג' פרקין כי ג"ר שבנצח נקרא פ"א וג' אמצעית נקרא פ"ב וג"ת נקרא פ"ג וכנגדן יש י"ס בהוד דז"א וכל א' כלולה מנה"י לבד ונתחלקו לג"פ ע"ד הנ"ל בנצח וכנגדן יש י"ס ביסוד ז"א כ"א כלולה מנה"י ונחלקים לג"פ ע"ד הנ"ל בנצח. והנה נמצא עתה אלו הנה"י דז"א שאין בהם רק בחי' נה"י לבד אפי' בפרטות ונחלקין שלשתן לט"פ נמצא עתה פרצוף שלם ואין בכולו רק בחי' נה"י לבד והם ג"פ ראשונים דנה"י הם חב"ד של זה הפרצוף וג"פ אמצעים הם חג"ת של זה הפרצוף וג"פ אחרונים הם נה"י של זה הפרצוף והרי נשלם פרצוף אחד מט"ס וכולם בחי' נה"י לבד לכן הוא פרצוף קטן בקומה מאד כי הרי ל' ספירות פרטיות שיש בפרצוף הזה אין בהם רק כללות נה"י לבד לפי שהוא שליש גובה קומה. ועתה נחזור לפרט זה הפרצוף אל ג' פרטים כי הנה (הם) הג"ת שבו נקרא נה"י וג' אמצעים חג"ת וג"פ ראשונים הם הנקרא מוין של זה הפרצוף. והענין כי הנפש של ז"א היא נכללת תוך הפרצוף הזה הנקרא נה"י ונקרא פרצוף דאחור. והנה הנפש הזו בהכרח שהיא נחלקת לג' בחי' שהם נר"ן וכולם בחי' נפש. והנה נפש שבנפש הוא תוך נה"י של זה הפרצוף ורוח דנפש הוא בחסד גבורה תפארת של זה הפרצוף ונשמה שבנפש הוא בג"ר של זה הפרצוף ונמצא כי כאשר נעשה נה"י של זה הפרצוף בודאי שבא לו תכף עמהם נפש שבנפש כי א"א להיות זולתו. וכאשר נעשה בו חג"ת אז נכנס בו רוח דנפש. וכאשר נעשה בו חב"ד של זה הפרצוף אז נכנסו בו מוחין פנימים בתוך חב"ד שהוא נשמת הנפש ובאו מלובשים תוך נה"י של פרצוף בינה אשר כל כללותו אינו אלא פרצוף אחור דבינה בסוד נה"י שלה לבד ע"ד הנזכר כאן בז"א. אלא שהנה"י שבפרצוף דנה"י דאחור דבינה הם כ"כ גדולות כמו כל הפרצוף דאחור שהם נה"י דז"א שלימות. והבן זה שהרי כל פרצוף דאחור דבינה שהם נה"י שלה הם נעשו צלם א' אל הז"א ושלישיתו תחתון שהוא נה"י שבה והם צ' דצלם נכנסין ומתלבשין הם בלבד בכל קומה שלימה של פרצוף דאחור דזעיר אנפין שהם נצח הוד יסוד שבו וחסד גבורה תפארת דפרצוף דאחור דבינה נעשה מקיף ל' דצלם וחב"ד נעשה מקיף עליון ם' דצלם והרי ידעת ענין המוחין על עיבור מה ענינם כי הם אלו שבארנו עתה. גם תדע פי' כל מקום שנזכר מוחין מה ענינם כי עיקר המוחין הוא בחי' נשמה פנימית שבתוך הג"ר ממש אלא שנקרא הג"ר מוחין לפי שכאשר נתקנו ג"ר בגוף אז בהכרח בא עמהם חלק נשמה הנקרא מוחין שבתוך הג"ר והיא מלובשת תוך לבוש נה"י דבינה ולבושים אלו מלובשים תוך ג"ר דפרצוף זה אמנם חצי ת"ת תחתון של זה הפרצוף נה"י דבינה הנקרא אחור זה נעשה בחי' כתר אל זה הפרצוף דנה"י דז"א הנקרא אחור דז"א. ועתה נבאר ענין יניקה דז"א כי אחר שנולד אז נעשה פרצוף אחר יותר פנימי ויותר גבוה מזה הראשון והוא כי יש בו ג"ס חג"ת דז"א וכל אחד מהם כלולה מי"ס אשר כל א' מהם כלולה מו"ק שלמים ולא יותר באופן שהם ל' ספירות וכל ספירה מהם כלולה מו"ק לבד ונעשה מהם פרצוף אחד שלם ע"ד הנ"ל בנה"י דז"א כי ג"ר דחסד אשר כל אחת כלולה