אל הפעל, הוא מבואר שהשם יתברך ישלים באדם מה שבכח ויוציאהו אל הפעל. ולפי שהיציאה מהכח אל הפעל במושכלות ימצא בה הפועל והמתפעל אחד באופן מה, הוא מבואר שכבר יגיע לאדם בזה האופן התאחדות מהדבקות בשם יתברך. ומה שזה דרכו הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה ההשגחה בו נפלאה מצד זה ההתאחדות והדבקות, לא שיעזבהו השם יתברך על צד המאוס, להיותו פחות ונבזה ביחס אליו, כמו שיאמרו בשאין ההשגחה האלהית באחד מאישי האדם מצד הטבע הפרטי להיותו פחות ונבזה ביחס אל השם יתברך. ולפי שזה ההתאחדות הוא מפני מה שהגיע לאדם מהמושכלות בפעל, לא מצד הכח אשר הוא הטבע המיניי, הוא מבואר שראוי שתהיה ההשגחה האלהית באדם המשכיל מצד הטבע האישיי.
פרק חמישי
יתבאר בו באיזה אופן יתכן שיונח מה שהתבאר מענין זאת ההשגחה שיהיה מסכים למה שהתבאר מידיעת השם יתברך בדברים.
ואחר שהתבאר שההשגחה האלהית היא בקצת אישי האדם מצד הטבע האישיי, ראוי שנחקור באיזה אופן אפשר שיונח עם זה שמירת השרש אשר התבאר במה שקדם בידיעת השם יתברך, רצוני שאין ידיעתו מתפשטת בפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי ורמוז אליו, כי כבר ידמה שיהיה בזה מהקושי, עד שכבר יחשב שמי שירצה לקבץ שתי אלו הדעות יהיה במדרגת מי שירצה לקבץ ההפכים יחד.
ונאמר שכבר התבאר בחפוש שהשכל הפועל ישגיח בהנמצאות אם בשישים להם כלים גופיים להם כחות נפשיים, ישמרו בהם מציאותם האישים בעלי הכלים ההם, וירחיקו מהם המזיק, או יתרחק ממנו, כאלו תאמר שהוא שם הקרנים והפרסות העגולות והמלתעות בקצת בעלי חיים לשמרם ממי שיבא להזיק להם, ולהשגת הטרף בטורפים. ובקצת השגיח בהם ששם בהם תשוקות נפשיות לבד, או פעולות והנה דמיון תשוקות נפשיות, כאלו תאמר שהוא שם בטלה תשוקה בטבע לברוח מהזאב בעת ראותו אותו, ואף על פי שלא הרגיש בשהוא מזיק ולא ראהו קודם, ובזה האופן יברחו הרבה מהעופות הדורסים ואם לא ראו אותם קודם זה, ויכוונו הרבה מן העופות ללכת בימי הקור לפאת הדרום ובימי החום לפאת הצפון מזולת שישיגו האותות הנמצאות להם במקומות אר יתנועעו אליהם, ותניח הסנונית עשב ידוע על עיני אפרוחיה כשנקרו אותה מזולת שתדע שבזה רפואה לעיניהם. והנה דמיון הפעולות, כאלו תאמר שהוא שם בדבורים אומנות ששיותיהם
