עץ חיים/שער כג (הכל)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: עץ חיים/שער כג/פרק א (עריכה)

עץ חיים · שער כג · פרק א· >>

פרק ב[עריכה]

ועתה נבאר ענין ג' בחינת שיש בזעיר אנפין. ושלשתן נכללין בשם "מוחין", ושלשתן נקראו "צלם" בסוד "נעשה אדם בצלמינו", ושלשתן נכללין בג' אותיות צלם, מתתא לעילא - כי אות צ' דצלם הם המוחין הנכנסין בפנימיות זעיר אנפין ואותיות ל' ם' הם בחי' אורות מקיפים שיש על ראשו; התחתון ל', והעליון ם'. ואלו יתבאר לקמן בע"ה.

ואמנם עתה נדבר איך נעשו אלו מבחי' אמא ונבאר בפרטות ג' בחינות אלו. ונאמר: כי הנה נכללין באופן אחר והוא:

  1. כי המוחין דז"א שהם נקראו חב"ד שלו ובכללן נכללו כל מה שלמטה מהם עד תשלום פרצוף ז"א - הרי זו בחי' א'.
  2. הב' הוא בחי' כתר דז"א שהוא ע"ג מוחין הנ"ל.
  3. הג' הוא בחי' הב' מקיפים שלו שהם הנקרא לם דצלם כנ"ל.

והנה ג' בחי' אלו נעשין לז"א מפאת ג' בחינות שיש כנגדן בתבונה כדלקמן בע"ה, כי אלו המוחין הם בתבונה, ויש יותר עליונים מהם שהם מן אמא עילאה. ונדבר עתה באלו של התבונה ונאמר כי יש בה ג' בחינות:

  1. א' הוא נה"י שלה הראשונים שנתלבשו בז"א להיות לו בסוד מוחין
  2. הב' הוא בחי' חצי ת"ת ונה"י שלה החדשים שנתפשטו בה מחדש כדי שתהיה שלימה בי"ס גמורות להזדווג עם אבא כנ"ל
  3. הג' הוא בחי' שאר קומתה שהוא מן מחצית העליון דת"ת שלה עד למעלה עד ראשה.

וג' בחי' אלו מכוונות עם ג' בחי' אחרות באופן זה. והענין כי הנה נתבאר לעיל כי בעת לידתו עלו אלו האורות של הכלים של נה"י דתבונה למעלה בחצי תחתון של הת"ת שלה ונתרוקנו אלו הכלים מן האורות שלהם עצמן ולא נשאר בהם שום חיות כלל ועיקר (בסוד אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה). ואז בהיותן כלים ריקים נכנסו לתוכן המוחין דז"א (שהם מן החכמה שבו עד למטה שהם ט"ס) ונתלבשו בט' פרקין שיש בנה"י של התבונה. ואח"כ נתלבשו כולם תוך ז"א -- מחכמה שבו ולמטה, כמ"ש בע"ה.

ונמצא כי הכלים והגוף של אלו המוחין הם בחי' א' שהם הכלים וגופניות התבונה עצמה אבל האורות והרוחניות והנשמה שבהם הם המוחין של הז"א עצמו. אמנם לפי שכבר נסתלקו אורות שלהם ונכנסו אורות הז"א במקומם לכן אלו הנה"י דאמא מתחלפין מטבעם הראשון ונהפכים להיות עצם מעצמו ובשר מבשרו של הז"א עצמו וכגוף עצמו דמיין ממש ואינן נקראין אלא בשם גופא דז"א ממש. ובזה תבין מ"ש בדרוש גדלות דז"א איך הוא שמן ו"ק שיש בו בלבד כנודע שכל עצמותו אינו רק ו"ק איך הגדיל אח"כ ונעשה בן י"ס גמורות. ושם ביארנו כי הנה הענין היה שהיה בו ו"ס הנקרא ו"ק ונכנס בו עוד ג"ס שהם נה"י דתבונה ומתחברין יחד ונעשין ט"ס גמורות באופן זה כי כל פרק עליון דנצח תבונה מתערב ומתחבר עם ב' פרקי עליונים דכלי החסד דז"א ונעשין חכמה שבו ופרק ב' דכלי נצח דתבונה מתערב עם פרק התחתון דחסד ופרק עליון דכלי דנצח דז"א ונעשין חסד דז"א ופרק ג' דכלי נצח דתבונה מתערב עם ב' פרקי תחתונים דנצח ז"א ונעשים נצח דז"א ועד"ז בקו שמאלי ועד"ז בקו אמצעי כמבואר אצלינו במקומו. נמצא כי הנה"י עצמן דתבונה מתערבים עם הכלים וגופא של ז"א והכל נעשה כלי וגוף א' בהשוואה א' וכגוף דז"א הוי ממש ולכן נקרא בחינה זו בחי' הגדלה ממש של הז"א עצמו כי להיותן כלים ריקנים ונכנסו אורות דמוחין דז"א לתוכן נעשו כגוף דז"א ממש והרי נתבאר בחי' המוחין דז"א מחכמה שלו ולמטה איך נעשו ע"י נה"י הראשונים של התבונה שהם הכלים בלתי אור. הבחינה הב' הוא הכתר של ז"א אשר הוא נעשה מן החצי התחתון של ת"ת ונה"י החדשים של תבונה והנה בחינת הכתר דז"א צריך שתחילה נבאר מה ענינו אם הוא מכלל מוחין דז"א או לאו אם מכלל הי"ס דז"א או לאו כי בדבר זה יש מחלוקת גדולה בין המקובלים ובספר יצירה נתבאר שהחשבון י"ס מתחיל מן החכמה כמו שכתב אחת היא רוח אלהים חיים כו' וכן אמרו אין ראשית אלא חכמה וראיות הרבה לסברא זו גם מה ענין הבנת לשון כתר ולמה נק' כך. והנה כפי הנראה מפשטות לשון התקונים וספר הזוהר נראה כי הכתר הוא גולגלתא וחב"ד הם המוחין שבתוך הגולגלתא ואם כן הוא נמצא שהכתר הוא גרוע בתכלית הגרעון כי הוא נעשה חיצונית ולבוש אל המוחין כדרך הגולגלתא המקיף ומלביש את המוחין ואין ספק שתכלית ועיקר הם המוחין כי הגלגלת הוא כלי ומלבוש טפל אליה ודבר זה לא יעלה על דעת תינוק בן יומו כי הרי כתר גדול לאין קץ על החכמה ותבונה ודעת ונחשבו אצלו כלא היו אבל הענין הוא כי הנה המוחין הם חב"ד אבל שרשם של הג' מוחין נשאר למעלה הרושם שלהם ומציאותן בכתר ואותן המוחין שבכתר הם גדולים ומעולים לאין קץ על המוחין הנקרא חב"ד. ולכן תמצא באדרת נשא שכאשר מבאר סדרי ספירות הכוללות כל האצילות אשר הא"א נקרא כתר ואו"א חו"ב מזכיר שם בא"א בחינת גולגלתא ומוחא סתימאה דיליה. אמנם חו"ב הם או"א שהם ענפים היוצאין ממ"ס דא"א הנקרא כתר וכן הוא הענין בי"ס הפרטות שבכל פרצוף וא"כ בודאי כי המוח הסתום שבכתר הוא גדול מאד מן חו"ב אשר בפרצוף ההוא כי הרי מן הכתר נאצלו הם ובהכרח הוא שבחינת ד' מוחין שהם חו"ב ודעת הכולל חו"ג שארבעתן יהיו נמצאים בכתר בודאי כמבואר אצלינו בברכת שים שלום של העמידה לכן הם ד' כריעות וד' זקיפות ע"ש. נמצא כי המוחין הם למטה מבחי' הכתר ואינם בתוכו כי הכתר גבוה מאד מאד מהם והם למטה ממנו לגמרי אמנם בכתר יש בו בחי' פנימית שהם מוחין שבו בעצמו ממש ובחי' החיצוניות שהוא הגולגלתא אלא שחיצוני' שהוא הגולגלתא מתפשטת עד למטה ומלבשת גם את המוחין הנקרא חב"ד אבל עיקרית הכתר אינו אלא למעלה על אלו המוחין. ועיין בביאור אותו מאמר ג' רישין אתגלפין דא לגו מן דא הנזכר בתחלת אדר"ז דרפ"ח ומשם תבין ענין זה המוח שבכתר שהוא מלבד המוח עצמו מה ענינו:


מ"ב וזה סוד מנחל בדרך ישתה הנחל הוא יסוד דתבונה ובתוכו מלובש דעת דז"א שבו החסדי' הנקרא מים ואלו מים נמשכין מן הנחל ההוא ומתפשטין עד היסוד דז"א וחוזרין ועולין ומגדלין אותן כנודע ויסוד נק' דרך בסוד דרך גבר בעלמה נמצא כי היסוד דאמא הנקרא דרך נעשה נחל מים וממנו שותה הז"א מאותן החסדים ואז נגדל ומרים ראשו וסוד הרמת ראש הוא כי חג"ת שבו נגדלין ונעשין בחי' ראש בסוד ג' מוחין שבו חב"ד ונמצא כי אין ראש זו מחודש רק שמה שהיתה בסוד חג"ת הורמו למעלה וגדלו ונעשה ראש בסוד חב"ד וזו בחי' ו' שבשם הוי"ה הכולל האצילות כי תחלה היה בז"א ו"ק לבד ו' זעירא שבתוך ה' דאמא עלאה ועתה יצאה ונעשה ו' עצמה שבשם הוי"ה ונעשה לו ראש שהוא צורת י' שיש בראש ו' כנודע כי ביניקה היתה ו' לאחר ה' ראשונה אלא שלא היה לה ראש כי היה ו"ק לבד ובגדלות נעשה לו ראש דהיינו י' על ו':


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כג/פרק ב (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כג · פרק ב· >>

פרק ב[עריכה]

ועתה נבאר מהיכן נעשה בחי' הכתר הזה והנה הוא נעשה מבחי' חצי התחתון של הת"ת דאמא הנקרא תבונה וזהו ענינו. כי הנה כתבנו לעיל כי לסבת הכנסת נה"י דאמא הראשונים תוך ז"א בבחי' המוחין הוצרכה להתגדל ולעשות לה נה"י חדשים אחרים ושם בארנו איך היה הענין ואמרנו כי האורות של נה"י דאמא עלו בחצי ת"ת התחתון של תבונה לדחות את הולד שיולד ויצא לחוץ ואז אותן האורות הוציאו שם נה"י אחרים חדשים כי בעלות האורות הנ"ל האירו ונתנו כח לכלי ההוא של מחצית הת"ת התחתון והגדילו ממנו ג"כ נה"י חדשים ואז האורות הראשונים שנסתלקו נתלבשו תוך אלו הנה"י החדשים כי הנה"י הראשונים הוצרכו להתרוקן לכמה סבות הנ"ל אם לצורך לידת המוחין דז"א ואם להעשות לבושין למוחין דז"א עצמו כנ"ל אבל אלו שהם תשלום י"ס של תבונה עצמה חזרו האורות להתלבש בהם והנה מזה המחצית התחתון של הת"ת ומן הנה"י בבחינת כלים ובחינת אורות ג"כ שלהם עצמן הם הנעשין כתר של ז"א והרי זה הוא שינוי א' שיש בין הכתר אל המוחין כי המוחין הכלי שלהם הם של התבונה והאורות הם של ז"א אבל הכתר הכלי והאור שלו הכל הוא של תבונה. ובזה תבין טעם למה אין הכתר במספר י"ס כנ"ל אמנם מתחילין מן החכמה שהוא נקרא ראשית. והענין כי הנה המוחין דז"א שהם חב"ד שלו האורות הם של ז"א עצמו ואע"פ שהכלים והלבושים הם נה"י הראשונים של התבונה כנ"ל עכ"ז הם טפלים ונגררים אחר הרוחניות והאורות שבתוכו אשר הם מז"א עצמו ולכן משם הם מתחילין מספר הי"ס שהם חב"ד חג"ת נהי"ם שבו. ובפרט במ"ש לעיל כי הכלים של נה"י הראשונים דתבונה נעשו בשר מבשרו וגופו ממש דת"ת דז"א אמנם הכתר שלו אין לו שייכות עמו לא באורות ולא בכלים כי כולם הם בחי' התבונה לבד ואין בו בחי' דז"א כלל זולתי שהוא מתחבר עמו ושורה עליו כעין כתר כמ"ש ולכן אינו נחשב במספר י"ס דז"א וזכור כלל זה. וגם בזה תבין למה נקרא כתר כי הוא לשון כותרת וסובבת כמו העטרה המקפת ומסבבת ומלבשת ראש האדם והוא דבר זולתו כנראה בחוש הראות שהעטרה דבר הנבדל מן גוף האדם גם מזה תבין הפרש ויתרון מעלת הכתר על המוחין כי המוחין היו האורות בחי' ז"א עצמו ובחי' הכלים שלהם בלבד היו מן התבונה אבל הכתר שלו כולו כלי ואור הוא מן התבונה לבדה ופשוט הוא היתרון והמעלה שיש בין תבונה לז"א שאין קץ וקצבה אליו ומה גם כי אפילו בחינת הכלים יש יתרון לכלי הכתר מכלים של מוחין לב' סיבות א' כי הכלים של מוחין הם כלים של נה"י ראשונים לבד אבל כלי הכתר הם מהנה"י החדשים וגם מחצי ת"ת התחתון ונודע כי חצי ת"ת גדול מכל הנה"י כולה כמבואר אצלינו בהקדמה הידועה. כי הבחינה הקטנה שבכל ספירה העליונה היא גדולה מכל מה שלמטה ממנה והרי ראית כמה יתרון יש אל הכתר על המוחין ופשוט הוא כי הכתר גדול מכל הט"ס כולם של הז"א לגמרי ואמנם עכ"ז נקרא כתר של ז"א עם היות שאין לו שייכות עמו. והטעם הוא לפי שכאשר אמא שהיא התבונה רוצה להעטיר ולהכתיר את בנה ז"א בסוד בעטרה שעטרה לו אמו הנה היא יורדת ומשפלת גופה למטה עד שיעור חצי ת"ת שלה כנ"ל ומקפת ומסבבת ראשו של ז"א ונעשית לו בחי' כתר ועטרה ואז נחשב כאלו הוא מבחי' ז"א עצמו לסיבת התחברותו והתדבקותו עמו. וז"ס מ"ש בתיקונים הכתר הוא אמא על ברא גם אמרו בתקונים כי כל הכתר הוא אהי"ה והענין הוא כי מבחי' אמא הנקרא אהי"ה כנודע נעשית כתר דז"א כנודע כפי מה שבארנו ודע כי לא ז"א לבד אלא ע"ד הנ"ל הם כל בחי' של הכתרים של שאר הפרצופים כמו א"א או"א נוקבא דז"א כי כולם כתריהם נעשה מן ת"ת העליון שעליו עד"ז שבארנו בכתר דז"א והנה גם כן יתבאר לך כי הרי מבשרי אחזה אלוה והרי אין אנו רואים שהאדם התחתון שבעה"ז יש בו כתר עם המוחין בתוכו למעלה מן המוחין שלו. אך זה יובן במ"ש כי הנה כמו שהכתר אינו מכלל גופו דז"א רק בחי' מקפת עליו זולתו כך הוא באדם התחתון שהכתר שלו הוא אור רוחני מקיף עליו ואינו נגלה וניכר לעין כל אמנם החיצוניות שלו המתפשט למטה הוא הנגלה והוא הגולגלת המקיף את המוחין של אדם עצמו:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כג/פרק ג (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כג · פרק ג· >>

