עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/83

24

בראשית ב

מלאכה. (ג) ויברך הוסיף לו מעלה על שאר הימים. ויקדש אותו גמר בדעתו שיהיה היום ההוא מופרש לכבוד האל ואסור במלאכה. והנה ידוע כי אין יום השביעי נבדל בטבע משאר ימים, אלא ביתרון ובחסרון הלבנה, וגם אלו אינם לשבעה ימים מצומצמים, כי החדש הוא כ"ט י"ב תש"צג, לא כ"ח ימים מצומצמים כדי שיהיה רביעיתם ז' ימים; א"כ אם כן לא נאמר ענין זה אלא כהקדמה למצות השבת, וכן כל עצמם של ששת ימי הבריאה לא נכתבו אלא לכוונה זאת, וכמו שאמרתי למעלה (א' א'). אשר ברא אלהים לעשות אשר ברא ועשה, כלומר שבת מבריאה וממעשה (רמב"ן רבי משה בן נחמן ורמ"במן רבי משה בן מנחם (מנדלסון)). (ד) אלה תולדות אלה האמורים למעלה (רש"י רבי שלמה יצחקי), זה האמור עד כאן הוא ספור תחלת הויית השמים והארץ, ותחלת ההוייה תקרא תוֹלֶדֶת, כמו בטרם הרים יֻלָדו (תהלים צ' ב'). ורבים בין האחרונים (ולפניהם בעל מעשי ה') אומרים כי אלה תולדות חוזר למטה, ושבוש הוא, כי למטה לא דבר דבר לענין השמים, ואיך יאמר אלה תולדות השמים? והנה הפסוק הזה קושר הפרשה הזאת עם הקודמת, והוא עדות ברורה כי מי שכתב מכאן ולמטה כתב ג"כ גם כן מכאן ולמעלה, ולא כדברי האומרים כי מגלות מגלות הן שלקט משה והעתיק בספרו. ביום עשות הוא פירוש בהבראם, וביום ענינו זמן (ע' עיין למטה פסוק י"ז) כלומר כשעשה ה' אלהים וגו'. ה' אלהים ענינו כמו שפירשתי (א' א') בעל הכחות כלם, והוכח מתחלתו על רבוי אלוהות שהיו הגוים עובדים, ולכך נמצא פעמים רבות שהוא חול, אבל שם בן ארבע אותיות לא מצאנוהו אלא שם פרטי לאל יחיד שישראל עובדים, ועל גזרת השם הזה אמרו שהוא משרש היה שאומרים בארמית ולפעמים בלה"ק לשון הקודש הוה. ודעת רשב"ם רבי שמואל בן מאיר (שמות ג' ט"ו) שענינו יִהְיֶה, כלומר הנמצא לעולם, כי הוא קורא לעצמו אֶהְיֶה (שמות ג' י"ד ט"ו), ואנחנו אומרים עליו יהיה או יֶהֱוֶה; וזו בעצמה דעת ראב"ע רבי אברהם בן עזרא שכתב (שמות ט"ו ב') ובעבור שמלת אהיה ידועה בלשון, הוצרך להחליף היו"ד בוי"ו בשם הנכבד, כלומר שאם היה האל נקרא בשם יִהְיֶה ע"ד על דרך שם אהיה, היתה המלה מתחלפת עם מלת יִהְיֶה השגורה הרבה בדבור בני אדם, וע"כ על כן החליפו בשם הקדוש היו"ד בוי"ו. ואחרים אומרים שהוא