מו"ק לבד נקרא פ"ע דחסד וג' אמצעים שבו הם פ"ב וג"ת שבו הם פ"ת דחסד. וכעד"ז בספי' גבורה ג"פ ובספי' ת"ת ג"פ ואז נעשים פרצוף ז"א שלם מג' קוין וט"ס כי ג"ר דחג"ת הם חב"ד של זה הפרצוף וג"א הם חג"ת של זה הפרצוף וג"ת הם נה"י של זה הפרצוף הנקרא פרצוף אמצעי חג"ת. והענין כי כמו שפרצוף הא' דאחור נקרא פרצוף דנה"י אע"פ שיש בו י"ס והטעם הוא מפני שכל ל' ספירות שבפרטות פרצוף זה לא היה כל ספירה מהם כולל רק בחי' נה"י שבה לכן נקרא כל הפרצוף פרצוף דנה"י. ואמנם הל' ספירות שבפרטות פרצוף האמצעי כל א' מהם כלולה מו"ק והרי התוס' שיש לזה הפרצוף האמצעי הוא ענין זה שבכל הפרטים שבו נכללוו גם מבחי' חג"ת. משא"כ בפרצוף דאחור וע"כ נקרא זה הפרצוף פרצוף חג"ת. גם ט"א כי הנה ודאי שזה הפרצוף הוא גבוה קומה יותר מפרצוף ראשון כפליים כי כל הספירות הפרטות של פרצוף ראשון אין בהם רק בחי' נה"י והספירות הפרטות של זה הפרצוף האמצעי כלול מנה"י ומחג"ת א"כ הוא גובה קומתו כפליים. והנה להיות כי הוא נעשה מג"ס חג"ת דז"א אשר כל ספי' כוללת ו"ק לכן הוא מעולה מן הפרצוף הא' שאינו רק בחי' נה"י דזז"א לכן זה פרצוף השני נכנס ומתלבש תוך פרצוף הא' ואז הפרצוף א' נקרא פרצוף דאחור שזה הוא יותר פנימי ממנו וזהו נקרא פרצוף האמצעי כמ"ש בע"ה. והנה נמצא כי שיעור קומת כל הפרצוף הא' עם כתר שלו הנעשה מת"ת דנה"י דבינה כנ"ל הוא מתחיל להלביש את הפרצוף זה האמצעי מחצי ת"ת תחתון שבו ולמטה כי הרי הוא שיעור גובה כפליים ממנו ונמצא כי מה שנשאר מלובש ממנו הוא מחצי ת"ת ולמטה ומגולה ממנו מחג"ת ולמעלה ממנו וע"כ נקרא פרצוף דחג"ת מלבד הטעם הראשון שאמרנו שכל ספי' פרטיות שבו נכללין מו"ק. והנה זה הפרצוף דחג"ת דזעיר אנפין הפרצוף האמצעי הוא נקרא פרצוף דיניקה וגם הוא נחלק ע"ד פרצוף הא'. והענין כי כמו שזה הפרצוף גבוה קומתו כפליים מן הפרצוף דאחור הנה גם פרצוף אמצעי דחג"ת דבינה הוא יותר גבוה מפרצוף נה"י דבינה עצמה וכל הפרצוף הזה דחג"ת דבינה נעשה צלם לזה פרצוף האמצעי דז"א ע"ד הנ"ל בפרצוף ראשון. והנה כל צלם זה נקרא צלם דרוח דז"א ום' דצלם הוא חב"ד בפרצוף חג"ת דבינה הוא מקיף עליון דפרצוף אמצעי ול' דצלם שהוא חג"ת דבינה הוא מקיף ב' של פרצוף אמצעי דז"א וחצי ת"ת התחתון דפרצוף חג"ת דבינה נעשה כתר אל זאת הפרצוף האמצעי דז"א וצ' דצלם שהם נה"י דפרצוף חג"ת דבינה הם נעשין מוחין פנימים דפרצוף אמצעי דז"א וכל זה הוא רח דז"א וגם הוא מתחלק אל ג' חלקים שהם נר"ן כולם מבחי' רוח. וכשנתקנו ג' אחרונות דפרצוף האמצעי זה אז בא נפש דרוח ונתלבש תוך כל חלקי הנפש שבפרצוף אמצעי (הא'). וכשנתקנו הג' אמצעית דפרצוף זה האמצעי אז נכנס רוח דרוח בחג"ת של זה הפרצוף האמצעי. וכשנתקנו ג"ר אז נכנס נשמה של הרוח הנקרא מוחין ונתלבש תוך נצח הוד יסוד של הפרצוף חג"ת דאמא כנ"ל ואותם הנה"י נתלבשו תוך ג' ראשונות של פרצוף האמצעי ונשלם כל חלקי הרוח:



פרק ד[עריכה]

אח"כ נעשה לו פרצוף אחר ג' מחב"ד דז"א ע"ד הנ"ל בכל חלקיו ונקרא פרצוף פנימי המתלבש תוך פרצוף אמצעי בחג"ת דז"א והרי נשלם עתה ז"א שלם בכל חלקיו שהם ג' גופות זה תוך זה וראושן נקרא פרצוף דאחור ונקרא נה"י לבד כי כל ספירות הפרטיות כלולות מנה"י לבד אשר ע"כ זה פרצוף גבוה שליש הקומה. ופרצוף הב' נקרא חג"ת נקרא אמצעי כי כל ספירות הפרטות נכללין מחג"ת נה"י וזה גובה שליש האמצעי של קומת ז"א יותר מראשון. ופרצוף הג' נקרא פנימי ונקרא חב"ד יען כל ספירות הפרטות כלולות מט"ס חב"ד חג"ת נה"י וע"כ הוא גדול הקומה שליש יותר וכל ג' אלו הם ג' לבושין ושלשתן יחד נקרא גוף שלם גמור אל הז"א וזה גבוה מזה וזה גבוה מזה הכל ביחד הוא פרצוף א' ובתוכם נר"ן. ועתה בדרך כללות כל הפרצוף האחור נקרא עיבור דנה"י וכל פרצוף האמצעי נקרא פרצוף האמצעי דחג"ת דיניקה וכל פרצוף הפנימי נקרא פרצוף דמוחין וכשנשלם זה אז ראוי לזווג יען כי בכל ספירות מעשר ספירות פרטיות לא היו כוללים בחי' חב"ד כנ"ל רק זה הפרצוף הג' הנעשה מחב"ד דז"א שבכל ספירה וספירות פרטיות מהל' ספירות אשר בשלשתן היא כלולה מחב"ד חג"ת נה"י ע"כ אלו הם וחין ממש משא"כ באחרים והבן זה היטב. נמצא כי הגרון של כללות הפרצוף שם הוא מתחיל כתר של פרצוף האמצעי ומלביש את הגרון הזה של פרצוף הפנימי כי כל בחי' ז"א עתה הם ע"ש זה הפרצוף הפנימי הגבוה מכולם וחצי תחתון של ת"ת דכללות הפרצוף דז"א שהוא עתה פרצוף הפנימי כנ"ל שם הוא מתחיל כתר דפרצוף הא' להלביש פרצוף הב' והב' מלביש לג' דפנימי. ובזה תבין ענין הנשמה השורה במוח שהוא בפרצוף הפנימי למעלה בחב"ד שלו ומשם מתפשט בכל הז"א והרוח של זה הנשמה מלובשת תוך הלבוש האמצעי הנקראת לב כי משם התחלת פרצוף ב' הנקרא רוח ושניהן יורדין מלובשים זה תוך זה עד מקום ראש הפרצוף החיצון שהוא מן הכבד ולמטה ושם הנפש ממש ושם באותו נפש נמצא נפש שבנשמה מלובשת בנפש הרוח ונפש הרוח מלובשת בכל ג' חלקי הנפש ממש והבן זה מאד. ונבאר עתה מה שהיה בעת מיתת המלכים קודם העיבור כי היה אז ז"א מבחי' ו"ק לבד של זה הפרצוף הראשון שכל עצמו אינו רק נה"י לבד ונמצא שהוא חג"ת נה"י של פרצוף דאחור ונמצא שהם ו"ק אבל אינם רק נה"י לבד ובזה לא יחלקו הדרושים הכתובים אצלינו. וע"י העיבור נגדל שנעשה בו פרצוף שלם דאחור גם החב"ד שלו אמנם כל עצמן אינם רק הנה"י יען כי כל י"ס שבנצח וי"ס שבהוד וי"ס שביסוד אינם אלא כללות נה"י בכל ספירה וספירה מהם והרי הוא פרצוף שלם בזמן העיבור ואינם רק נה"י לבד וביניקה פרצוף שלם כלול מחג"ת ונה"י ג"כ כנ"ל:



פרק ה[עריכה]

דרוש עי"מ. דע כי ז"א היה בעת העיבור בבחי' נה"י לבד כי פחות מזה אינו נקרא פרצוף כי אם הוא ספירה א' אינו נקרא פרצוף ואם הם ב' ספירות א"א כי צריכין ג' קוין ימין ושמאל ואמצע המכריע וע"כ יש בו ג"ס אשר ארכן אינם רק גובה ספירה א' אלא שברוחב יש בו ג"ס והוא כי ג"פ של הנצח הם משמשין לו אז בבחי' חח"ן קו ימין וג"פ של הוד היה לו אז בבחי' בג"ה קו שמאלו וב"פ דיסוד הוא דעת ות"ת והעטרה היתה יסוד והרי נשלמו ג' קוין בג"ס ובין שלשתן הם י"ס דזמן העיבור וזה הקשר של ג"ס אלו הוא התיקון שנעשה ע"י העיבור ואלו הם עשיה שבז"א פרצוף שלם ואינם רק נה"י ואמנם היה לו בחי' ראש שהם שיעור ב"ש ת"ת של היניקה וענין זה מפורש בדרוש תפילין בענין טעם שהקטן פטור מתפילין. והנה המלכות והנוקבא של הפרצוף הזה היא שוה בשוה אליו אחר שהיא גדולה בסוד אב"א כנודע ואלו הב' שוין בקומתן ונקרא יעקב ורחל. אח"כ בזמן היניקה באים לו ג' אמצעית הנקרא חג"ת והם אז בזמן יניקה מתפשטין ונכנסין בתוך הפרצוף (הב') הא' ומתלבשין בתוכו ע"ד הבינה המתפשטת תוך הז"א כך אלו ויש בהם ג"כ פרצוף שלם של י"ס ע"ד הנזכר בנה"י כי ג"פ דחסד הם ג"ס חח"ן ימנית וג"פ גבורה בג"ה שמאלית וג"פ ת"ת הם דת"י קו האמצעי. ואמנם קומת הפרצוף הזה היא גדולה מקומת פרצוף הנה"י והכתר של הפרצוף הא' מתחיל להלביש לזה הפרצוף הב' מן החזה שלו ולמטה ונשאר ב"ש הת"ת של הפרצוף זה מלובשים תוך כתר של פרצוף א' ונצח של פרצוף ב' שהוא פ"ת של חסד הוא ארוך בכל קו ימיני דפרצוף א' וכעד"ז בהוד ויסוד. נמצא כי ג"פ תתאין דחג"ת שהם נקרא בו בחי' נה"י הם כשיעור קומת פרצוף הראשון וזה הפרצוף הב' הפנימי נקרא יניקה ונקרא בחי' ו"ק כי הרי כל שיעור פרצוף א' הוא כשיעור נה"י של זה הפרצוף ועודף עליו בחי' חג"ת של כללות כל הז"א בשלימותו כמ"ש אבל בארך הפרצוף הב' בעצמו יש מגולה כל ו"ס הראשונות וגם בפרצוף הזה הנקרא יניקה והוא יצירה