עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/84

25

Genesi II.

מורכב מן היה הוה ויהיה, אמנם אם הוראת השם הזה היא הנצחיות, לא יובן למה לא יפול גם על אלהים אחרים שהיו נצחיים לפי מחשבת עובדיהם, וכן למה לא נזכר בפרשת הבריאה. ול"נ לי נראה כי האל נקרא אלהים בבחינת יכלתו, והיותו אדון הטבע ובעל הכוחות כלם, והוא נקרא בשם בן ארבע אותיות בבחינת היותו נעבד והיות בני אדם עובדים אותו, ומפני זה לא היה מקום להזכיר שם זה קודם בריאת האדם. ואמנם למה לא נקראו גם אלהים אחרים בשם זה? נ"ל נראה לי כי עקר הוראת השם הזה הוא פוֹעֵל הטובות וְהָרָעוֹת, כלומר שהכל בא מידו. גם הטוב גם הרע, וזה כולל ענין היחוד, שאין זולתו לא סבת הטוב ולא סבת הרע; ולפי זה לא יפול השם הזה על שום אלוה אשר איננו יחידי. ואמנם מִנַיִן לשם הזה ההוראה הזאת? נ"ל נראה לי שהוא מורכב משני שמות, יָה שענינו פועל הטובות, כי לא מצאנוהו בשום מקום לענין הרעות, ומה שכתוב יסור יסרני יה, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. גם שם הכוונה שהיסורין לטובת האדם, לא לרעתו; ולדעתי מלת יָה או יָהו מתחלת המלת הקריאה לשמחה והשתוממות על טובה גדולה, ומלת וָה או הֹוָה נהפך, קריאה וצעקה לצרה ושוד ושבר (כמו ווי vae), ושם בן ארבע המורכב משתי המלות האלה מורה פועל הטובות והרעות. וע' עיין מה שכתבתי בשמות ו' ב' ג'. ולענין קריאת השם הזה, אין ספק כי כל ימי בית ראשון וגם בתחלת בית שני היו קוראים אותו ככתבו, כי עינינו הרואות כמה שמות בני אדם מורכבים ממנו, יהונתן, יהוידע, יהושפט, יהורם, יהואחז, אחזיהו, חזקיהו, ישעיהו, ירמיהו, ועוד אם לא היו קוראים אותו למה יכתבוהו? ונראה כי בימי בית שני התקינו חכמים שלא לקרוא אותו ככתבו, ועשו זה אולי מפני שראו שהיו העם עוברים על לא תשא, שהיו מזכירים אותו לשוא, והתקינו שיהיו קוראים תחתיו שם אדנות, ואנו רואים כי כן גם בתרגום המיוחס לשבעים זקנים הוא מתורגם בכל מקום Κύρτος, וכן בתרגום רומי Dominus, וכן במה שנשאר בידנו ממלאכת Origenes, הנקראת Hexapla שכתב בצד התרגום היוני הפסוק בלה"ק לשון הקודש באותיות יוניות אנחנו רואים כתוב בכל מקום Άδοναί. וכן בעלי הנקוד היו קוראים אותו באדנות, כי ראינו א') שהדגישו אות בג"ד כפ"ת שאחריו, כגון בה֣' בג֔דו (הושע ה' ז') ובה֣' ב֙ט֗חתי (תהלים כ"ו א'), ואני אל־ה' בטחתי (שם ל"א ז'); ב') שנקדו אותיות וכל"ב המשמשות בראשו בפתח ולא בחירק; ג') שנקדו אות מ"ם המשמשת בראשו בצר"י ולא בחיר"ק; ד') שלא נקדו אותו על דרך אמת בכל מקום, אלא לפעמים נקדוהו בנקוד אֱלֹהִים, וזה כשלפניו או לאחריו שם אדנות (אדני ה', או ה' אדני), והיה טעמם כדי