פרק ג[עריכה]

ועתה נבאר ענין הכתר הזה איך נעשה מחצי ת"ת התחתון ומנה"י חדשים דתבונה ובו יתבאר מ"ש למעלה כי אמא יורדת ומשפלת עצמה למטה להיותה כתר על ראשו ואם כפי הנ"ל א"צ להשפיל עצמה. אבל הענין כי הנה עיקר בחי' הכתר דז"א אינו רק חצי התחתון של ת"ת לבד של התבונה והיא ממש שורה ע"ג מוחין שלו הנקרא חב"ד כי הרי בארנו כי הכתר הוא רק ספירה א' לבד ואינה נחלקת לג' קוין וא"כ א"א שגם הנה"י החדשים המתחלק' לג' קוין יהיה כתר דז"א אבל צריך להבין שכפי זה מה נעשה מן נה"י החדשים המפסקין בין חצי ת"ת אל ראש ז"א. גם צריך להבין מה שנתבאר אצלינו במקומות אחרים בענין דרוש המוחין דז"א איך צריך י"ג שנים עד שיכנסו בו הוא זמן ירידת הכתר עליו ואם כפי הנ"ל שהת"ת עצמו שורה ע"ג חב"ד דז"א א"צ לשהות זמן רב כי כיון שנכנסו כבר נה"י דתבונה בסוד מוחין שבתוכו מאליו נשאר עומד הת"ת ע"ג המוחין ברגע בלתי שהות זמן אבל הענין הוא כי הנה האמת הוא שחצי ת"ת תחתון של התבונה הוא לבדו נעשה כתר והוא חונה ושורה ויושב ע"ג המוחין ממש. והנה הת"ת הוא גוף רחב כנראה בחוש הראות ויש באמצע ובתוכו מקום חלל ורחב יותר משאר ספי' ובפרט כאשר נעריך גוף של אמא שהוא מקום היותר רחב שבה ורישא דז"א שהוא היותר צר וקטן משיעור שבכל איבריו ובפרט כי זה בחי' אמא וזה בחי' בנה הקטן כי ודאי כאשר חונה אותו חצי ת"ת על ראשו דז"א נכנס ראשו דז"א בתוכו וכל המוחין שלו מוקפים ומוכתרים מחצי הת"ת הזה ויש בו שיעור גדול שיהיה קצתו נשאר למעלה וקצתו יורד ומסבב את המוחין דז"א ואמנם הנה"י החדשים של התבונה אינם נכנסין תוך פנימית דז"א כאשר נכנסו הנה"י הראשונים. אמנם הם נכפפין ומתפשטין ויורדין בצד האחוריים של ז"א כאדם הארוך הכופף קומתו ונשען ע"ג ראש האדם הקצר קומה העומד לפניו ואחורי הננס נגד פני הארוך ואז הארוך כופף קומתו ומשים גופו שבמקום טבורו ע"ג ראש הננס ורגליו ניתלין לאחוריו דננס נמצא שראש האדם הארוך וחצי קומה העליונה זקופה מעומד למעלה וחצי גוף נכפף ונסמך ע"ג ראש הננס והרגלים שלו יורדין ומתפשטין מאחורי הננס וכן הענין באמא עם ז"א כארוך ע"ג הננס ממש והיא עומדת ממש על הז"א כעין ציור הלמד כזה. נמצא חצי ת"ת התחתון דתבונה כפוף על ראש ז"א כעין כתר על המוחין דז"א ורגלי אמא שהם נה"י החדשים יורדין ונתלין מאחורי ז"א עד למטה באופן שהת"ת עצמו דתבונה הוא דבוק ממש ועומד ע"ג מוחין דז"א והוא נעשה כתר אליו וא"כ ירידה זו דרך אחורי ז"א שיורדין ומתפשטין נה"י החדשים כדי שישאר הת"ת בבחי' כתר דבוק ע"ג מוחין צריכין שהות וזמן לירד כמ"ש אצלינו בענין המשך י"ג שנים דגדלות דז"א כנ"ל. נמצא כי הכתר דז"א אינו דבוק ביחד בגוף אחד עם הנה"י הנכנסין תוך ז"א אבל הם גוף אחד עם נה"י החדשים היורדים ומשתלשלין מאחורי הז"א. ובזה תבין מ"ש אצלינו במ"א כי קו אמצעי דז"א לפעמים יורד עד למטה וגם בחי' הדעת שהוא עמו בקו האמצע גם הוא יורד למטה ממקומו ואמנם החו"ב שבו נשארין במקומם ואינן יורדין לפי שאינן קשורים עם הכתר אמנם אם היה נקשר עם נה"י הפנימים דתבונה היה מוכרח שאם יעלה הכתר והדעת גם החו"ב שבב' קוין האחרים ירדו ויעלו עמהם:


מ"ב שבפ"כ כתר גימטריא ג"פ אור וסוד אור יוצא מאויר לאויר רי"ו ג' ע"ב דיודין נמצא כי הכתר רומז לט' פעמים ע"ב דיודין ועם כולל הרי י"פ ע"ב דיודי"ן נכללין בכתר ונעשין נשמה בכתר שהוא אור וכבר ידעת כי כתר בחי' אור מקיף:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כג/פרק ד (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כג · פרק ד· >>

פרק ד[עריכה]

ונבאר עתה ענין ירידת והשתלשלות הנה"י של תבונה החדשים מאחורי ז"א והטעם שאינן יורדין ונמשכין דרך פניו הוא כדי שתוכל התבונה להסתכל פניה בפני הז"א כאשר תכפוף ראשה להסתכל בו בהיות פניה באחורי ז"א ותכפוף ראשה ותביט בפניו של הז"א שהוא נמוך ממנה ותאיר בו בהסתכלותה ואלו היה רגליה משתלשלין כלפי פניו נמצאת פניה כנגד פני הז"א והנה היא גבוה מאד וכאשר תכפוף ראשה להסתכל בו אינה מסתכלת אלא באחור של ז"א והנה שיעור אורך והתפשטות והשתלשלות נה"י החדשים הנ"ל באחורי ז"א הוא עד סיום שליש עליון דת"ת דז"א שהוא נגד החזה שלו אשר משם ולמטה יוצאת רחל נוקבא דז"א באחורי ז"א כנ"ל כי מקום שמסתיים היסוד דתבונה שנכנס בתוך פנימית ז"א שם כנגדה מבחוץ מסתיימין נה"י דתבונה החדשים החיצונים. ואע"פ שנה"י דתבונה החדשים שיעורם כשיעור אורך נה"י הראשונים עכ"ז אינו דומה התפשטות בפנים ביושר אל החיצונים שנכפפין ומתעקמין ונכפלים ומתפשטין באחורי עורף ז"א לכן הנה"י הראשונים הנכנסין תוך ז"א מתפשטין עד סיום רגלי ז"א והנה"י החדשים אשר נכפפין ועקומים לאחור אינן מגיעין רק עד החזה לבד והנה ע"י התפשטות אלו הנה"י החדשים באחור ז"א עד החזה מתכסים אחוריים של ז"א ואין החיצונים והדינין שולטין באותן אחוריים עליונים של (עורף) ז"א. ודע כי כל בחי' אותו החיוורא והלבנונית שבאחורי העורף דז"א וכל הלבנונית אחורי הגוף והכתפים שלו כולו הוא בחי' אלו הרגלים של אמא אשר הם מכלל בחי' הכתר שלו המקיף את ז"א באופן שכל אותו החוורא הנזכר באדרא שיש למעלה בגלגלתא וכן אותה החוורתא המתפשטת באחוריים הכל הוא בחי' הכתר הנזכר באדרא הכותר ומקיף את ז"א. וז"ס מ"ש באדרא נשא דף קכ"ח ע"ב על בחי' א"א וז"ל ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיוור דנחית לגללתא דז"א כו' כי ודאי הוא יורדת דרך אחורי רישא דא"א. ודע כי על הלבנונית שהוא בחי' הכתר הנ"ל שהוא סיום הרגלים של התבונה החיצוניות נמשך ומלביש עליהם בחי' חד קוצי דשערי הנמשך מראש הא"א דרך עורפו בין תרין כתפין כנ"ל באדרא דקכ"ט ע"ב ונמשך ג"כ עד החזה דז"א כדי לכסות הכתר מחשוף הלבן אשר שם ולכן נמשך קוצי דשערי דרך אחור ז"א ועוד טעם ב' כדי שלא לכסות הפנים של ז"א לכן נמשך דרך אחוריו ודע כי הנה נתבאר כי קוצי דשערי מלביש ההוא חוורא שהם נה"י החדשים והנה למטה מן ההוא חוורא יצאת לאה אשת יעקב באחורי ז"א מחציו ולמעלה ומסתיימת עד החזה ג"כ כי לאה יוצאת תכף במקום הדעת של ז"א מאחוריו כנודע. וכאשר נכנסו המוחין תוך ז"א תכף יוצאת דרך אחור בחי' לאה כנ"ל וכאשר הונח הכתר על ראש ז"א ירד גם הוא ונתפשט ונמשך עד החזה כנ"ל והלביש וכיסה את לאה העומדת שם פניה נגד אחורי ז"א והכתר מלביש ומכסה אחור לאה ועי"ז אין חיצונים שולטין באחוריים שלה וגם הלובן ההוא ממתק הגבורות והדנין הקשים שבאחוריים של לאה כנודע. וזהו הטעם שבספר הזוהר קרא אל לאה עלמא דאתכסיא אבל רחל היוצאת אחר סיום הכתר הזה מהחזה ולמטה נקרא עלמא דאתגלייא. והנה סיום הכתר הזה שהם נה"י החדשים של התבונה הם מגיעין עד ראש רחל ומסופם ומסיומם נעשה כתר של רחל נוקבא דז"א. והנה תבין באדר"ז ואד"ר למה לא הוזכר רק נוקבא תתאה רחל דנפקא בין תרין דרועין דז"א מאחוריו אבל לאה שהיא עלמא דאתכסיא לא הוזכרה כי הנה היא נכללת ונחשבת בכלל הכתר של רחל וכאלו היא עצמה נעשה בחי' כתר של רחל לסבה הנ"ל. ובזה תבין משארז"ל שאמרה הירח לפני הקב"ה רבש"ע א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר א' פי' כי הנה הת"ת דתבונה הוא עצמו נגדל ונתארך ונעשו נה"י החדשים ממנו כנ"ל אשר סיומם הוא כתר רחל הנקרא ירח ולבנה באופן כי הת"ת דתבונה נעשה בהתחלתו כתר לזעיר אנפין ובסופו כתר דרחל. ועתה נבאר בחי' הג' והוא אותיות ל"ם דצלם שהם ב' מקיפים על ראש דז"א שהם מבחי' (הנ"ל) חצי עליונה של התבונה עד תשלום חצי עליון על הת"ת שבה כי משם ולמטה הוא כתר דז"א כנ"ל. והענין הוא כך כמ"ש בע"ה כי ל' של צלם הוא חג"ת של התבונה ום' דצלם הוא כחב"ד דתבונה והרי נגמרו י"ס. ואמנם הל' אינה אלא ב' ספירות וחצי שהם ח"ג וחצי עליון של הת"ת של התבונה כי חצי התחתון הוא בחי' כתר של ז"א כנ"ל:


והנה אלו המקיפים יש להם בחי' אחרת והוא כי הכלים שלהם הם גופא דאמא דתבונה עצמה אבל האורות שבתוכם הם משותפים כי יש בהם אורות ומקיפים דמוחין דז"א וגם יש עמהם ביחד האורות של התבונה. והנה יש בחינה אחרת בכתר משא"כ במקיפים כי הכתר הוא יורד ומלביש ומכתיר וסובב את הז"א כנ"ל. וא"כ אע"פ שהוא בחי' אור מקיף אינו נכנס בחשבון המקיפים הנ"ל כי הם עומדים מרחוק למעלה ומשם הם מאירין למטה בז"א אבל הכתר המסבב אותו בקירוב ובדיבוק גמור אינו נקרא מקיף ויש בחי' במקיפים משא"כ בכתר כי אלו המקיפים יש בתוכם ג"כ אורות ז"א כנ"ל ולכן נקרא מקיפים של ז"א אבל הכתר הכלי והאורות הכל של תבונה ואין בו מחלק הז"א כלל אבל המקיפים אע"פ שהם רחוקים ממנו כנ"ל עכ"ז מתייחסים אל הז"א ונקרא מקיף שלו כיון שבהם מעורב ומשותף אורות ז"א עצמו ולולי כך לא היו מתייחסים אל הז"א כלל משא"כ בכתר אע"פ שכולו הוא של תבונה עכ"ז להיותו דבוק עם הז"א מתייחס להקרא כתר שלו. ונמצא כללות הדברים כי ג' בחי' הם הבחי' הא' הוא מוחין דז"א שהאורות שלו והכלים של התבונה והכתר דז"א האורות והכלים של התבונה בלבד ומקיפים דז"א הכלים של התבונה והאורות הם מחוברים ומשותפים והם אורות דתבונה ואורות דז"א וע"ש:


(מ"ב נלע"ד שתכלית הדברים שבינה ותבונה הם ס"ם ותבונה היא ם' מל' דבינה העומדת מחזה שלה עד סיום שלה ולכן נקרא ם'. ואמנם המלכות דתבונה זו היא כלולה מי"ס ג"כ והט"ס הם כללות לם דצלם והמלכות דמלכות שבה הוא צ' דצלם נכנסת בפנימית דז"א. ואמנם הכתר דז"א גם הוא מקיף לכן הוא מט"ס דמלכות דתבונה הנ"ל (ר"ל שבעיבור נכנס כלי חיצון של מלכות דמלכות דתבונה) וביניקה אמצעית של מלכות דמלכות דתבונה ובגדלות פנימית של מלכות דמלכות דתבונה) שבכל ספירה יש ג' בחי' כלים ונמצא שצ' דצלם דעיבור יניקה ומוחין הם ג' מלכיות דתבונה הנקרא ם ולעולם מלכות דמלכות דתבונה הנקרא ם' היא נכנסת בפנימית ז"א וא"כ נמצא שלעולם צריך להשלים מלכות שחסר מי"ס התבונה. וז"ס ענין הכפליים שנכפלים נה"י ואינם נה"י ממש אלא מל' ששיעורה נגד נה"י והבן זה. נמצא שבכל עולם ובכל ספירה הוא כך שהמלכות דמלכות של המלכות דאצילות מתלבש בבריאה וכן בכל ספירה וספירה כן הוא שבמלכות דמלכות התבונה שהוא מלכות דבינה היא הנכנסת תוך פנימית ז"א וכללות הט"ס דמלכות דתבונה הם המקיפין והבן זה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כג/פרק ה (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כג · פרק ה· >>

פרק ה[עריכה]

טעם למה הכתר דז"א בשליש אחרון של ת"ת דאמא לפי ששם הוא סוד הרחם סוד אות ה' של אמא ושם נכנסת י' של אבא שהוא היסוד שבו ביסוד שבה ומכח הארה ההיא נעשית שם כתר לרישא דז"א שהוא מתחיל מהטבור ולמטה. מ"ק ב הטעם למה אין אנו מונין לעולם הכתר בתשבון הי"ס רק אנו מונין הדעת במקומו דע כי הלא ת"ת דבינה ממנו נעשה כתר לז"א ומצד חיות פנימית שבה נמשך חיות לכתר דז"א. והנה הכתר לא נעשה ע"י זווג או"א רק מהבינה לבדה וכיון שכן נמצא כי כפי בחי' זו יהיה יותר גדול הכתר מן המוחין כי המוחין הם נבראים ומתחדשין מאו"א ע"י זווגם אך הכתר הוא מחיות הבינה עצמה כנזכר ובערך זה יהיה יותר גדולה הכתר מהמוחין אך יש בחי' אחרת והוא כי הלא מבשרי אחזה אלוה כי עיקר שכל ותבונת האדם במוחין כי הגלגלתא טפלה בערך המוחין. והענין כי בבחי' שהמוחין הם מאו"א משא"כ הכתר שהוא מאמא לבדה לכן בבחי' זו המוחין הם עיקרים ומשם מתחיל המנין ולא מן הכתר כי אע"פ שהת"ת דבינה בהיותה בה בעצמה האור שלה גדול יותר מאור המוחין שבז"א עמו עכ"ז כאשר האור שלו נעשה ממנו כתר לז"א אז יורד במעלה מן המוחין כי המוחין מאור או"א והכתר מצד אמא לבד ובזה תבין מ"ש בזוהר כי כל כתר מסטרא דאמא. ג' דע כי (הלא) בסוד העיבור ג' כלילין בג' לא היה לז"א רק ב' מוחין חו"ב מצד אבא וב' מוחין מצד אמא כי היה הדעת חסר אז ממנו והם ד' שמות אלקים כולם בסוד ב"ן פי' כי אלהים פשוט ומלא ומלא דמלא הם ב"ן אותיות כי ז"ס בנ"י אלקים וד"פ ב"ן של ד"פ אלהים הם גימטריא קדקד וז"ס הקדקד מקום שמוחו של תינוק רופף וזהו צחוק עשה לי אלקים כי ב' מוחין שהם ב' אלקים גימטריא עק"ב וי"ג אותיות המילוי בכ"א משתיהן הרי הוא גימטריא צחק ועם י' אותיות דב' אלקים גימטריא יצחק וזהו (סוד) צחוק עשה לי אלקים וגו' וז"ס שורש קין והבל קין נגד ל"ב אלקים (נ"א ה"פ ל"ב) אשר בכ"א מהם ה' אותיות הרי ק"ס כמנין קין וכן הבל ה' ל"ב הנ"ל ג"כ אלא שהבל בכללות וקין בפרטות וקין והבל שניהם גימטריא צחק הנ"ל וי"פ ל"ב גימטריא ש"ך ניצוצין ושרשם ל"ב אלקים וז"ס בהלו נרו עלי ראשי ר"ת נער. וז"ס והנה נער בוכה כי בתיה בת פרעה חשבה שהוא כולו דינין מש"ך ניצוצין כולם וזהו ותראהו והנה נער ובאמו נאמר ותרא אותו כי טוב הוא מצד החסדים לא מצד הדינין. הרי נתבאר כי בעיבור הם ד' מוחין ב' דאבא וב' דאמא לבד ומהם שורש הל"ב אלקים אך ביניקה בקטנות הם ו' מוחין ג' מוחין דאבא וג' דאמא והם ג"כ בחי' אלקים הרי הם עתה ו' אלקים ותצרפם עם ד' אלקים של העיבור שהיה בו מתחלה הרי עתה יש בו י' אלקים ביחד לז"א והם גימטריא ת"ת ת"ל וז"ס קוצותיו תלתלים כי מספרן ת"ל ת"ל ועם נ' אותיות שיש בי' אלקים הרי הכל גימטריא תלתלים והם סוד השערות וקוצין דז"א. ד' אם אנו מונין בחי' הכתר ובחי' הדעת נראה שהם י"א ובס"י אמר עשר ולא י"א עשר ולא תשע והטעם כי הדעת הוא בחי' נשמה דז"א ואין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי אבל הדעת (הוא) בחי' נשמה בלי כלי וכן בכל כללות האצילות (וכן) עתיק יומין הוא בחי' נשמה לכל האצילות ואין (בו) בחי' כלי כלל לכן אין אנו מונין בחי' הדעת בכלל הי"ס. והנה הי"ס שבכל כללות האצילות הם עשר נקודות שיצאו תחלה בתוך הכלים ומהם היה התיקון כי מנקודה ראשונה נעשה כתר דאצי' הנק' אריך מכתר שבנקודה ובתוכו עתיק בבחי' נשמה ומב' נקודות נתקנו או"א ומו' נקודות ז"א ומנקודה אחרונה נבנית הנוקבא דז"א הרי י"ס דעשר נקודים לבד. והנה א"א חכמה שבו מאירה לאבא ממקומה וכן בינה שבו מאירה לאמא ואין כן במלכות שהמלכות שבכולם אחר הקטרוג ירדו בין מלכות ז"א ובין מלכות נוקבא בין מלכות דאו"א בין מלכות דא"א כולם ירדו ממש למטה אלא שמאירים אליה ממקומם ולא נשאר למעלה רק רשימו לבד א"כ היה אפשר לומר ח"ו דהשתא לא נשארו רק הט' בכל בחי' ותו לא שהרי העשירית ירדה ונפלה לכן אמר י' ולא ט'. ואמר י' ולא י"א כי אין זה רק הרשימו לבד כדי כשתעלה תדבק בשרשה למעלה דהיינו הרשימו וז"ס לעולם ה' דברך נצב בשמים שהמל' דז"א אף שנפלה למטה לעולם הרשימו שלה למעלה וזה דברך שהוא מל' נוקבא דז"א הוא נאמר על הרשימו ואמר שלעולם היא שם בשמים למעלה בז"א שהוא שמים וכן בכל בחי' ובחי':