דז"א והוא חג"ת דז"א יש בו ראש א' והוא כנגד ב"ש תחתונים של הדעת דגדלות כמ"ש בע"ה. וגם בפרצוף הב' הזה דיניקה יש נוקבא שוה בשוה בקומתו מתחלת מסוף השליש ראשון של הדעת דגדלות הנקרא לאה וזה פרצוף נקרא ישורון. והנה כאשר נעריך ב' פרצופים אלו של עיבור ויניקה זה תוך זה נמצא שעתה נגדל קומת ז"א כפל מבראשונה בבחי' היותן שניהן פרצוף א' (מלובשים זה תוך זה) ע"ד שנתבאר בב' פרצופי בינה ותבונה הנעשין פרצוף א' לבד וכן הוא ממש כאן נמצא כי לא נשתנה פרצוף עשייה דז"א כלל ממה שהיה בראשונה אלא שעתה נכנס בו פרצוף זה הב' בתוכו שהוא יותר גדול ממנו וכללות שניהם הוא פרצוף גדול. אח"כ בזמן הגדלות באים לו ג"ס חב"ד ואלו הם ג"כ י"ס שלימות כי החכמה יש לה ג"פ והוא בבחי' חח"ן קו ימין וכן ב' קוין הנ"ל ואלו נקרא מוחין דגדלות ופרצוף הב' הוא מתחיל להלבישו מהחזה של זה הפרצוף הג' המתלבש בתוכו והנה"י של זה הפרצוף הג' גם הוא גדול ככל קומת זה הפרצוף הב' כולו והרי עתה נמצא שהם ג' פרצופים כ"א כלול מי"ס והם זה תוך זה ואינם שוין כי הפרצוף הקטן והחיצון שבכולם הוא מתחיל מהחזה של זה הפרצוף הב' האמצעי עד סופו ובערך הפרצוף הג' הפנימי והגבוה מכולן הוא מתחיל מסוף שליש אמצעי של יסוד שבו. ופרצוף הב' האמצעי מתחיל להלביש פרצוף הג' הפנימי והגבוה מכולם מהחזה שלו ועד סופו. נצא כי כל המגולה מן הפרצוף הפנימי למעלה נקרא ראש שהם חב"ד של ז"א הכולל וכל המגולה מן הפרצוף האמצעי למעלה נקרא חג"ת דז"א הכולל וכל המגולה מפרצוף א' החיצון שכולו מגולה נקרא נה"י דז"א הכולל. ואלו ג' נקרא בי"ע דז"א וכללות ג' פרצופים אלו זה תוך זה נקרא ז"א וגם לזה הפרצוף הפנימי מכולם יש נוקבא א' אב"א שוה בשוה עמו והזווג שלהם אינו אלא נשיקין כי אין בהם מגולה רק ג"ר וכשהם רוצין להזדווג בבחי' יסוד שלהם אינו אלא ע"י זווג יסוד התחתון שבכולם דבחינת עיבור ע"ד שנתבאר בפרצוף בינה ותבונה כשנכללין יחד:



פרק ו[עריכה]

אח"כ יש בחי' ד' והוא פרצוף ד' והוא חכמה (כתר) דז"א והוא גדול מכולם ופרצוף הפנימי הג' הגבוה מלביש לזה מן הת"ת שלו ולמטה ע"ד האחרים והרי הם ד' פרצופים כל א' כלול מי"ס והם אבי"ע וכולם ביחד נק' ז"א ובכל פרצוף מהם יש בו זכר ונקבה שוים בקומתן מחוברים יחד ועליהן מלובש פרצוף א' כלול מזו"ן. נמצא כי ע"ד שביארנו בכללות האצילות כולו שיש א"א ואו"א וזו"ן וכל א' כלול מי"ס אלא שזה מתלבש תוך זה ונשאר קצתו עליון חגולה בכל פרצוף ופרצוף ולכן בא"א אע"פ שיש בו י"ס אין אנו מונין בו רק הכתר שבו כי הוא המגולה שבו וכעד"ז בכל השאר כן הענין בכל פרצוף ופרצוף מכל הה' פרצופים כ"א נחלק לה' פרצופים זה תוך זה והבן מאד וכל פרצוף כלול מג"ס ברוחב נה"י חג"ת חב"ד וכו' והכתר אע"פ שהוא ספירה אחד בה כלול כל הד' מוחין דחב"ד כנודע ובתוך כל פרצוף דאבי"ע דז"א מתלבש בו פרצוף א' דבינה כי גם יש בה אבי"ע והעשייה דבינה הנה"י שלה הם גדולים ככל קומת ז"א דעשייה ומתלבש בכל קומת הנה"י והיצירה דבינה והוא נה"י דחג"ת שלה מתלבשת בפרצוף ב' שהם חג"ת דז"א וכעד"ז כולם ובזה תמצא כי כל ג"ס שבכל פרטי האצילות הם פרצוף א' גמור בכ"מ שיהיה וכן עולה מג' לג' עד א"ס ועי"כ הם כלולים מי"ס כי הנה"י מתלבשין בתוכן סוף חג"ת וסוף (וסופי סופי) החב"ד וכעד"ז כולם. ובזה תבין היטב מפורש איך גדל ז"א מעט מעט ואינו משתנה כלל רק שנכנסין בו פרצופים זה תוך זה ועי"כ נראה כאלו גדל כללות ז"א. אך בפרטות כל פרצוף ופרצוף שבו אינו משתנה מכמו שהיה וא"כ נמצא כי המקום שהיה ראש פרצוף העשייה שם הוא עתה יסוד דגדלות ומה שהי' מקום ראש היניקה הוא עתה תחת הגרון דכללות דגדלות נמצא שהגרון הוא בחי' ראש היניקה מבחוץ ולכן יש סביבותיו שערות ויש לו גרון דגדלות בפנים וכן ראש העיבור הוא עתה במקום יסוד דגדלות שבתוך ת"ת דיניקה שבתוך הראש דעיבור והוא מ"ש כי בכניסת המוחין דגדלות נדחין מוחין דקטנות לגמרי לגרן והבן זה היטב והם חיצוניות כי הם שמות אלהים. ובזה תבין כמה מיני פרצופים יש ברחל או עד החזה או עד הדעת או עד הכתר והם פרצופים גמורים זה תוך זה וכולם רחל בהכללם בפרצוף א' וכל פרצוף מתחיל מהחזה שבפרצוף הפנימי אליו בין בפרטות בין בכללות כי כל כתר שבכל פרצוף דז"א הוא בחי' ת"ת שבבינה כי נה"י דנה"י דבינה הם הנקרא עשייה דבינה חציה לבד מן החזה ולמטה והוא נקרא צ' דצלם והוא בכל פרצוף דז"א הנקרא נה"י דכללות דז"א וחצי עליון נשארה עליו בסוד מקיף כתר ול"ם דצלם כנודע וכל קומת נה"י דעשייה שהוא נה"י דנה"י דבינה הוא גבוה כשיעור עשייה דז"א ומתלבשת בו וכל יצירה דבינה שהיא נה"י דחג"ת דבינה הוא גבוה ככל יצירה דזעיר אנפין ומתלבשת בו הבריאה דבינה שהוא נה"י דחב"ד (דבינה הוא גבוה ככל בריאה דז"א ומלבשת אותה ובריאה) דבינה הוא מן החזה שלה ולמטה הוא תוך הגדלות דז"א כולו וחצי העליון דבינה עצמה הוא כתר ול"ם דצל"ם דגדלות דז"א נשאר על ראש ז"א דגדלות וכשמתלבשין כל ה' פרצופין דז"א זה תוך זה אז הוא נשלם לגמרי פרצוף גמור כלול מכולם ע"ד האצילות כולו בכללו שהוא פרצוף א' כולל ה' פרצופים והבן זה מאד איך הכלל והפרט שוין לגמרי. גם שכל ה' פרצופי רחל המתלבשין זה תוך זה נקרא רחל פרצוף שלם שוה אל הז"א ב' מלכים משתמשין בכתר א' אמנם כל זכר ונקבה שבכל פרצוף ופרצוף שבזו"ן הם שוין יחד אלא שהנוקבא תחלתה נקודה אחת ואח"כ נגדלת יותר כשיעור ג"ס נה"י ואח"כ ע"י פרצוף הב' הפנימי דיניקה שלה הנכנס בה היא נגדלת עד הדעת וכעד"ז ככל הנ"ל בז"א:



פרק ז[עריכה]

מן דרוש כ"א אזכרות של תפילין.

נראה כי בסוד העיבור וגם קודם עיבור ראשון לא היה בו אפי' י' ספירות שלימות דבחינת עשייה שבו שהם נה"י וב"ש תפארת שבו, רק ו' קצוות דעשיה שבו בלבד, והיה הראש ההוא שלו אז מבחינת ו' קצוות דעשיה. ואפילו אותן הו' קצוות היו ג' כלילין בג', ואחר כך הגדילו ובאו לו ג' ראשונות דעשיה שבו. וכן היה ביניקה, מתחלה באים ו' קצוות דיצירה שבו הנקרא חג"ת וב"ש הדעת, ואחר כך הגדילו ובאו לו ג' ראשונות דיצירה שבו, כי לעולם אין הז"א מתחיל אלא בבחינת ו' קצוות ולא יותר. וראיה לזה מקריאת שמע שהוא הגדלות דג' ראשונות דבריאה שבו ואז תחלה באים ו' קצוות בזמן קריאת שמע ואחר כך באים ג' ראשונות שלהם בעמידה.

ובזה תבין ענין שאלה עמוקה מאד: איך תחלה בעיבור היה מו' קצוות ואם כן מה הגדיל ביניקה ואין לומר שנתוסף בו התפשטות שמתחלה היה ג' כליל בג' שהרי גם קודם העיבור היה כך בלתי ג' גו ג'. והנה בפעם אחרת מצאתי כתוב שבעיבור היה ג' לבד דעשיה ולא ו' קצוות.

אך הענין שהיו ו' קצוות לבד של העשיה שבו והגדיל ונעשו בו ג' מוחין דעיבור ואז נשלמו בו י' ספירות דעשייה וכן ביניקה וכן בגדלות באופן כי לעולם בחינת המוחין שבו אפילו בעשייה הם אצלו בסוד תוספת כי שרשו מתחלה לא היה רק ו' קצוות דעשייה נמצא כי בעשייה יש עשיה יצירה בריאה ולהות ז"א בחינת ו' קצוות בכל מקום היה מוכרח שיהיה בו תחלה היצירה דעשיה ופחות מזה אי אפשר על כן הוא לוקח לעולם כל ו' קצוות ביחד, והג' ראשונות ביחד בין בעשיה בין ביצירה בין בבריאה. וכן ביצירה יש בי"ע ולוקח תחלה עשיה ויצירה דיצירה ואחר כך בריאה דיצירה, וכן בבריאה לוקח עשייה ויצירה דבריאה ביחד ואחר כך ג' ראשונות שהם בריאה דבריאה. ואחר שנשלם בכולם, אז כל בחינת עשייה נקרא עשייה לבד וגם נקרא נה"י שבו, וכל יצירה נקרא חג"ת, וכל בריאה נקרא חב"ד. וזהו כללות הענין.

ועד"ז ממש היה המלכות אלא שנחלקה באופן אחר, כי כיון ששרשה הוא ספירה עשירית, לכן תחלה לוקחת המלכות דעשייה לבד ואחר כך ביחד כל ט' ספירות העליונים דעשייה בפעם אחרת בסוד תוספת, וכן ביצירה שב,ה וכן בבריאה שבה. וזהו סוד שז"א נקרא ו' נקודות והיא נקרא נקודה קטנה אחת ולא אמרו שהוא ו' ספירות והיא ספירה אחת כי הספירה דעשייה הם קטנות בתכלית ונקרא נקודה בערך הספירה כי אינה נקרא ספירה רק בהיותה כלולה מכל אבי"ע ובהיותם בחינת עשייה לבד נקרא נקודה.

והבן זה מאד מאד ענין נקודה בכל מקום מה ענינה שהיא עשייה של הבחינה ההוא, אך לשון ספירה הוא בהיותה שלימה בכל חלקי אבי"ע שבה.

והבן היטב ג' חלוקות אלו: נקודה וספירה ופרצוף. כי נקודה היא עשייה שבספירה, וספירה הוא בחינת הספירה שלימה מאבי"ע שבה, ופרצוף הוא קשר י' ספירות, וכל ספירה מהם שלימה מאבי"ע וזכור מאד מאד כלל זה.

גם דע כי כל בחינות אלו הם בסוד אור דאחור וכנגדן יש אורות דפנים בפנים וזהו ענין כ"א אזכרות דתפילין. כי הז"א היה בו אז בעיבור א' ז' תחתונות דנצח ז"א, וז' תחתונות דהוד ז"א, וז' תחתונות דיסוד ז"א, וכל אלו בחינת עשייה, והם כ"א אזכרות, ואלו לא נסתלקו מז"א אחר כך, אלא אדרבה נתוסף בו יותר ומתלבשת יצירה תוך עשייה, ובריאה תוך יצירה, והכל יחד נקרא ז"א. ועל כן הוא מוכרח שכל הבחינות יהיו רשומין בתפילין שהם כ"א אזכרות דבחינת מקיפין דמוחין דז"א דעיבור, ונתוספו בו אחר כך ג' ראשונות דנצח, וג' ראשונות דהוד וג' ראשונות דיסוד, והמקיפים שלהם שהם ב"ש דתפארת, כתר דג' תחתונות, ואחר כך ביניקה נכנסו בו ז' תחתונות של חסד, וז' תחתונות של גבורה, וז' תחתונות דתפארת. אחר כך נתוספו בו המוחין שהם ג' ראשונות דחג"ת, ואחר כך המקיפים שלהם שהם ב"ש הדעת כתר דג' אמצעית, וכן במגדלות בסוד הבריאה ז' תחתונות דחכמה וז' תחתונות דבינה וז' תחתונות דדעת בקריאת שמע, ואחר כך ג' ראשונות דחב"ד בעמידה, ואחר כך המקיפים שהם כתר של ג' ראשונות, וזהו הכתר של ג' ראשונות הוא הנקרא כתר אמיתי דז"א ונקרא כתר דכללות כל הז"א ואינו כתר דפרטות :