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כג/פרק ו (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כג · פרק ו· >>

פרק ו[עריכה]

ז"א היה תחלה ו"ק ואח"כ נגמר לי"ס גמורות באופן זה שהנה קו ימין הוא חסד ונצח ובהם שש פרקין ואז תרין פרקין עלאין דחסד מתחברים עם פרק עליון דנצח דאמא והרי חכמה שלו מג' פרקין מדה גמורה וכן בקו שמאל ב' פרקין עלאין דגבורה מתחברין עם פ"ע דהוד דאמא וכעד"ז בקו אמצעי שכיון שתבונה ממיתה עצמה עליו שאז מסתלקין פנימית נה"י שלה וחיצוניות שלה לבד נכנס בו ובתוכם המוחין דז"א לכן הם נעשין חלק מאיברי ז"א ממש ומגופו ומגדיל ז"א ע"י נה"י דתבונה. ואמנם כשלא נכנסו עדיין רק ו"ק דגדלות מתחיל לגדל אך לא נשלם ראש דגדלות שבו ועדיין חג"ת שלו נקרא רישא דיליה וא"כ בהכרח שבזה הראש מחג"ת דיליה יהיה ניכר גדלותו. והוא דע שבתחלה מתחיל לגדל החלקים העליונים ואח"כ התחתונים שהרי בהכנסת המוחין התחתונים נכנסים תחלה אך בגדלות ז"א עצמו העליונים נגדלין תחלה וזה ברור נמצא שתחלה נגדל החסד וגבורה ואח"כ הת"ת וכן נ"ה וכן היסוד. ונחזור לענין ו"ק דגדלות שהנה הד' פרקין העליונים דקו ימין שהם ג' פרקי החסד ופ"ע של הנצח הם מתחברים עתה יחד ונעשין חסד דז"א ושם יש בחי' החכמה שלו שהרי הב' פרקין עליונים מאלו הד' הם חלקו. אח"כ כשנשלמו ג"ר דגדלות לכנוס כנ"ל ונמצא ששם החכמה בכח כלולה בחסד אך לא תהיה לגמרי עד שיכנוס החכמה של ג"ר דגדלות ואז יתחלקו אותן ד' פרקין לב' בחי' חציים לחכמה וחציים לחסד כנ"ל אך עתה ד' פרקין הם שם יחד בחסד והרי שהחסד מועיל עתה במקום מוח ממש בחכמה ונשארו ב' פרקי התחתונים דנצח לנצח דז"א וכעד"ז בג' קוין והרי איך החג"ת שלו עומדין שם בכח של חב"ד וחג"ת נקרא עתה רישא דיליה כנ"ל ויש שם רושם הגדלת רישא דיליה בכללות אע"פ שאינם בפרטות שכבר הם עתה מוכנים לכשיכנסו ג"ר דגדלות יתחלקו ב' פרקין עלאין בכל קו א' מהם לעשות חב"ד אך עתה חב"ד שלו כלילין בחג"ת ומעורבים שם. ואח"כ שנחלקו ע"ד הנ"ל הנה נכנסים ו"ק דגדלות באופן זה שנכנסו תחלה ג"ת נה"י שבהם בחב"ד דז"א אשר עדיין כלילין בחג"ת דיליה ואח"כ נכנסים ג' אמצעית בג"ר דז"א חב"ד ונדחין נה"י דמוחין בחג"ת דז"א והרי נשלם עתה בחי' ו"ק דגדלות. ואמנם אחר שיכנסו גם ג"ר דגדלות אז נדחין ג' אמצעים דמוחין בג' אמצעים דז"א ונדחין ג"ת דמוחין בג"ת דז"א ונשלם לי"ס. גם צריך שתדע שבתחלה היו מוחין דז"א דיניקה מצד אמא ומצד אבא כנודע. והנה המוחין ההם עצמם שהם חב"ד דז"א מתחלקים לפרקים כנ"ל ג"כ בבא המוחין דגדלות ונמצא שבבא ו"ק דגדלות עלו בחסד דז"א ד' פרקין מן צד מוחין דקטנות דאמא וד"פ מצד מוחין דאבא וכעד"ז בכל שאר. ודע שבבא ו"ק דגדלות נשארין ג"ת נה"י דז"א בלי מוחין דגדלות הנ"ל אמנם משם נמשך קצת הארה מנה"י התחתונים דמוחין אשר בג' אמצעים דז"א כנזכר בכוונת ה' אלהיכם אמת. והנה כל זמן שלא נכנסו ג"ר דיליה דגדלות אין שרשי החו"ג מתפשטין במקומן כי נשארו למעלה שרשם בדעת מחוברים עם חו"ב שלא נכנסו אמנם הארתן לבד נכנסת ומתפשטין בו"ק דגדלות והבן זה שלא יחלוקו ג' דרושים יחד כנזכר אצלינו וע"ש איך יש ענפים ושרשים ונראה שהארה זו היא הארת הענפים ולא הארת השרשים. ודע שבכל הולדה והורדת הטפה בעת הזווג הוא בכח המוחין כי משם נמשכת הטפה לכן ביאת הקטן אינם ביאה עד שיהיה לו מוחין דגדלות ראוין להמשיך משם טיפת ההזרעה. והנה הז"א המוחין שבו אינם תמיד מתקיימין כנודע כי הם מסתלקין וחוזרין בסוד תוספת ודע שיש מוחין דעיבור דפנימים ומקיפים דאו"א ומוחין דיניקה דפנימים ומקיפים דאו"א וב' בחי' אלו הם מוחין דאלקים ויש מוחין דגדלות והם של הויות והם מוחין פנימים ומקיפים דאו"א. והנה בכל פעם שרוצין להמשיך להם מוחין צריך שתחלה יזדווגו או"א ומשם ימשכו המוחין לזו"ן. אמנם בזווג ההוא צריך שיעלו זו"ן מ"ן וענין העלאתן מ"נ הוא המוח שלהם שהם בחי' נשמה הפנימים שלהם. והנה קודם שיעלו בסוד מ"ן צריכין לקבל הארה מלמעלה וא"א לקבלם אם לא ע"י זווג או"א ופי' הדבר כמ"ש שב' זווגים יש באו"א א' זווגם הוא בסוד חיצונותיהן והוא תמיד להחיות העולמות חיות מוכרח לצורך עצמן ואם זה הזווג יתבטל אפילו רגע א' יתבטלו כל העולמות ח"ו והב' הוא בסוד הפנימית והוא לתת מוחין לז"א כדי שהם יולידו נשמות בעולם שהוא פנימית העולמות כנודע וזה אינו תדיר. והנה זווג א' התדיר א"צ שיעלו זו"נ בסוד מ"נ אמנם ההוא רוחא דשביק אבא באמא בביאה ראשונה אשר ההוא רוחא שורש זו"נ וכל שאר הנשמות הנמשכין מזווג או"א וההוא רוחא מספיק אז למ"נ אך הזווג הב' הוא לצורך מוחין שהוא לצורך זווג זו"נ להוליד נשמות שהם פנימית העולמות אז זו"נ ממש עולין במ"נ והנה כל מוחין הפנימים דיניקה דמצד אמא תמיד הם בו לעולם ועתה ע"י מ"ן בכח ההוא רוחא כנ"ל נעשה זווג או"א בבחי' יש"ס ותבונה והוא זווג התדיר ואז נשלם בחי' מוחין בחג"ת דיניקה שהם חיצונותיהן והם אלקים. אח"כ עולה מ"ן זו"ן עצמם כדי לקבל מוחין דו"ק דגדלות שהם פנימית העולמות בזו"ן ודע שאין זווג זה הב' נעשה אלא כשמתחברים יחד ד' פרצופים או"א ויש"ס ותבונה ונעשין ב' פרצופין לבד והבן זה. גם דע כלל גדול שזה הזווג החיצונית שהוא לצורך העולמות נמשך ממוחין עצמן דאו"א בלי שיקבלו הם מלמעלה כנודע שכל מה שלמטה מהם כולם כלולים בהם ויש בהם כח כנגד כל מה שלמטה מהם אך הזווג הפנימי צריך שיקבלו גם או"א מאורות עליונים מהם ומהם ממשיכין למה שהוא צורך להמשיך נשמות חדשות שהוא בחי' הפנימים ונמצא שגם א"א מזדווג עם נוקבא תחלה והוא ממשיך לאו"א וכן א"א עצמו גורם זווג לעתיק וכן זה מזה עד רום המעלות נמצא שזווג הפנימי הוא קושר כל העולמות כי א"א להמשיך אם לא שיקבלו מרום המעלות אורות חדשים זה מזה וזה מזה עד או"א ומשם לז"א. ודע שאין המוחין דגדלות כולם בחי' שמות שוים כי ו"ק יש לו שמות הוי"ה באופן אחר אבל ג"ר הם בשלימות הגדלות כנזכר בדרוש הציצית יעו"ש:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כג/פרק ז (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כג · פרק ז· >>

פרק ז[עריכה]

ז"א מתחלק לג' חלוקות בחי' ראשונה כתר ב' מוחין ג' גופא והם הו"ק כתר רחמים גמורים. ומוחין רחמים בינונים כי במחשבה שהוא המוחין אתברירו ש"ך ניצוצין, וגוף רחמים ממוצעים יותר מהמוחין. ודע שהכתר כולל כל מה שיש במוחין וכללות הראש לכן כל בחי' ד' מוחין הם בכתר לבדו ששם שורש המוחין ואח"כ המוחין כוללים כל מה שיש בגופא כנודע שהרי הם מתפשטין בהארתם בג' קוין הז"א. כלי הכתר דז"א נעשה מת"ת דאמא ומת"ת דאבא נעשה (לו) נשמה שבכתר (שהוא ג' אור הדעת) וכבר ידעת שהכתר (דז"א) בבחי' או"מ וגם הכתר דז"א נעשה מת"ת דא"א וכתר אמיתי נעשה מא"א עצמו כנזכר בכוונת ליל שבועות ואין הכתר נמשך ובא עד שיושלם להתקן כל גופא. ובזה תבין בנשא דקכ"ג ע"ב כי או"א הם מוחא ולבא דאינון מלגאו וזו"ן הם גופא ורישא מלבר. ונראה כי הג"ר שהם חב"ד דז"א עצמו הם המוחין והם הנקראו פנימית אך החיצונות אפילו בראש עצמו נקרא ו"ק דז"א ובזה תבין מ"ש במ"א כי לעולם אינו רק ו"ק דחיצוניות ונגדלין ונחלקים לפרקים ומהם עצמן נעשה ג"ר נמצא כי בחי' החיצונית אינו רק ו"ק לבד אלא שנחלקים לי"ס אך המוחין הם הפנימים הם י"ס גמורות נמצא שמתלבשים י"ס גמורות פנימים בו"ק חיצונים וע"י הרושם שעושין י"ס פנימים המתלבשות בתוכם נרשם בו"ק בחי' י"ס ג"כ אך אינם רק ו"ק לבד בחיצונית. נמצא כי החסד הקצה הא' דחיצוניות נכנס ספירת החכמה שלימה דפנימית בב"ש הראשונים שבו ונקרא ספירה גמורה א' אף בחיצוניות. עם שאינו רק ב"ש, ושליש התחתון דחסד עם שליש א' דנצח דחיצוניות נכנס בהם ספירה שלימה דחסד דפנימיות ונקרא החיצונית ג"כ ספירה גמורה ע"י הפנימיות, וב"ש תחתונים דנצח דחיצוניות נכנס בהם ספירה שלימה דנצח דפנימיות ונקראו חיצוניות ג"כ ספירה גמורה ע"י הפנימיות. ועד"ז בקו שמאל ובקו האמצעי והבן זה היטב ופ"א שמעתי ממורי זלה"ה השליש הראשון דנצח בינה שהוא חיצונית שבה כנודע הנה הוא מצטרפת עם ב"ש דחסד החיצונים ונעשה ספירות גמורה דחכמה אף בחיצוניות ושליש אמצעי דנצח בינה שהוא ג"כ חיצוניות שלה מצטרפת עם שליש תחתון דחסד חיצוני ושליש עליון דנצח דחיצוניות ונעשה ספירה גמורה דחסד ושליש אחרון דנצח בינה דחיצונית נצטרף עם ב"ש דנצח דחיצוניות ונעשה ספירה גמורה דנצח דחיצוניות. אמנם קשה לי ע"ז כי הרי המוחין דז"א באים מלובשים בנה"י דבינה ונה"י דבינה מלובשים תוך זעיר אנפין א"כ איך הם מתערבים יחד כי הרי הנה"י דבינה נעשין פנימיות אצל החיצוניות דז"א ואינם מתערבין עם החיצוניות שלו ממש וצ"ע:


קול הרמ"ז ובס' הלקוטים הובא לשונו בערכי הכינוים ערך נה"י חדשים דז"א יש ענין אחר וע"ש וכללות זה ההפרש הוא כי מה שמדבר בכאן מענין התחלקות השלישי' דחסד ונצח לעשות חכמה וכן בשאר ושאח"כ באים הג' פרקי דנה"י דאימא להתחבר עמהם הוא להגדלת ז"א עצמו ואח"כ בעת בנין הנוקבא שכל בניינה מנה"י דידיה אז צריך שיבואו לו נה"י חדשים כיון שהראשונים נתנין לנוקבא וזמ"ש שם בליקוטים שהנה"י דז"א כולם נעשים מהבינה בסוד ומבינה נביאים ע"ש ובזה לא יחלוקו הדרושים זה עם זה והכל עולה יפה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כג/פרק ח (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כג · פרק ח

פרק ח[עריכה]

כתבנו במ"א כי הכתר אין בו אלקים שהוא חיצוניות דז"א רק אהי"ה שהוא חיצוניות דאמא לבד ובתוכו המוחין של בחי' הכתר יען כי כלי כתר דז"א נעשה מגופה דבינה עצמה אך מן המוחין דז"א שהם חו"ב דז"א משם מתחיל שם אלקים שהוא חיצונית דז"א עצמו וז"ס במחשבה אתברירו ש"ך ניצוצין כי משם ולהלאה מתחילין האלקים שהם החיצוניות וזה האלקים שהוא החיצוניות הוא עצמו שם ב"ן אשר הוא סוד ז' מלכים שמתו כמ"ש ויבאו בנ"י האלהים לכן תמצא כיון שהם ז' מלכים לבד יש בהם רפ"ח ניצוצין שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן לסבה הנ"ל כי הו"ק (נ"א כשהו"ק) נעשו י"ס גמורות דחיצוניות ומתחילין מחכמה שהוא ע"ב ולא מן הכתר הנ"ל לכן ג"כ תבין למה אין הכתר נמנה בכלל הי"ס אך החכמה נקרא ראשית כי משם ראשית חיצוניות ז"א שהוא בחי' ז' מלכים דב"ן אך הפנימיות והכתר הוא מ"ה עצמו דז"א החדש שלאחר התיקון לכן בבחי' החיצוניות נחשב כתר דז"א מאמא ובבחי' הפנימיות נחשב מכלל הז"א. ואמנם החיצוניות דכתר נטלו הדעת דז"א הנעשה מב"ש ראשונים דת"ת דז"א כנזכר במקומו ולכן הדעת משלים לי"ס במקום הכתר וזהו בבחי' חיצוניות אך בבחי' הפנימיות הכתר הוא מכלל הי"ס דז"א לכן אל תתמה אם אנו מונין לפעמים הדעת במנין י"ס ולפעמים הכתר כי זה בחיצוניות וזה בפנימיות. וצ"ע פנימיות הדעת מה הוא ומהיכן נמשך כיון שהוא ספירות נוספת ואפשר כי זהו ענין לא פחות מט' ולא יותר מי' כי בערך החיצוניות נמצא שהם ט"ס ולכן צריך הדעת להשלים ובערך הפנימיות הדעת הוא יותר על י' לזה אמר י' ולא י"א כי פנימיות הדעת אינו רק שרשי פנימיות הו"ק אך צריך לידע מה הם השרשים אלו וצ"ע. הכלל העולה כי בכל פרצוף ופרצוף שיש בכל האצילות מתחלק באופן זה כי כתר של הפרצוף ההוא הפנימיות הוא משם מ"ה החדש מבחי' הפרצוף ההוא והחיצוניות שלו הוא מחיצונית ת"ת של הפרצוף הקודם אליו והיה זה לקשר כל הפרצופים יחד תחלתם בסופם בחיצוניותם ולא בפנימותם וזה החיצוניות הוא משם ב"ן של המלכים וכללותן נקרא שם אלקים ג"כ וזה הכתר יש בו י"ס גמורות בין בחיצוניות בין בפנימיות והז"ת דכתר הם מתלבשים תוך הט"ס התחתונים של הפרצוף. ואח"כ הג' ראשונות חב"ד (של הפרצוף ההוא והם נקראים מוחין) של הפרצוף ההוא (והם מוחין) כי הכתר נקרא מוחין דמוחין אך אלו הג"ר שהם חב"ד נקרא מוחין דגופא כי הם מתלבשים בגופן כמ"ש והוא כי יש בהם י"ס דשם ב"ן שהוא נקרא אלקים ונקרא חיצוניות והם מבחי' הפרצוף ההוא עצמו וכנגדן י"ס פנימיות בכל א' מאלו הג' חב"ד ונקרא שם מ"ה החדש ואז ג"ר שבכל א' מהג' חב"ד נשארין למעלה והז"ת שבכל א' מהג' הנ"ל מתלבשים בז"ס תחתונים של הפרצוף ההוא ואח"כ הז"ת של פרצוף ההוא נקרא גוף הפרצוף ההוא והכל נקרא חיצוניות בערך המוחין ההם אמנם נחלקים גם הם בחיצוניות ופנימיות ואינם רק י"ס צ"ל גמורות):


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל